קהילת מפוני גוש קטיף בניצן מתמודדת בימים האחרונים עם טענות לא פשוטות של כמה מצעיריה שפרסמו בשבועות האחרונים באופן חריג בזהות האמתית שלהם ומבלי להסתתר, טענות חמורות בדבר מעשים מגונים בקטינים שהושתקו על ידי הקהילה ועל חוסר תמיכה במקרים בהן כבר הוגשה תלונה למשטרה כשברקע מרחפת התאבדותו של אחד מהמתלוננים בשבוע שעבר.
"אני שובר שתיקה, שתיקה כואבת של 18 שנים. שתיקה שהתחילה בגיל 9 כתלמיד בכיתה ג' בבית ספר נאות קטיף בנווה דקלים ונגמרת היום כאדם בוגר בן 27, קצין לוחם, מ"פ בצבא ההגנה לישראל" כתב אתמול אבידב גולדשטיין, "מעולם לא הייתי תלמיד טוב, אפשר לומר אפילו שהייתי תלמיד די רע או כמו שאומרים היום "אין ילד רע, יש ילד שרע לו". מכיוון שכך, בכיתה ג' הצמידו לי חונך במסגרת פר"ח (פרויקט חונכות). התמלאתי בשמחה וגאווה כששמעתי שהחונך שלי הוא ש', בן 24 מהישוב. ש' היה אז תלמיד בישיבת הסדר בנווה דקלים לאחר שירות צבאי, דמות מוערצת ובעל כישורים רבים, כריזמטי ודומיננטי, בן אדם שאתה רוצה להיות בחברתו. לפחות ככה חשבתי...", סיפר.
"תחילה, המפגשים בנינו התקיימו במקומות ציבוריים: ספריה, ישיבת ימית, מגרש כדורסל בבית ספר וסבבו סביב הלימודים ושיעורי בית. עד מהרה המפגשים עברו למקומות יותר אינטימיים ועסקו באזורים אינטימיים בגוף שלי. לא אלאה אתכם בפרטים, רק אומר שהמעשים לא הסתכמו בחיבוקים ונשיקות. וככה המפגשים נמשכו, לפעמים מספר מפגשים בשבוע. תחילה לא הבנתי כל כך מה הולך ואם הדברים שהוא עושה בי מותרים, רק בהמשך לאחר כשנתיים הבנתי שמשהו כאן לא בסדר והמעשים שהוא עושה בי אסורים, אסורים בהחלט. אבל לא יכולתי לעשות כלום, התביישתי, פחדתי ולא ידעתי מה לעשות ולמי לפנות. פעמים רבות ניסיתי להתחמק אבל תמיד היה פוגש בי במקרה בסופר או סתם באמצע הישוב ושואל למה אני כבר לא בא לבקר אותו, הייתי ממציא תירוצים וסיפורים עד שכבר לא הייתה לי ברירה והייתי מגיע אליו לקרוון. כשהגעתי, כבר ידעתי בדיוק מה מצפה לי בפנים", חשף גולדשטיין את הסיפור העגום כמו גם מתלוננים נוספים שחשפו גם הם השבוע את הטענות הקשות נגד ש' שנגדו הוגש כתב אישום לפני כמה חודשים כאשר נתפס במקרה אחר של פגיעה בילד.
עיקר הטענה של המתלוננים הייתה היחס לו זכו בעקבות תלונתם, "כשהייתי בכיתה ט' הבנתי שאני לא לבד בסיפור ויש עוד ארבעה נערים ונערות במצב שלי בדיוק. הגשנו תלונה במשטרה, לאחר מספר חודשים התיק נסגר מחוסר ראיות", מספר גולדשטיין, כשהיום מתברר שבאותה עת הצליח ש' לשכנע נערה שחששה שהעובדה שהוא נגע בה בניגוד לרצונה תתפרסם והיא העידה עדות שקר במשטרה כדי לזכות אותו.
