הגרושים הדתיים בוכים בלילה

"אני נקרע מבפנים כשאני מסתכל על זוגות עם ילדים. אני נזכר בילד שלי. איך הייתי מכין לו שוקו בבוקר, לוקח אותו לגן ונותן לו נשיקה רגע לפני שעובר בשער. הדברים הקטנים האלה של להיות אבא הם הכי חסרים לי". כך, בכנות ובגילוי לב, מתאר דוד (השם המלא שמור במערכת - נ.ב), על המציאות החדשה של חייו. דוד הוא חלק מקבוצה שלא מדברים עליה, קבוצה שלעיתים קורסת נפשית וכלכלית בקול ענות חלושה. לקבוצה הזאת קוראים "הגרושים הדתיים“. נעים להכיר.

זה כבר מזמן לא סוד, החברה הדתית מטפחת לעצמה אחוז הולך וגדל של זוגות גרושים. זה אמנם אחוז נמוך מאוד ביחס לזה בחברה החילונית אך בכל זאת זוכה להדאיג לא מעט. 40,000 הוא מספר הזוגות המתחתנים בכל שנה בישראל ואילו 11,000 זהו מספר הזוגות המתגרשים בכל שנה. החוק דואג להיטיב עם הגרושות, החברה הדתית הקימה מספר עמותות שמסייעות להן והעיתונות לא שוכחת אותן ואת כאבן. מי שכל אלה שדווקא כן שכחו הם הגרושים הדתיים שתאמינו או לא כואבים לא פחות, הם מסוג הגברים שבוכים לא רק בלילה.

("כמה שעות בשבוע עם הילדים, זו לא הורות". צילום: ויקיפדיה)

"כיום אני גר עם שותפים ואין לי מחויבות לבית, אך זה רחוק מלחזור להיות רווק. יש לי אחריות הורית וכלכלית על הבן שלי", מספר מתן (שם בדוי), גרוש דתי המתגורר באזור המרכז. מתן מתאר כי הוא ”לא מתפקד כהורה לילדיי וזה מחיר כבד מאוד שנובע מחוקי המדינה וההלכה וזה מאוד קשה לי". החוק הישראלי, אותו הוא מכיר, מפלה את הגרוש בכל נושא המשמרות על הילד ומטיל עליו את האחריות הכלכלית הכבדה, אבל מבחינתו זה עניין שולי."כמה שעות בשבוע אינה הורות פעילה", הוא טוען, "אני מרגיש חוסר מאוד גדול וכל הזמן עולים בי זיכרונות של ימי ההורות של לטפל ולשחק יחד".

איך מרגיש גרוש שכמעט ואינו זוכה לראות את בנו?

"זו תחושת עקירה. תחושה שנוהגים בך בחוסר מוסריות. תחושה שבית המשפט כרת את ההורות שלי. תמיד מדברים מסורבות גט ועגונות, מדברים על כמה הנשים חזקות, כמה נשים מסוגלות אבל לדבר על גברים, לדבר על אבא שנלחם כדי לגדל את הילד שלו? על זה לא מדברים. הכאב שלי לא מעניין מספיק. יש נשים שמתאכזרות לגרושים שלהם והאבא לא רואה את הילדים חודשים והוא פשוט חסר אונים. חשוב להעצים את הנשים אבל למה להשפיל אותנו?".

דוד חותם כמעט על כל מילה של מתן ומבקש להוסיף ולדבר על כאב הלב. "כשאני עם חברים נשואים וכמה שזה כיף, עדין יש צביטה בלב. אתה רואה את הדבר הכי מקסים שהיה לך שזה ההורות ואתה מבין שלך כבר אין את זה. אתה פתאום מוצף בגעגועים שלא מפשרים לך לתפקד לפעמים", הוא מתאר.

אתה יכול להיזכר במצב בו נתקפת געגועים?

"אני זוכר שהגעתי באווירה מאוד שמחה למסיבת פורים שכונתית ופתאום אני רואה לנגד עיני המון משפחות עם ילדים שמחים. ראיתי אבות שרוקדים עם הילדים שלהם ומספרים להם על המגילה ולא יכולתי להתמודד עם המחזה זה. ברחתי החוצה ופשוט פרצתי בבכי. כשנרגעתי ישבתי בחוץ והאזנתי למוסיקה אבל לא הייתי מסוגל לחזור. לא הייתי מסוגל להיות שמח בפורים".

מתגרשים מאלוהים

גרושים רבים מעידים כי כאשר המסגרת המשפחתית התערערה, כמוה גם המסגרת הדתית עמדה לפתע במבחן. אצל לא מעט מהם היא נכשלה במבחן ואצל חלקם היא דווקא צלחה אותו. "חלק מובנה מהליך גירושין זה בחינה מחודשת של עולמך הדתי", אומר מתן, "מאוד יכול להיות שגרוש יקפיק פחות על דברים שהקפיד בהיותו נשוי.אני חושב שגירושין הרבה פעמים מביאים חיזוק של ההתקרבות לאלוהים וחיזוק האמונה אבל מצד שני רפיון בהקפדה ההלכתית. בתקופה האחרונה מרשה לעצמי דברים שלא הרשתי בעבר".

אחד הנושאים בהם מתאפיין אותו רפיון הלכתי, הוא בפתיחות המינית. "אתה צודק, היום אני מרשה לעצמי קשרים אינטימיים", מגלה מתן כשכיפה גדולה לראשו, ציציות מתנפנפות ורקורד של שנים ארוכות באחת מהישיבות המפורסמות בישראל. "מאוד קל לשפוט אותי ולכתוב טוקבקים קטלניים אבל תבין שזה עולם שהגרושים היו חלק ממנו. איני מצדיק את זה אבל ההתמודדות הפכה פתאום קשה מבעבר".

