בחג הסוכות, כמו שכולנו שמענו, החייל השבוי, גלעד שליט, השתחרר לביתו. חזרתו הביתה היא בוודאי מרגשת מאוד, וכידוע היא לוותה בתקשורתיות גדולה מכל העולם, ובתגובות מרובות. אך מעבר לכך, ניסיתי לחשוב ולראות מה ניתן ללמוד ולהפיק ברמה האישית לחיים של כל אחד מאיתנו מתוך אותו השחרור.
רבים מאיתנו חשו התרגשות גדולה מעצם הידיעה שהחייל השבוי- בריא ושלם בביתו. אך מעבר לכך היה נדמה כי ההמולה התקשורתית נכנסה הרבה מעבר לדבר הענייני עצמו. דיווחו לנו למשל, מה הוא אכל? מה הוא שתה? מה שיחק? לאן יצא לטייל? וכדו' (בשלב מסוים הפסקתי לעקוב..).
ומדוע בעצם פרטים אלו כל כך חשובים לאזרח הישראלי? אלא שנדמה היה שהדיווחים הללו סיפקו לתקשורת ולנו, המאזינים לתקשורת, איזו התרגשות והתחדשות שאולי חסרה לנו בתוך עצמנו. שוב, חשוב לומר ולהדגיש, שעצם חזרתו למשפחתו זה וודאי מרגש עד מאוד, אלא שההתעסקות (החטטנית מעט, אם אפשר בעדינות לומר...) בפרטי מעשיו, הייתה נראית מעט תמוהה.
הצורך הטבעי בהתחדשות ובהתרגשות
כל אדם זקוק לחוויה של התחדשות בחייו. כל אדם נהנה לחוש את התרגשות המופיעה באירועי החיים השונים. הצורך להתחדש ולהתרגש הוא צורך מהותי בסיסי, שאנו רואים אותו בפשטות אצל ילדים המתרגשים מכל דבר פעוט. עבור ילד כל דבר הוא בגדר חדש. פרח מעניין שצמח, רעש המטוס שבשמיים, הנעלים החדשות, הציפור שבשמיים ועוד. ילדים חווים את התחדשות מהדברים הפשוטים והטבעיים שבחיים וממילא ההתרגשות שלהם, החיות וההתלהבות מהחיים היא מרובה. ההתחדשות יש בה בכדי לעורר את ההתרגשות הפנימית, את חווית התקווה, ההתלהבות והחיות שבעצם החיים.
אנחנו כמבוגרים לעיתים איבדנו את היכולת להתחדש ולהתרגש מעצם החוויות הפשוטות של החיים, וממילא יש לנו רצון למלא את אותו צורך פנימי בהתרגשויות אחרות. שחרורו של החייל השבוי, וההתעסקות בפרטי מעשיו סיפקו לנו התחדשות והתרגשות משמעותית.
אלא שההתחדשות וההתרגשות הזו חידדה אצלי את הצורך והחשיבות למצוא, כל אחד בתוך חייו שלו את אותם הדברים המרגשים אותו. ההתרגשות הציבורית הזו, מפרטי מעשיו של החייל המשוחרר, חידדה את ההבנה והחשיבות ללמוד ולהתרגש מהחיים שלנו, לחוש את ההתחדשות הפנימית, לחוש את ההתרגשות בתוך החיים האישיים של כל אחד מאיתנו. להתרגש מהילדים שלי, מבן הזוג שלי, מעצמי, מיופי הבריאה, מהפרחים, הציפורים, השמיים, העצים. לחוש התחדשות והתרגשות מהעובדה שאנחנו ב"ה בריאים, שיש בורא עולם, שיש לנו חברים טובים ומשפחה. לחפש את העומק, את הפנימיות המרגשת והמתחדשת שבחיינו שלנו. וממילא ככל שיש בנו את היכולת להתרגש ולהתפעל מהדברים הפשוטים שבחיים שלנו, מהמעשים היומיים שלנו, כך אנו פחות ופחות תלויים בהתרגשויות חיצוניות- אלא ההתרגשות שלנו היא מהותית, פנימית. וכן גם להפך.
דבר נוסף ומשלים לכך , הוא היכולת להעריך את החיים בפשטותם. להעריך למשל, את הכניסה הטבעית כל כך לתוך הבית שלנו, את השהות עם המשפחה (שכל כך מרגשת למי שהיה שבוי 5 שנים), את האוכל שיש לנו, את האפשרות לצעוד ולנסוע לאן שאנו רוצים, את החופש לבחור, לשוחח בטלפון, ללבוש את הבגדים שלנו- כמה אושר יש באותם מעשי חיים פשוטים. כמה יש לנו להעריך ולשמוח...
אהבת ישראל- ורגישות לזולת
נקודה נוספת שהתגלתה במלוא עוצמתה בימי השחרור, היא אהבת ישראל המדהימה. אנשים רבים כל כך התרגשו ושמחו, הביעו אהבה ואכפתיות עצומה לחייל ולמשפחתו. מתוך כך תהיתי כיצד ניתן לקחת את הכוח המרגש הזה שהתגלה בעם ישראל לרמה מעשית יותר, למשהו שנוכל לקחת עימנו לשנה החדשה.
נדמה כי תחושת אהבת ישראל שהתגלתה, יכולה לשמש לכולנו כמנוף לרגישות לזולת. לשים לב יותר לשכנה, לחבר לעבודה. להיות רגישים האחד לשני, אולי מישהו זקוק לעזרה? למילה טובה? לחיוך? אולי אח או אחות שלנו זקוקים כעת לשיחת טלפון או לביקור? או אולי כמה ישמח את סבתא אם נבוא לבקר אותה? ואולי בן או בת הזוג שלנו זקוקים בימים אלו להקשבה ולרגישות שלנו? (גם אם הם אינם מדוברים כל כך בתקשורת...)
אם נזכה, והלוואי ונזכה, לקחת את עוצמת אהבת ישראל שהתגלתה ונהפוך אותה למשהו מעשי, של אכפתיות פשוטה, של דאגה ומאור פנים האחד לשני- ויהי זה שכרו של עם ישראל כולו!!
חורף טוב ובשורות טובות!
אודליה מימון- מחברת הספר "אוצרות פנימיים", עו"ס, יועצת אישית וזוגית, מנחת סדנאות לנשים ומלווה נשים בטיפולי פוריות