"ש' ממשיך להסתובב בישוב כמו טווס, חופשי ללא כל הפרעה, חזה נפוח, חיבוקים מכל עבר ותחושה של ניצחון. באותו הזמן הסתובבתי בישוב כמו מצורע, נזרקו הערות מפה ומשם, מבטים ולחשושים מכל עבר, חברים קרובים הפנו גב והמשיכו בקשר אתו, הנהגת הישוב והרבנים נעמדו עם ידיים למעלה בכניעה מכיוון ש"התיק נסגר ואין מה לעשות נגדו". תחושה של בדידות, ניקור, כעס רב, תסכול, אכזבה ורצון אמתי להזדכות על ציוד ולהיפרד מהעולם הזה", כותב גולדשטיין כשהוא מורה באצבע מאשימה על תושבי הגוש.
לטענתו של גולדשטיין מה שהביא לפתיחת הנושא היא התאבדותו של אחד מהמתלוננים, "ביום שני בשבוע שעבר, עברנו בישוב אירוע טראגי הקשור לאחד מהחמישה שהתלוננו נגד ש'. הלב לא מצליח לעכל, גם מהמעצר הוא מצליח לשלוח יד לפגוע. האירוע הפתאומי פתח תיבת פנדורה לא רק בישוב שלי אלא בכלל יישובי הגוש הפזורים בארץ והחלטתי לשבור שתיקה".
הוא מאשים באופן ישיר את ההנהגה, "בעקבות הזעזוע הקשה, כתוצאה מהאירוע סיפורים זוועתיים ומחרידים יוצאים לאור ומציירים תמונה לא נעימה של המקום בו גדלנו, אנשים שסמכנו עליהם והלכנו אחריהם מתבררים כפושעים, עברייני מין. הנהגה שלא נתנה גב לנפגעים ונתנה להם הרגשה שהם לבד בסיפור הזה עד שיהיו עוד ראיות או שיוכח בבית משפט. תפקידכם היה להגן עלינו ולא לתת לתתי אדם כאלו להסתובב לנו בין הרגליים תרתי משמע. לא תוכלו לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועיננו לא ראו" כי ראיתם גם ראיתם ולא עשיתם מספיק. כשלתם".
מתלוננת נוספת חשפה השבוע את סיפורה הקשה ואת תחושותיה נגד קהילת גוש קטיף והיחס אותו קיבלה לאחר שהעזה להתלונן על מעשים מגונים שנעשו בה. "כאדם מבוגר אני מבינה היום שאני הייתי הקורבן. ואתם?! קהילה יקרה, אנשים בוגרים, בעלי התפקידים, הסמכותיים, עם הערכים והאידיאולוגיה- איפה אתם הייתם?! אתם בחרתם לטייח ולהעלים. לא להתמודד- אלא לברוח.
אתם אלו שאיימתם, הכפשתם את שמי, שפטתם ולא הקשבתם. אתם אלו שגרמתם לי להרגיש אשמה. שאני זו שלא בסדר, שאני זו שטועה, שוגה".
"הייתי בסך הכל ילדה בת 12. אבל דאגתם להבהיר לי טוב מאוד שאני גורמת לגירושין, מפרקת משפחה וילדים. דאגתם לתת לי את ההרגשה שאני ה"רעה". בעצם, קהילה יקרה- אתם אלו שהעצמתם את הטראומה הנוראה. כילדה בת 12 שגם ככה חרדה ומפוחדת עקב מה שעברה- אתם הוספתם לי עוד המון רגשות אשמה והשפלה. התביישתי להסתובב ביישוב. כל מבט שלכם נתן לי הרגשה של אשמה. שאתם שופטים אותי, מאשימים וכועסים- כי הרי מבחינתכם אני השקרנית שהורסת משפחה עם ילדים", האשימה המתלוננת שסבלה במהלך השנים מאז מבעיות נפשיות ומאנורקסיה קשה שנגרמה לה לטענתה בעקבות האירועים.
"כילדה קטנה המעריצה את קהילתה חשבתי לעצמי שאולי זה כך...ואולי אני האשמה. ואולי אם לא היה לי את האיבר הזה שבו הוא נגע לא הייתה מתרחשת כל העוולה. ומאז, כל מה שרציתי זה שהאיבר הזה ייעלם. וכך מצאתי עצמי כעבור תקופה בתת משקל מסכן חיים וקרובה לדום לב בעקבות כך. כבר שנים אני נכנסת ויוצאת מאשפוזים. אחרי טיפולים פסיכולוגיים אני מבינה שבתת מודע רק רציתי להעלים את זה. את הסיכוי שמקרה כזה יקרה לי בשנית. את כל רגשות האשמה וההשפלה שגרמתם לי", האשימה המתלוננת.
