גל הטרור המתמשך במצב העכשווי הביא לערעור הביטחון הבסיסי שלנו. אין לנו כלים מספיק ברורים כיצד להתגונן, אין אזעקות שיתריעו בפנינו או מרחב מוגן לנוס אליו בעת הסכנה, אפילו לא אומרים לנו לשתות מים. מאפיינים אלו של המצב הנוכחי מכניסים את הציבור לחרדת יתר, אפילו שהיו בעבר תקופות עם יותר פיגועים או הרוגים אך הפחד מהבלתי צפוי כשכל אחד יכול להיות מפגע ואין חלוקה ברורה של "ערבים רעים" שיש לחשוש מהם לעומת "ערבים טובים" שאינם אמורים לעורר חשש, כפי שראינו את טכנאי בזק שביצע את פיגוע הדריסה והדקירה בירושלים. לכן יש צורך לבצע חשיבה מחודשת כיצד להתמודד עם המצב וכיצד לשמור על בריאות הנפש של שלנו וילדינו.
1. קודם כל תירגעו אתם: כהורים חשוב לנו לדעת שהחרדה שלנו מועברת אוטומטית לילדינו. אם אנו מוצפים בחרדה זה יגיע אליהם לכן ההפניה הראשונית היא לעצמנו, למצוא את הדרך כיצד להירגע וליצור לעצמנו מרחבים שאנו מוגנים בהם יותר רגשית ואז נוכל לתפקד עם הילדים בצורה בריאה יותר.
2. מידע אמין ומדויק: צריך לתת לילדים מידע אמין ומדויק על האירועים ולא לנסות להתחמק ולומר "שום דבר לא קורה". כמובן שיש להעביר מידע תואם לגיל הילדים. כמו כן, חשוב מאד שנעזור להם ללמוד לסנן מידע אמין מתוך השמועות שמציפות כל הזמן את הרשתות החברתיות. אנו צריכים להיות להם דוגמא לסינון המקורות האמינים, על מי אנחנו כן סומכים ועל מי לא. אם שתלחץ מכל שמועת וואטאספ תגרום לחרדות בקרב כל משפחתה.
3. תשובות כנות ומלאות לשאלות של הילדים: ילדים שואלים שאלות קשות, הם פוחדים מהמוות שלהם או של הוריהם. צריך להתייחס לזה ולא לעשות את עצמנו לא שומעים או לתת קרמבו. אנו צריכים להעביר להם את התחושה שאנו עונים ברצינות לשאלות שמטרידות אותם.
4. תקשורת: התקשורת מציפה אותנו בתיאורים מלחיצים על זירות האירוע ויש להימנע מחשיפה רבה מידי. נקודה נוספת שהפכה למשמעותית במיוחד בימים האחרונים היא החשיפה האיומה לתמונות וסרטונים של גופות או אפילו של חיילינו שיורים במחבל, סכין מגואלת בדם וכדומה. תמונות אלו הן נזק נורא לנפש. צריך לדבר עם הילדים ולהגן עליהם מפני התמונות האלו. בגיל צעיר צריך למנוע אותם מהם לחלוטין ובגיל מבוגר יותר לדבר איתם על זה. לנסות שלא יסתכלו עליהן ולנסות להבין יחד איתם את הנזק מצפייה בחומרים כאלו - שאנו הופכים להיות כהים לרצח של אנשים וכמובן שגם החרדות גוברות כשיש תמונות ממשיות של האירועים.
5. הנחיות ברורות: יש צורך בהנחיות מאד ברורות לתפקוד היום יומי, איך אנו רוצים שהם יתפקדו במידה ויש שינוי. אנו צריכים להנחות אותם בצורה ברורה ולא לשנות אותן כל רגע על פי השמועה התורנית. ההנחיות צריכות להיאמר בצורה עניינית וברורה.
6. לזכור את היום שאחרי: אנו לא יכולים להציף אותם עכשיו בחרדות מכל ערבי שעובר על ידם ולצפות בעתיד לבקש מהם ללכת לבד למכולת בה יש פועל ערבי. לכן יש להישאר עניינים ולהיות אחראים על מה שאנו אומרים להם ולזכור את ההשלכות ארוכות הטווח של כל משפט. גם אם נוח לנו שעכשיו הם נורא יפחדו ויישארו בבית, יש לזכור כי גם בעוד חודש הפחד יכול להישאר. חשוב לזכור כי ההבנה שלנו על אירועים יותר מורכבים, שונה מהבנה של הילדים שיכולים להתקשות לחזור לשגרה ולכן הדברים צריכים להיות מותאמים ומבוקרים.
7. שגרה: כמה שיותר לשמור על שגרה שאינה קשורה לאירועים, להיות ביחד מחבק, ולעסוק בכל מיני דברים ולא רק בחדשות. מומלץ לעסוק בדברים כיצירה או צפייה בסרטים כל בית על פי עניינו. בקרב ילדים גדולים יותר ניתן לתעל את האנרגיות לדברים חיוביים כמו הכנת צ'ופרים לשוטרים או תליית דגלים.
תמי סמט היא פסיכולוגית ומנהלת מכון באר אמונה.