אולי אתם תעלבו. מי לא היה נעלב? וזה לא שאני אומר שזה נכון לגבי כולכם. זה נכון לגבי הרוב. אבל בתוך כל האוכלוסייה, עדיין יש כאלה חריגים שהם לא. אבל כל השאר,הרוב,אני,אתם- בטטות.
הגיע הזמן לחשוף את התיאוריה שאני ושותפי כבר מפתחים עשר שנים. כל הזמן דיברנו על זה שאנחנו נוציא על זה ספר. בינתיים, אפילו לא כתבנו חצי עמוד, אז החלטתי לתת לכם הצצה ראשונה ל"תיאוריית הבטטה".
כולנו קמים בבוקר כמו בטטות. אנחנו מארגנים את הילדים למסגרות, כמו בטטות. יוצאים לעבודה, ושם גם- עובדים כמו בטטות. כשאני אומר בטטה- אני מתכוון לשק שמן של עצלנות ושטחיות שעושה את אותם דברים, באותה צורה, כל יום.
למה? כי הפסיכולוגיה האנושית שואפת לאיזה רוטינה. אנחנו רוצים שיהיה לנו ספר כללים ברור כדי שיגיד לנו מתי לעשות מה. וכשיש לנו את הספר הזה- אנחנו מאמצים את מה שקל לנו בהוראות, ומתעלמים ממה שמסובך. כך יוצא שהעולם מתנהל בבינוניות. הבטטות נמצאות בכל דרג- גם בדרגים בכירים. אלה שיושבים על הכסא שלהם, עם האחריות שלהם ופשוט זורמים את היום-יום, בלי יותר מדי עומק. בלי יותר מדי מקצועיות.
בתוך המנגנון הרובוטי והעייף הזה- יש חבורה ייחודית. אני והשותף מעריכים שזה עשרה אחוזים. הם האנשים שעושים את הכל באיכות גבוהה. הם שמים את כל המרץ, את כל התשוקה והנשמה בתוך מה שהם עושים. מה שיוצא מתחת ידם- הוא הכי טוב שיש.
אלה הפסיכולוגים שבאמת משקיעים בתהליך הטיפולי, קוראים את כל החומר העדכני ומתרכזים בכל מטופל כאילו הוא היחיד שלהם. הם הטבחים שמאמינים באמת שצריך לערבב 30 פעם בעדינות, מקפידים על זה, ובטוחים שזה ייצא יותר טוב מאשר 29 ערבובים. זה אנשי הצבא שיורדים אל השטח, מתחקרים את החיילים ומבררים עד הסוף מה המציאות הבטחונית הנכונה. הם ההורים שבאמת מתייחסים לגידול ילד ברצינות המקסימלית, ומתאמצים שכל הזדמנות שעולה- היא הזדמנות לכוון אותו ולגדל אותו לחשיבה עצמאית ולמימוש היכולות שלו.
אלה המנהיגים.
כשעם ישראל איבד את משה רבינו בתוך העננים של הר סיני, הם חזרו למצב הבטטי האנושי. אוכלים, שותים, בוהים, מעבירים את הזמן. מצב מילואים. בטח ישבו ושיחקו שש-בש. כשהמנהיג נעדר- אין מי שילהיב אותנו הבטטות, שיזכיר לנו שהערכים חשובים, שיש מה לתקן ושיש לנו את הכוח לתקן אותו.
עשרה ימים לפני הבחירות, אני אבחר במי שמרים אותי מעל הבטטיות שלי ומכניס בי את האנרגיה הייחודית הזו שמקימה אותי מהספה הנינוחה וגורמת לי לצאת לעולם ולעשות. אני ממליץ לכל אחד לשאול את עצמו- מי מושה אותי מתוך הבטטיות שלי? ולבחור בו. לעתיד פחות בטטה.