את התלונות הקשות בנוגע לאירועים שקרו בגוש קטיף החליטו לרכז זוג צעירים ממגורשי הגוש שהחליטו לסייע למתלוננים. "בעקבות הפרסומים האחרונים, קיבלנו פניות נוספות מצד נפגעות ונפגעים נוספים שהותקפו והוטרדו מינית בגוש קטיף ונודע לנו על סיפורים נוספים שלא טופלו במקרה הטוב או הושתקו במקרה הפחות טוב בישובי הגוש", סיפר מתניה אלקיים שהוא ואשתו אליה לקחו על עצמם את המשימה הלא פשוטה.
"בשל כך החלטנו לגבש קבוצת תמיכה תמיכה דיסקרטית, שתונחה על ידי גורם מקצועי, לכל מי שנפגע ושומר בתוכו סיפורים וחוויות קשות. מטרת המפגשהמפגשים הראשונים, שיתקיימו במקום ניטראליי (לא בפזורת הגוש), זה להוות בשלב ראשון מקום לתמיכה, חיזוק ופריקה לאלו שעברו ושומרים בתוכם סיפורים קשים. בשלבים מתקדמים נוכל גם לחשוב מה עושים הלאה כל אחד באופן אישי ושוב בליווי מקצועי כמובן", אמר אלקיים שסיפר כי בתור נער צעיר ידע על הטענות נגד ש' "במהלך השנים נפוצו השמועות בישוב, ילדים קטנים אמרו דברים נוראיים, גם אני שמעתי אבל לא הבנתי, אולי גם הדחקתי כי כולם אהבו את ש'. וכמו בקרב הילדים גם כך כנראה בקרב המבוגרים, הכל המשיך כרגיל. ש' המשיך להתגורר בישוב, המשיך לעבוד בתפקידו הביטחוני וכפי שהתברר גם המשיך להתעסק עם ילדים קטנים", האשים אלקיים.
הוא מטיח האשמות קשות בהנהגה שבינתיים שותקת ולא משיבה לטענות הקשות שמועלות נגדה. "הגיע הזמן לשאול מי היו מנהיגי הקהילה/שליחי הציבור ש"טיפלו" או לא טיפלו בנושא? אולי הגיע הזמן לשאול כיצד דבר כזה קרה, כיצד האיש הזה המשיך להתגורר בישוב כל השנים עד הפינוי, לעבוד בו ולהתרועע עם ילדים כל כך הרבה שנים? הגיע הזמן לשאול האם היו נמנעים עשרות מקרים, עשרות קורבנות, ודמעות אין סוף אילולא היה מטופל הנושא עוד בהתחלה ברצינות?", תוהה אלקיים.
הוא רומז לכך שאחת הסיבות להשתקה הייתה משפחתו של ש', "האם יחוסו המשפחתי של ש' שהיה גם בן לאשת חינוך מוכרת עמד לצידו? האם השם של הישוב היה חשוב למנהיגי הקהילה יותר מאותן הנשמות הטהורות שנרצחו? האם חלקם עדיין נשארו אנשי ציבור? האם ידנו לא שפכו את הדם הזה?", שואל אלקיים שמקווה להעלות את הנושא לסדר היום ולסייע לנפגעים.
עורכי הדין בני נהרי ושוש חיון המייצגים, את ש' מסרו בתגובה לתקשורת: "לעניין התיק שנסגר בשנת 2003, החלטת המשטרה לסגור את התיק, קל וחומר לסגור אותו מעילה של חוסר אשמה, מדברת בפני עצמה וניסיון כיום למקצה שיפורים באמצעות תביעה אזרחית מעלה פליאה. ההחלטה תתקבל בסופו של דבר בבית משפט אזרחי.
"לעניין כתב האישום שתלוי ועומד בבית המשפט, במשטרה ש' הכחיש את המיוחס לו. חומר הראיות מגלה תמונה שונה מזו שבכתב האישום. הדברים יובהרו ויועלו בפני בית משפט". סנגוריו הוסיפו: "ש' עסק בחינוך עד ליום שבו הוגשו נגדו כתבי האישום, וגם העדים שהעידו בתיק הרעיפו עליו שבחים לגבי פועלו כאיש חינוך".