שאלה: בסוף הפינה הקודמת, נכתב שבני נוער רבים משוטטים מפני שחסר להם "דגל" חברתי אשר יתווה להם כיוון ברור ויתלכדו סביבו. לדעתי, דגל חברתי משותף יש בו צדדים שליליים ומזיקים: הוא מוביל להליכה בתלם אחד. כולם צועדים יחד, כולם מתנהלים כמו "עדר". לכן, אין להצטער על חסרונו של דגל משותף.
תשובה: נכון, הצבת דגל חברתי גורמת לרבים להלך בתלם אחד. רבים נגררים, מוּבלים, ממעטים בחשיבה ובהתלבטות. זהו המחיר! מנגד, יש מחיר כבד לויתור על דגל חברתי משותף: התפרקות והתפוררות. לכן, עלינו לשקול, מהו המחיר הכבד יותר - זה שנשלם על הצבת דגל חברתי משותף או זה שנשלם על הסרתו? התלבטות מסוג זה מלווה כל החלטה בסוגיה חברתית. אין-בנמצא הנהגה חברתית מושלמת, לכל אחת מהן יש פגמים, ונדרשים אנו להכריע הכרעה ערכית מהו הפגם החמור יותר. אי לכך ניצבת בפנינו השאלה: מה קשה יותר - הליכה בתלם או התפוררות?
נדמה שהתורה חששה במיוחד מהתפוררות, ועל כן דרשה מהיחיד להישמע להוראת הסנהדרין על מנת לשמור על האחידות בכלל ישראל. מבאר ספר החינוך (מצוה תצו) שהתורה דרשה מהחכם לוותר על ה"אמת" שלו ולצעוד עם כולם בתלם אחד, כדי ש"לא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת, וחילוק לב העם, והפסד (= הרס) האומה לגמרי".
בלשון אחרת, עדיפה ההתלכדות סביב אידיאל אחד, למרות שהיא עלולה לכבול, משוטטוּת רעיונית לכל עבר.
נעמיק יותר: דגל חברתי ביחס לחברה מקביל למטרה לחיים ביחס ליחיד. חשיבותה של הצבת מטרה לחיים מוסברת היטב בדברי הראי"ה קוק זצ"ל. חז"ל (ברכות) מסבירים שפרשת ציצית נקבעה ב"קריאת שמע" מפני שמוזכרים בה ששה ענינים. "פרשת ציצית מפני מה קבעוה בקריאת שמע? אר"י ב"ר חביבא: מפני שיש בה ששה דברים. מצות ציצית, יציאת מצרים, עול מצות, מינות, הרהור עבירה והרהור עבודה זרה". מסביר הרב קוק ששלמות האדם תלויה בהגדרת "מטרה שכלית נכבדה לכל מגמת פניו ופעולותיו בחיים". אחרי "המטרה השכלית" (= האידיאל הרוחני הנשגב) ילכו הרגשות ואחריהם המעשים והפעולות. הציצית רומזת לתכלית האידיאלית העליונה, כפי שאמרו חז"ל שהתכלת שבציצית דומה לרקיע ולכסא הכבוד. יציאת מצרים נועדה לשחרר אותנו מהעבדות אשר השפילה את כל הרגשות שלנו. עול מצוות רותם את כל העשייה שלנו אל התכלית הרצוייה.
בהעדר מטרה רוחנית לחיים, כאשר אבד האדם את דרכו, יסחפו מחשבותיו, רגשותיו ומעשיו אחרי כל זרם, יתכופפו בפני כל רוח, וישתעבדו לכל גירוי. מצב זה מתואר בשלישיה השנייה: מינות, הרהור עבירה והרהור עבודה זרה. המינות היא ביטוי לאובדן מטרה מוסרית ברורה לחיים. התוצאה הישירה היא "הרהור עבירה - שאין להם שום מטרה כלל, כי אם כנוד הקנה במים תנוד לקראת כל גירוי חיצוני או פנימי". "הנפש תנוע לאין מטרה". בסופו של התהליך ימאס האדם בהתנודדות הבלתי פוסקת ויבחר לו מטרה חלופית אך קלוקלת: עבודה זרה.
תהליך זה, כפי שמתאר אותו הרב קוק, משקף נאמנה את המציאות. בני נוער רבים שאין להם מטרה רוחנית מוגדרת לחייהם, נוטים לשוטט מבחינה רוחנית, הם נעים ונדים, מנסים ומתנסים, אבל בדרך הם גם נכנעים לכל גירוי חיצוני או פנימי, ולעיתים אף נופלים ונשברים.
הפתרון הוא הצבת דגל חברתי משותף עבור כל בני הנוער. זו איננה מלאכה קלה. אולי זהו תפקידם של המנהיגים, רועי הצאן, להתוות את הכיוון של העדר ולהוביל אותו. עד שיונף הדגל הכללי, יש ערך וחשיבות עצומה לפעילות במישור המקומי: הצבת דגל תנועתי או סניפי, בית ספרי או כיתתי, יישובי, וכדומה. הנוער זקוק לדגל. לאט לאט, יתמזגו הדגלים המקומיים, וייהפכו לדגל אחד.
יש הסבורים שהנוער זקוק לדגלים חדשים, יש הסבורים שאין לנטוש את הדגלים הישנים אלא די לרענן אותם, ויש הסבורים שאין צורך לערוך שינויים כלשהם בדגלים הישנים ובלבד שניצור להם אפיקי ביטוי ומימוש על מנת שיסחפו את הנוער אחריהם. בין כה וכה, כולם מסכימים שהנוער זקוק לדגלים!
מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את פינת החינוך השבועית של הרב אלישע אבינר לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.