בבקשה...
מבוא:
אחת הבעיות מרכזיות הקשורות לתפילה היא המחשבה כי התפילה באה למלא חסרונות. "רע לי, חסר לי משהו, קשה לי -אתפלל, אבקש מריבונו של עולם, והוא כבר יעזור..."
למעשה, זו גישה מוטעית. נכון שבתפילה אנו מבקשים מריבונו של עולם על צרכינו, אבל צריך להבין כי התפילה לא באה למלא חסרונות אלא החסרונות נוצרו בשביל התפילה. לפניכם מספר מקורות שיבהירו את הנושא.
מהות התפילה-קרבת אלוקים. כל עצמה של תפילה: קרבת אלוקים.
וזה רצונו של מקום. באהבת הקב"ה את האדם אשר
יצר בצלמו רוצה הוא יתברך שהאדם יהיה עמו
במחיצתו, קרוב אליו ודבוק בו. חי לפניו והולך בדרכיו.
"לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו".
ובתורת אמצעי לכך, משהה הקב"ה לפעמים מלתת
לאדם איזה מצרכיו, כדי שעם פנייתו לבקש את צרכיו
יתמלא לבו של האדם רגש קרבה לבורא.
מהות התפילה, כלומר: התקרבות לה', היא עצמה
מטרת התפילה, ואילו חסרון הצרכים ובקשת מלווים
אינם אלא אמצעים לה.
קריאת ה' לאדם בחסרון הצרכים, והענות
האדם לקריאה-בבקשת מילואם.
(הרב א. בר-שאול, "מצווה ולב").
"ולמה נעקרו האמהות...שהיה הקב"ה מתאווה לתפילתן. אמר הקב"ה: עשירות הן, נאות הן, אם אני נותן להן בנים - אינן מתפללות לפני.
(תנחומא, תולדות ט')
משל למלך שהייתה לו בת יחידה והיה מתאווה לשמוע שיחתה. מה עשה? הוציא כרוז ואמר: כל העם יצא לשדה... כשיצאו מה עשה? רמז לעבדיו ונפלה לה פתאום והתחילה צווחת ואומרת" אבא, אבא, הציליני", אמר לה: "אילו לא עשיתי לך כך, לא היית צווחת ואומרת: "אבא הציליני"... כך שהיו ישראל במצרים היו המצרים משעבדין אותן והתחילו צועקין ותולין עיניהם להקב"ה... מיד "וישמע אלוקים את נאקתם". משל למלך שהייתה לו בת יחידה והיה מתאווה לשמוע שיחתה. מה עשה? הוציא כרוז, שמע הקב"ה לתפילתם...
(שיר השירים, רבה, פ"ב).
לכל אחד יש את אותם הדברים שהוא צריך לתקן בעצמו. ריבונו של עולם נותן לכל התמודדויות לפי הצורך. לכל אדם יש את עבודת ה' שלו, עניינים רוחניים ומוסריים שהוא צריך לפתח ולתקן. הקב"ה מעמיד לפניו מסלול חיים כזה, שאם הוא מתמודד אתו נכון, הוא מוביל אותו מבחינה מוסרית. כשהאדם פוגש חסרונות הוא מפתח כוחות נדרשים בעזרת חסרונות אלה.
פט. (צב.) שאמר הכתוב (צג.) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו, כשם שהמצרף הזה מכניס את הכסף לאש ואת הזהב לכור, כך הקב"ה צורף את הצדיקים כל אחד ואחד לפי כוחו, וכן אתה מוצא שרה צרפה הקב"ה עשרים שנה, ואף חנה צרפה הקב"ה לפי כוחה תשע עשרה שנה שהתה עמו עשרה שנים ולא ילדה ונטל פנינה וילדה לו עשרה בנים, וכה"א (צד.) הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים אלו בניה של פנינה ואתה נותן (י) ח' שנים לעיבורה ושנה אחד לעיבור ושל שמואל הרי תשע עשרה שנה ואח"כ פקדה שנאמר כי פקד ה' את חנה.
(ילקוט שמעוני)
עט. אר"ח בר"ח, אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל, שנאמר קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד'. תכלית התפילה והשגת המבוקש שבאה על ידה היא בייחוד כדי להוציא שלימות מיוחדת מן הכח אל הפועל, לגדל כוחות הנפש בציורי קדושה ושלמות, ודרכי הציורים רבים הם ורחבים ומסתעפים לפרטים רבים שאין להם קץ. וצור העולמים לפניו נגלו כל תעלומות איזה ציור מיוחד ראוי וחסר לכ נפש פרטית שתשלם בה, וכפי אותו הציור שראוי להיות נשלם מזמן לפניו בראש מסידור חכמתו העליונה, אותו חסרון וצורך תפילה. ולפעמים, כשלא יספיק הציור להשתלם כראוי בכל עמקו בנפש ובכל גופו, עד שיהיה נשנה ונכפל כמה פעמים, כערכו תתאחר התקבלות התפילה. ע"כ האדם שלא נענה, עליו רק לחזור ולהתפלל ולא לאמר נואש חלילה, כי הקצר קצרה ידו ית' מפדות. אלא שהוא חושב מחשבות לתן לאדם אחרית ותקווה, ושכל הדברים הזמניים יוסיפו לו ערך נצחי ושלמות גמורה וחשובה. והנה כך היא המידה באדם כשהוא עושה פעולות ואינו בא למטרתו מתחלש לבבו,אבל כשיודע שכל פעולה תקרבהו למטרתו צריך המון פעולות, לבבו מתאמץ להוסיף בעבודתו. ע"כ אמר "קוה אל ד'", והתקווה היא שלימות בעצמה, ויוסד התקווה היא השלמות הראויה להמשך מכשרון המעשים המוקדמים לה וזהו כל יסוד ההנהגה ותכלית פעולת התפילה. ע"כ נאמנה תדע כי בכל ציור של תקווה לד' נתקרבת אל המטרה, אלא שלא הגיעך עדיין מצד שעוד לא השלמת, ע"כ "חזק ויאמץ לבך" להשלים, "וקוה אל ד'".
(עין אי"ה, ברכות א' ע"מ 151)
ומכאן ליחס בינינו לבין אבינו שבשמים. עלינו לזכור כי הקב"ה אינו חייב לנו דבר. אנו מתפללים, מבקשים ומתחננים לקב"ה שיענה לבקשותינו וייטיב עמנו, אך בשום פנים ואופן לא דורשים. אדם שיפנה אל הקב"ה ויבקש ממנו ולאחר התפילה יהיה סמוך ובטוח שהקב"ה חייב להיענות לבקשותיו כיוון שהתפלל, טועה טעות חמורה העלולה להובילו למשבר אמוני.
"אמר רבי חמא ברבי חנינא: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל.
שנאמר: "קוה אל ה', חזק ויאמץ ליבך, וקוה אל ה'"
(ברכות, ל"ב)
לפעמים יש צורך ביותר מתפילה אחת. הרבה פעמים זהו תהליך ארוך. לפעמים זה צורך בקשה ארוכה ומתמשכת. אם אדם לא נענה כנראה שאותו תהליך רוחני שהיה צריך לעבור עוד לא מוצה. לכן, לא צריך להיכנס לייאוש, אלא רק לחזור ולקוות אל ה'. להתפלל.