1.
"אתה יודע מה זה אומר מיליון שקל בשנה? זה בנאדם שמרוויח 100 אלף שקל בחודש".
(מתוך שיחת טלפון של תיכוניסט עם חברו שהתנגשה לי השבוע באוזן).
ועל כגון זה אמר הכתוב: 'לה...'
וענה לו המשורר: 'כשאין מה להגיד בטלפון, גם את הדברים הפשוטים מתמטית - אומרים'.
2.
בטור בשבוע שעבר ניסיתי להיות עמוק. ניסיתי, הפעם אני אהיה כזה. התגובות הזועמות שקיבלתי במייל (וגם כאן למטה) בנוסח 'איך-אתה-הורס-לחבר-שלך-את-החיים-בכך-שאתה-לא-מונע-ממנו-לעזוב-את-הבחורה-איתה-הוא-יוצא-ועומד-להתארס-השם-יצילנו?!' היכו בפני בעוצמות רעמי חורף.
קר לשמוע טענות כלפיך, מחמם את הלב להבין שאתה לא כל כך אהבל. מרגש להתחיל לחשוב את זה אפילו. התבלבלתם? אסביר.
3.
כשכתבתי את הטור בשבוע שעבר ניסיתי להסביר שמוכרחים להבין את מי שמוכן להתחתן גם בלי לאהוב. להבין שמה שלא מתאים לך, אולי מתאים למישהו אחר. לא באמת ציפיתי לשבר את הקיבעון המחשבתי הפושה בדורנו באבחת טור אחד. כל אהבל (בערבית זה נשמע טוב יותר) יודע שלהתחתן עם מישהי שהוא לא אוהב זו יכולה להיות שטות שתגמר באסון מדעי; לאשה, לבחור ולזאטוטיהם לעתיד.
לא צריך לחשוב המון בשביל להגיע למסקנה המופלאה הזאת. איך אמר התיכוניסט? 'מיליון שקל בשנה זה מאה אלף שקל בחודש'. מתמטיקה עדינה. אז מה קרה לי באותו לילה מר ונמהר שמיהרתי לתמוך באוריה, שאולי, אולי עומד לצעוד אל כלונסאות החופה כשאין בליבו אהבה עזה כנגדלות?! התחרפנתי? אולי. אבל עזבו את זה, אחרי שאני כותב אני בודק שיצא לי משהו שפוי, אני מחפש את הטיימינג הנכון וברגע של חולשת חירפון זמנית אני בודק שיצאתי בסדר.
כוחותינו, היו רגועים. אז מה גורם לי לתמוך (כמעט כלכלית, אם הייתי גייטס) באוריה והפוטניצלית, ובעצם בכל אלה שמעזים פניהם ומחליטים להתחתן בלי לאהוב לפני כן עד זוב לב? הרי את תובנת שנות האלפיים שהיום זאת לא תקופת הצנע בה מתחתנים כי אמא מאוד רצתה, גם אני יודע.
חיי אפופים בתובנה השחוקה שהיום זה לא מה שהיה פעם, התובנה הזאת היא חלק מנשמתי, אז מה, נפלתי?! חזרתי לגור אצל ההורים?! הפכתי לפרימיטיבי?!
4.
בנוהג שבעולם האדם הוא יצור מקובע. בדרך כלל רוב בני האדם יצהירו על עצמם שהם 'פתוחים', כמעט ליברלים. גם דוסים וגם לייטים, כולם. אממה, שפתאום מישהו חושב אחרת מהם הם שוללים אותו, כי לא יתכן שכולם צודקים...
לא יתכן שכולם טובים ורק מה שמתאים לי - מתאים לי, ומה שמתאים לך - מתאים לך. ואתה צודק בדרכך - עבורך, ואני בדרכי - עבורי. אנשים נוטים לחשוב שאם אני מתנהג נכון, לכולם זה נכון, ומי שלא חי כמוני הינו חשוך וחסר חוט מחשבה הגיוני ובריא. אני משתדל מאוד שלא להרתע ממי שחושב אחרת ממני. ומתאמץ כל הזמן להבין שמה שמתאים למי שחי אחרת ממני - מתאים לו. מה שמתאים לי - מתאים לי.
לקבוע שאני צודק והוא טועה?! יומרני מידי.
5.
ולכן, אני מבין בהחלט את מי שהחליט להתחתן גם בלי לאהוב. זה היה נורא מדאיג לעשות את זה לעצמי, אז קשה לשתוק כשמישהו עושה את זה מסביב.זה משהו שאתה אמור להיות לא מסוגל להכיל. בלוטות הצעקה עולות היכן שממוקם הסעיף ואתה מוצא את עצמך צורח על המנוול כי הוא הולך לעשות את טעות חייו שתפגע בו אנושות בעשרות השנים הקרובות, במקרה הטוב (או שמא הרע).
