אחד הכשלים המשמעותיים והגדולים ביותר בציונות הדתית הינו בנושא החינוך המיני. בעוד שבחינוך הממלכתי ישנה מגמה של לימודים בנושא, בישיבות התיכוניות בעיקר, וגם בחלק מהאולפנות, מעדיפים להתעלם מהנושא בתקווה שהוא יעלם. התוצאה היא לא מעט בעיות בקרב הנערים והנערות בציונות הדתית, שנעות מהיעדר ידע משמעותי וכלה בבעיות שונות בהתפתחות, שכוללות גם הטרדות מיניות וכיוצא בזה.
לראשונה במגזר יצאה לאחרונה חוברת של מרכז ישיבות בני עקיבא בשם 'ונקדשתי', בו הם מנסים לגעת בנושאים הקשים, דרך מאמרים של 22 רבנים, מהבכירים ביותר בציונות הדתית - הרב אלישע אבינר, הרב שלמה אבינר, הרב אלישיב קנוהל, הרב זאב קרוב, הרב יצחק שילת, הרב יהושע שפירא, הרב יובל שרלו ועוד, כשבנוסף אליהם מצורף ראיון עם הרב חיים דרוקמן על הגישה לנושא.
חשוב לציין כי אין מדובר בחינוך מיני פרופר, אלא בעיסוק בתכני קודש אשר עוסקים בנושא, תוך כדי הבנה שלא ניתן להתעלם מהנושא אלא שיש צורך להסביר גם על העניינים בינו לבינה מתוך ראיה דתית.
במסגרת החוברת עוסקים הרבנים השונים בדרכים לעסוק בסוגיות, בין היתר במסגרת הוראת פרשיות מהתנ"ך העוסקות בצניעות כדוגמת פלטי ומיכל, אמנון ותמר, דוד ואבישג ועוד. בנוסף, ישנו מאמר של הרב אבי גיסר העוסק באחד הנושאים הרגישים ביותר במגזר - משכב זכר.
"מרכז בני עקיבא באופן עקרוני לא מוציא חוברות, אך חרגנו ממנהגנו והוצאנו את החוברת הזו, כשהדגש הוא כיצד ללמד סוגיות כאלו תוך כדי לימודי הקודש", אומר הרב יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות בני עקיבא ל'כיפה'. "יש צורך בחוברת כזו. אנשים כמהים להבין ויש פער בין מה שאנשים נחשפים אליו בתקשורת ההמונים לבין ההסברה שמאפשרת דיון ושאלות. יש כאן קול קורא עקרוני ללימוד וליבון הסוגיות הכל כך חשובות הללו".
"סוגיות הש"ס עוסקות בכל תחומי החיים, ודרכן אנו זוכים לפגוש בעמקות את תורת ה' ובע"ה להיבנות ממנה. בתוך שפע המושגים והסוגיות המופיעים במסכתות הש"ס, יש סוג אחד שלעתים יש המתקשים להחליט כיצד ללמדו בכיתה. כוונתנו להתלבטות הנוגעת לדרך ההתייחסות הראויה לסוגיות רגישות, העוסקות בתחומים של צניעות ושל בינו לבינה", מסביר הרב גודמן בפתח החוברת ומסביר כי ההתלבטות נובעת ממושגים ותופעות שיש החשים מבוכה להסבירם לנערים, קושי להסביר את ההיגיון בהנהגה מסוימת דוגמת היחס לנשים וכן המתקשים להסביר כיצד התנהגות מסוימת עולה קנה אחד עם יסודות הצניעות.
"הניסיון מלמד כי נוכח מבוכות וקשיים אלו, יש שפשוט מדלגים על המושגים השונים, או מנסים ללמד אותם בחטף. אחרים מתמקדים בשקלא וטריא של הסוגיה, תוך התעלמות מעצם הנושא שלה. במצב זה ייתכן כי התלמיד קולט מבין השורות כי לתורה אין מה לומר בנושאי יסוד אלו, וכי אם הוא מתעניין בהם עליו לחפש את המידע אצל חבריו או במרשתת. כמו כן עולה אצלו התחושה כי על נושאים אלו לא ניתן לדבר בצורה נקייה ובונה עם הר"מ של הכיתה, ועליו להסתפק בשיחה עם חבריו במקרה הטוב, ובשיח התקשורתי במקרה הפחות טוב", מוסיף הרב גודמן ומסביר.