שאלה
אני מצטער על התרחה אבל אני ישמח אם הרב יוכל לענות על שאלתי .
כידוע יש הלכה בשו"ע שאדם ישלש לימודו שליש בתנ"ך שליש משנה ושליש להבין דבר מתוך דבר - גמרא (מקור קידושיו ל.)
א.איך זה שאנשים לומדים בעיקר גמרא כאשר יש תשובה שרק תינוק להסדיר לימודו לומד כך אבל ערוך השולחן אומר כי דורנו נחשב ברמה זו וגם התשובה כי הכל כלול בתלמוד אני מבין את התשובה אבל זה אינו כלול במינון הנכון לא שליש שליש שליש אלא אחוזים קטנים בהרבה של מקרא ומשנה.
ב.היכן משתלב פילוסופיה יהודית כדוגמאת הכוזרי מוסר כדוגמאת שערי תשובה וכד' והיכן מופיע גם קבלה
אני אשמח על כל תשובה ואני מודה לרב מראש ומבקש מחילה על כל טעות שיכלה ליפול בכתיבתי.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
א.
כתוב בטור יורה דעה סימן רמו
"וחייב לשלש לימודו שליש בתורה שליש במשנה ושליש בתלמוד. פירוש בתורה - תורה שבכתב כמו תורה נביאים וכתובים. משנה - הוא תורה שבעל פה ופירוש התורה שבכתב הוא בכלל זה. ותלמוד - הוא שיבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוצא דבר מתוך דבר וידמה דבר לדבר וידע במדות שהתורה נדרשת בהן עד שידע היאך עיקר המצות והיאך יוצא האיסור והמותר וכיוצא בזה בדברים שלמד מפי השמועה.
כיצד? היה בעל אומנות ועוסק במלאכה ג' שעות ביום ובט' שעות בתורה קורא ג' מהן תורה שבכתב ובג' תורה שבע"פ ובג' יבין דבר מתוך דבר
וכתב הרמב"ם במה דברים אמורים בתחלת לימודו של אדם אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהא צריך לא ללמוד תורה שבכתב ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב לבו וישוב דעתו.
ור"ת פירש שאנו סומכין אהא דאיתא בסנהדרין (כד.) תלמוד בבלי בלול במקרא ובמשנה ובתלמוד ובו אנו יוצאין ידי חובותינו.
מכאן אתה למד שלפי הר"ת אין הכוונה לכמות במילה "שליש" אלא שיתן לכל אחד מהענינים מקום של חשיבות. לרמב"ם המילה "שליש" מלמדת על כמות הלימוד והכוונה היא בעיקר על תחילת הלימוד. וכך באמת נהוג להשקיע בלימוד תורה נביאים ומשניות הרבה יותר בשנות הילדות והנערות. אחר כך משקיעים בעיקר בגמרא. ומה שכתבת בשם ערוך השולחן – הנך רואה שלא נוהגים כמותו היום בענין זה.
ב. כל לימוד האמונה הוא חלק מרכזי בתורה. כל אגדות חז"ל הם חלק מהגמרא וחלק מפירוש הפסוקים של התורה והנביאים והכתובים. וכל מה שקור במוסר הוא תנאי ללימוד הגמרא וההלכה כמו שאומרת הגמרא במסכת שבת דף לא/א
"אמר ריש לקיש מאי דכתיב "והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו'"?
אמונת - זה סדר זרעים
עתיך - זה סדר מועד
חסן - זה סדר נשים
ישועות - זה סדר נזיקין
חכמת - זה סדר קדשים
ודעת - זה סדר טהרות
ואפילו הכי "יראת ה' היא אוצרו".
אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו:
נשאת ונתת באמונה?
קבעת עתים לתורה?
עסקת בפריה ורביה?
צפית לישועה?
פלפלת בחכמה?
הבנת דבר מתוך דבר?
ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו – אין.
אי לא – לא.
משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חיטין לעלייה הלך והעלה לו אמר לו עירבת לי בהן קב חומטון אמר לו לאו אמר לו מוטב אם לא העליתה: