האם בריאת אדם על ידי המדענים לא סותרת את האמונה?

שלום לך עדי.

שאלת בנוגע להתערערות האמונה כביכול כתוצאה מיכולתם של המדענים "לברוא" אדם. לכאורה באמת המפגש הראשוני שלנו עם הקב"ה הוא כבורא שמיים וארץ, ויכולתם של המדענים ליצור אדם או חיה, נראית כהתעלות האדם אל היכולת האלוקית. אבל צריך לבחון שני דברים בנוגע להנחת יסוד זו:
1. האם אכן כל האמונה בקב"ה מבוססת על היותו "יצרן" העולם?!
2. האם אכן המדענים בוראים?!
ננסה לענות תחילה על השאלה השניה משום שהיא הקלה יותר. אם נבחן זאת לעומקם של דברים, המדענים אינם בוראים אדם, אלא משתמשים בחומר קיים, ו"משכפלים" אותו שיכפול גנטי.
ספר הכוזרי ממשיל זאת לתינוק הנוצר כתוצאה ממעשה טבעי של אם ואב. האם נוכל לומר שהאב והאם, בוראים את התינוק? כמובן שלא, האב והאם רק משתמשים בטבע הנברא ומשכללים אותו. כך גם הנגר הלוקח את העץ שהוא מעשי ידי ה', ומעבד אותו עד שיהיה לכיסא. מעשיהם של המדענים היום דומים לכך, אלא שהם מתקדמים בהרבה מבחינת הידע והמקצועיות הנדרשים לצורך עבודתם.
כך ברא הקב"ה את עולמו, הוא יצר את הבסיס ונתן לנו את היכולת "לעבדה ולשמרה", זה תפקידנו כך, הן בחומריות והן ברוחניות.
אולם, יש לענות גם על השאלה הראשונה. ובכן עדי, אמנם איננו יכולים לחוש את הקב"ה באף אחד מחושינו, ואנחנו נפגשים איתו דרך העולם שברא, אולם אמונתנו בו לא נובעת רק מעצם היותו בורא, אלא הרבה למעלה מזה.
רבי יהודה הלוי לימדנו בספר הכוזרי שלו שאין להסתפק בכך, לא בזה חידושנו על פני יתר העמים והדתות - אלוקים שהכרתנו אותו מתמצית רק בהיותו בורא עולם, הוא אלוקים מרוחק, ההכרה בכח אדיר שכזה מגמדת את האדם, ומביאה אותו למסקנה שאין ערך למעשיו. מה ערכם של מעשיה של נמלה זעירה בצורת אדם? למי אכפת אם היא מתנהגת בצורה מעשית או לא?
לא כך היא אמונת ישראל, זו האחרונה נובעת ממפגש עליון בהרבה עם הקב"ה - אותו מפגש שמתחיל אצל האבות, ושיאו ביציאת מצריים ומתן תורה.
ההבדל בין אמונות אלו, הם שאמונה בה' המוציאנו ממצרים, היא אמונה בה' שמשגיח על עולמו, ויש לו עניין במה שקורה בו. מתוך זה ניתן ערך למעשי האדם, ומתוך זה ישנו בסיס לחיי האומה על פי מוסר אלוקי.
אנחנו עם הנבואה, עם שהקב"ה מדריכו בצורה ישירה, כיצד לחיות עפ"י רצונו מאיתנו. לולא הייתה אמונת ישראל יורדת לעולם, היה העולם אסור באזיקי החומריות, ומנותק מבוראו. כך נראה העולם שלפני הופעתו של עם ישראל, עולם המשועבד למצרים ממלכת החומר.
גם אם ייצרו המדענים אלפי בני אנוש, הם אינם יכולים לטעת בהם את נשמתם, את השגחת ה' עליהם. הם יכולים לשכלל את העולם, אך אינם יכולים לתת לו את מגמתו.
ולבסוף, יש לזכור מהיכן נובע כוחם של המדענים לחדש חידושים מדעיים, האם על כך אין השגחת ה'? כל חידוש מדעי כזה, הוא עוד טפח שהקב"ה מסייע בידינו לחשוף ממה שברא בעולמו. כך צריך לראות את מעשי האדם בעולם, לעולם הם מהכוח שניתן לו מיד ה', וממילא אין כאן שום מלחמה של האדם בקב"ה.

בברכה
אריק, חברים מקשיבים