כשנולד הנכד הראשון שלנו, התמלא העולם אור, לבנו עלה על גדותיו ולא ידענו כיצד להכיל את הנס הגלוי הזה. הוא היה התינוק המתוק ביותר בעולם, מקסים, חכם, כל תנועת יד שלו זכתה לקריאות התפעלות מצדנו, כל תזוזה הונצחה במצלמה. אני לא התרתי לאיש לקרוא לי סבתא, יש רק יצור מדהים אחד בעולם שלו הזכות לכנות אותי בשם הזה, וחיכיתי לקריאה מפיו: סבתא. כשהוא התחיל למלמל את ההברות הראשונות שלו, הוא אכן קרא: פבתא. היינו שיכורים מאושר. כל העולם נאלץ לסבול ולהקשיב לנו כשסיפרנו שוב ושוב על נפלאות הנכד הראשון.
היה זה יום שישי כשבעלי נכנס למטבח ואמר: יורדים לבאר שבע. מה קרה לך פתאום, שאלתי, אני באמצע הבישולים. תסתכלי מה התאריך היום, ענה לי. הסתכלתי, זרקתי את הסינר, כיביתי את האש, ונסענו. יום הולדת לנכד הראשון בהר-חברון. הגענו לאחת מרשתות הצעצועים וניקינו את המדפים. זה כל מה שיש להם? התאכזבתי. קנינו כל מה שמתאים לתינוק בן שנה, ומה שלדעתנו מתאים לתינוק הזה.
את מחכה לכל ביקור בקוצר רוח. מתגעגעת לנכדים יותר מכל. מארגנת את החדרים כדי שיתאימו למציאות החדשה של זוגות, תינוקות וילדים. והם באים וממלאים את הבית בקריאות הנפלאות ביותר בעולם: סבתא, או פבתא, או טטה, כל אחד עם הכינוי המיוחד שלו, המיועד רק לך. ובינתיים, הצעצועים מפוזרים בכל פינה, הנמלים חוגגות במקום שבו שנמס הארטיק בסלון, בחדר הכביסה התפזרה האבקה, התעוררת השבת מוקדם מאוד כי הקטנה קוראת לך מבעד לדלת: פבתא, ליטול ידיים, ואת מנוחת הצהריים שלך את מבלה במתקנים, או בפינת החי, או בשניהם גם יחד, לא חשוב הסדר. וכשחוזרים הביתה צריך לקרוא להם סיפור, לחמם את האוכל שהשאירו בסעודת השבת, ולהכין בקבוק לקטן. והילדים שלי? הם צריכים לנוח, באמת. כל השבוע הם מתרוצצים מהעבודה ללימודים והביתה, ולאמא באים לנוח, להתפנק.
ובשבת אחר הצהריים את עייפה ולא מאמינה שאת מחכה למוצאי שבת... ייקח לך כמעט שבוע להשיב את הסדר על כנו. התקרבי, אני רוצה ללחוש לך: את מגלה שאין לך הכוחות שהיו לך פעם, את כבר לא יכולה לשאת אותם בידיים כמו פעם, מנוחת הצהריים שלך איננה פינוק אלא צורך של הגוף המתבגר, את לא מתנדבת כמו פעם לרוץ לשמור עליהם, יש נערות צעירות שישמחו לעשות עבורך בייבי סיטר, את מסבירה לבת, כמובן שנבוא למסיבת הסידור, אבל אחר כך נחזור הביתה, למיטה שלנו, את צריכה את השקט. את השגרה המבורכת שלך.
כל השבוע את מחכה שיבואו לשבת. מתגעגעת, טורחת, מבשלת, מכינה, מאושרת.
אבל כמה טוב שלכל שבת יש גם מוצאי שבת.
פורסם לראשונה ב'הלל'- ירחון נשים לראשי חודשים