דוד מעיד על עצמו כי אינו מקיים קשרים אינטימיים אולם בהחלט מבין את ההתמודדות של מתן. "אני חושב שחלק מהריפיון הדתי נובע מזה שחלק מהבעיות נובעות מההלכה", הוא מנסה לנתח, "כמו מסורבות גט גם גבר גרוש חש כי בעיותיו נגרמות בגלל ההלכה. אין אצלי כמעט ריפיון הלכתי ואני ממש כפי שיצאתי מהישיבה ובמובנים מסוימים אפילו מאמין יותר אבל בהחלט קיימת בי אכזבה מההלכה ומהרבנים".

יש לי סיכוי להינצל

חגי סרי (48) התגרש לפני 14 שנים והפך למוביל במאבקם של הגרושים כנגד האפלייה החוקתית. כיום סרי נשוי בשנית ואב לחמישה ילדים, שניים מאשתן הראשונה ושלושה מזו השנייה. "תכתוב שאני אבא גאה", הוא מבקש. הגרושים הדתיים כבר אינם חלק מחייו האישיים אך אלה הפכו לחלק מחייו המקצועיים בתור מגשר גירושין. "מי שאבד משפחה פעם אחת ילחם חזק מאוד כדי לא לאבד אותה שוב", הוא אומר, "אני אישית הפכתי להיות מגדולי המאמינים במשפחה וזוגיות יציבה ואבהות".

כיצד החברה הדתית מקבלת את הגבר הגרוש?

"לפעמים משמיצים בסיפורים ואגדות בעוד של-90% מזה אין קשר למציאות. הטעות הכי חמורה היא שכשיש גרוש בקהילה וכל אחד חושב, 'בטח מישהו כבר הזמין אותו לארוחה' כאשר לבסוף הם נשארים לא פעם לבד. אין לך מושג מה זה לשבת בסעודת שבת לבד, הדמעות זולגות מעצמן כי אתה בלי הילדים. גרוש חייב להישאר חלק מהקהילה ושזו תתמוך בו".

(לבד בשבת, גם בחגים. צילום: .Dominic-cc-by-sa)

סרי מזכיר עוד מאפיין חשוב לילדים של הגרושים הדתיים הנמאצים במשמורת אצל אמם. "יש בעיה מיוחדת בציבור הדתי בחינוך למצוות כי ילדים לא נמצאים הרבה בשבתות אצל אבותיהם ואמותיהם לא יכולות לעמוד עם הלולב בהלל של חול המועד סוכות. כמה שהן רוצות הן לא יכולות לכסות על הפער הזה. הרבנים בכל קהילה צריכים לתת את הדעת על הנושא הזה, ילד לא מסתובב או מתפלל לבד בבית כנסת. אחזרי זה מתפלאים למה יש מהם שיוצאים בשאלה".

המעבר לפרק ב' והנישואים בשנית הם התמודדות לא פשוטה לגרושים וגם לגרושות. רבים מהם מספרים כי לאורך כל ההיכרות ישנו חשש ל"סיבה האמתית" שבגללה הוא התגרש. על אף שההתמודדות קשה סרי כבעל ניסיון רב טוען כי על הגרושים להמתין ולא למהר להתחתן בשנית. "מתגרש צריך פסק זמן כדי להתבשל מחדש לקראת נישואין", הוא טוען, "אפשר ממש לראות את זה על הפנים שלהם ולכן אני ממליץ להם לקחת תקופה ולהשקיע בעצמם ולהתפתח כמו למשל ללמוד באוניברסיטה או בישיבה".

סרי, כיצד בכלל אפשר לגשר כשהמערכת מפלה את הגבר?

"הרבה פעמים אבות מרימים ידיים בגלל חזקת הגיל הרך אבל יש מה לעשות ואפשר לעשות. נכון שהמערכת לא בנויה לזה אבל היא תהיה והיא תשתנה. אם אתה תאבק ותוכיח חשק ומסוגלות הורית יתכן שיהיה אפשר. בגישור זה כבר אומר שגם הגבר וגם האישה מכירים בצרכים אחד של השני. אפשר להמשיך לשנוא גם בגישור אבל העיקר לדעת למצוא הסכם, לא בשביל אהבה. עברו 14 שנה מאז שהתגרשתי והכעס נעלם והתחתנת מחדש ולא מעניין אותך גרושתך אז בשביל מה?! צאו מבתי המשפט, זה לא מועיל לאף אחד והכעס ממילא עובר. אני פוגש זוגות שמתנקמים ונלחמים ומי משלם? הילדים שלהם".

"גירושין זה טראומה", מסכם מתן, "ועם כל זאת אני לא יכול להתעלם מכל אותם הדברים המדהימים שחברים עשו ועושים למעני. אירוח בשבתות, פגישות לשיחות נפש והם באמת פתחו בפני את דלת ביתם ואת דלת ליבם".

ההתחשבות, ההקשבה והדאגה הם אלו שנתנו למתן, דוד ועוד הרבה אחרים את הכוח להמשיך הלאה. להמשיך אל מול מציאות ללא הילדים שגידלת, מציאות עם נטל כלכלי קשה ומציאות עם האובדן של הדבר היקר לך מכל. האם הוא ישוב? אולי בפרק ב'.

לפניות לכתב נטעאל בנדל - desk@kipa.co.il