התגובה האימפולסיבית הפורצת מהבטן היא כזאת, וזה בסדר. הרגש צווח, איך יתכן דבר כזה אצל חבר כה נחמד וחסר פרימטיביות?! איך הוא עושה את זה לעצמו ולמשפחתו תובב"א?!
6.
אך בואו נחשוב לרגע. כל דרדק יודע את המתכון החדש של 'צריך לאהוב ורק אז להתחתן'. שוב, איך אמר התיכוניסט ההוא? 'מיליון שקל בשנה זה מאה אלף שקל בחודש'. ידוע. מתמטיקה פשוטה. אז הבחור יודע לאן הוא נכנס כשאינו אוהב את אשתו בפונציאל, לא פחות מאיתנו, הנאורים. איננו מגלים לו את לוס אנג'לס בכך שאנו מנסים להניא אותו מכך. הוא יודע טוב מאוד לאן הוא נכנס, ובכל זאת החליט שזה כדאי לו, שהוא מוכן ללכת על זה ככה.
וכאן מגיע הקטע הקשה. ההכלה של מישהו שהוא שונה ממך בדבר כל כך גדול. האם אתה מסוגל להבין שמה שנראה לך כחלום בלהות - בעבורך, שאתה לא מסוגל לחלום אותו בכלל - נתפס כמשהו הגיוני וחסר 'וואוו' אצל זולתך? או שאתה כל כך בטוח שמה שרע לך יהיה רע גם לחבר שלך? בטוח? מאיפה שתדע אם מה שרע לך גם רע לו?!
אין מדעים מדוייקים בזה. אתה משער שמה שרע לך - רע בשבילו? תשער. תגיד בקול רם שאתה משער שאולי יהיה לו רע אם הוא יתחתן בצורה כזאת, אבל להחליט ולקבוע את זה חד משמעית-מדעית?! נו, באמת. אך מאידך אם רק תשער תשמע לפלף, פחות חכם ממה שאתה נשמע כשאתה נחרץ, אז אתה קובע חד משמעית שלהתחתן בלי לאהוב זו טעות חיים. מתעלם מכך שמדובר נטו בהשערות, כי בזוגיות אין מדעים מדוייקים. יש השערות, תובנות שאולי, אולי יתאימו גם למישהו אחר מלבדך. תשער, תמליץ, תציע, אל תהיה חד משמעי. אל תקבע כמו מדען מה יהיה רע למישהו.
7.
'אני יודע שזה לא עובד ככה, אהבה לא באה אחרי החתונה', יגיד מישהו שחווה קשר כזה. רגע, מי אמר שמה שקרה אצלך זה מתכון משוכפל שעובד ויעבוד אצל כל בן אנוש?! ואתה או את שמתיימרים להבין בזוגיות, גם אם יש לכם נסיון רב בזוגיות, מנין לכם שמה שקרה אצלכם יקרה אצל חברכם?!
אני חוזר ואומר; זה בסדר להמליץ, להציע, לחוות דעה ולהדגיש שאתם יודעים את זה רק על פי מה שקרה איתכם, ורק איתכם. לכם זה לא התאים, לא היתה אהבה ולא יכולתם לחיות כך, מי אמר שמה שלא התאים לכם לא יתאים למישהו אחר?!
האם אנשים הם שיכפול גנטי מדוייק של תחושות, רגשיים וקשיים? המקסימום שאני כאדם יכול להחליט ולדעת - זה מה טוב בעבורי, אך מה טוב לזולתי מנין לי שאדע?!
לכן אני מציע לאוריה לשקול את מה שהוא עושה כי נראה לי שזה לא לעניין, אך יחד עם זאת מבין אותו, כי מה שטוב לו, רק הוא יודע.
8.
והאמת? זה לא דווקא בנושא הזה, זו גישה הרסנית של קיבעון מחשבתי שנוטה שלא להבין את דרכו של האחר, לזלזל באינטלגנציה שלו שלא במודע, ובעצם לומר לו; 'רק אני יודע מה טוב בשבילך ואתה כסיל שכמוך עדין לא עלית על זה, אז בוא תשמע אותי'.
אם מישהו יוכל להסביר לי פעם מנין הביטחון הזה לדעת מה בטוח טוב בשביל מישהו רק בגלל 'חוויה אישית' של המייעץ, אשקול להכתיר אותו כגורו שלי.
לתגובות: gilinada@gmail.com