אני בשנת שירותי השניה. עד כיתה יב' לא היה לי כלל חבר ובשנת השירות הראשונה הייתי קומונרית.
בתחילת שנת השירות נוצר קשר רגשי עצום עם אחד החבר'ה במקום ונהיינו חברים. אחרי זמן קצר מאוד נפרדנו. הבחור לא היה שומר נגיעה והפציר בי כל הזמן לגעת. בסופו של דבר נפלתי בדבר נורא זה!!!!! לקח לי המון זמן להתגבר על כך במיוחד כי כבר נגעתי במשהו ולא אהיה טהורה בחתונה שלי לעולם. אחרי חצי שנה בערך הכרתי משהו חדש, הרבה יותר דתי, במסלול הסדר, בחור חזק וירא שמים. אך אחרי 3 חודשים נפלנו גם!! הרגשתי כל כך איומה!! וכל פרק זמן של החלטה נחרצת לשמור נגיעה נפלנו שוב, עד שהגענו למשהו איום והחלטנו לצאת להפסקה. אחרי ההפסקה נפרדנו. למרות הנגיעה הבחור פשוט הראה לי מי אני באמת וגרם לי להביא את הרצון שלי לתורה לידי מעשה (החלטתי ללמוד כמה שעות בשבוע במדרשה) אז לא די שקשה עליי הפרידה ממנו, מפני שהיינו יחד 5 חודשים וניקשרנו מאוד, הוא גם עזר לי כל כך והעלה אותי כמה דרגות מעל (למרות שמשפחתי דתיה למדתי בתיכון) ועכשיו גם קשה לי הפרידה וגם אני מרגישה כל כך כל כך חזק את הטומאה שבי!!! ולמרות שבספר "תשוב תחיני" כתוב שכל כך מהר הקב"ה סולח, לי קשה לסלוח לעצמי ולהרגיש שוב טהורה! אני מרגישה כאילו כבר לא אהיה טהורה לעולם בחתונתי בעז"ה!!!!!!!!
איך להתגבר על הרגשה זו??
ועל הפרידה בכלל???
תשובה
שואלת יקרה,
את כותבת בכאב גדול, ואת מתארת שני ייסורים האחד : ייסורי המצפון מפני שחטאת בחטא הנגיעה והשני: הגעגועים, לבן הזוג ממנו נפרדת. אתייחס בקצרה לשני הנושאים.
1. לגבי החטא, אין זה מתפקידי ולא מתפקיד הרבנים, לומר לך אם מחול לך או לא, הרי אין אנו כמו הנוצרים שבאים לתא להתוודות ובכך מנקים את מצפונם ומחול להם. תהליך החזרה בתשובה הינו תהליך ארוך של הכרה בחטא, חרטה, בקשת מחילה, וקבלה לעתיד.
זהו התהליך הפנימי שאותו את צריכה לעבור, והחלק של ייסורי המצפון הוא חלק חשוב כי הוא אומר שאת נמצאת כבר בשלב השני של החרטה. עתה יש עבודה קשה של רבוי בתפילה ובמעשים טובים לשם בקשת מחילה והחשוב מכל, קבלה על עצמך לנסות שלא לשוב על החטא. את בדרך הנכונה ולא סתם נאמר כי הקב"ה הינו אל רחום וחנון. אין חטאים אלו מטמאים אותך, הרי במילא כולנו טמאי מתים ולפני נשואיך תטבלי במקווה ויימחקו כל עוונתיך ותכנסי לחופה טהורה כביום הוולדך, כך שאל לך לחשוש מטומאה נמשכת חלילה.
2. את מתארת געגועים לבחור האחרון שהיה עמך, לא פרטת את הסיבות לפרידה ומי יזם את הפרידה וכו'..., יש לבחון זאת משני הבטים:
א. אם את עדיין מאמינה באמת ובתמים שזהו הבנאדם שעימו היית רוצה להקים בית נאמן בישראל ולא רק שיש לך רגש עצום אליו ומשיכה כפי שתארת כי לא די בזאת כדי להנשא, אלא בנתוח מעמיק עם עצמך הוא נראה הבן אדם עימו היית רוצה לעבור את מהמורות החיים ולהזדקן יחדיו. אם התשובה לשאלות אותן העליתי הינה: כן, אז תנסי למצוא את הדרך לדבר איתו על מחשבות ותחושות אלו ותקבלו ביחד את ההחלטה אם לשוב או להפרד. [כמובן שבמידה ותחליטו לשוב, אני מאמינה שלאור החזרה בתשובה שלך בנושא הנגיעה, תשמרי ריחוקים כדי לא לשוב לידי החטא]
ב. אם ברור לך שאינכם מתאימים להנשא, ורק נותרו לך תחושות געגועים לחוויה המיוחדת שחוויתם, ואינך רוצה לחדש את הקשר. אז אל תאמרי נואש, התחושות יקהו עם הזמן, ואני ממליצה לך לצאת ולהפגש עם בחורים אחרים. תני לזמן לעשות את שלו, כי רגשות אינם משהו שניתן להדליק ולכבות. ותהליך הכיבוי בד"כ ארוך מתהליך ההדלקה. אני כואבת את כאבת ומותר להזיל דמעה ולחוש תחושת אבדן, את מתאבלת על קשר יפה שנתן לך הרבה . וזה בהחלט מוצדק לחוש עצב רב.
חזקי ואמצי, רבים פסעו בשבילים אותם את עוברת ויצאו חזקים וטהורים יותר.
בהצלחה
אלישבע פרידמן
יועצת נשואין קרית אתא/מורשת