שאלה
שלום לכבוד הרב
עד היכן מגיע האיסור של דיבור בשירותים? (אם למשל קוראים לי אני יכול לענות שאני בשירותים?)
האם האיסור הוא רק על לשון הקודש או שאסור לדבר גם בשפה זרה?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
כתב ברמב"ם יד החזקה בהלכות קריאת שמע פרק ג הלכה ד
"ולא קריאת שמע בלבד אלא כל ענין שהוא מדברי הקדש אסור לאומרו בבית המרחץ ובבית הכסא ואפילו אמרו בלשון חול. ולא לאמרו בלבד אלא אפילו להרהר בלבו בדברי תורה בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטנופת והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים - אסור".
"דברים של חול - מותר לאמרן בלשון קדש בבית הכסא וכן הכנויים כגון רחום וחנון ונאמן וכיוצא בהן מותר לאמרן בבית הכסא. אבל השמות המיוחדים והן השמות שאינן נמחקין - אסור להזכירן בבית הכסא ובבית המרחץ ישן".
"אם נזדמן לו להפריש מן דבר האסור בבית המרחץ או בבית הכסא - מפריש ואפילו בלשון קודש ובעניני קודש".
וכתב הרמ"א באורח חיים סימן ג
"גם לא ידבר שם ויסגור הדלת בעדו משום צניעות"
וחכמי המקובלים כתבו והביאם הבן איש חי בפרשת ויצא שנה ראשונה הלכה י' שזה לא רק צניעות מבני אדם אלא יותר מכך:
"לא ידבר שום דיבור בבית הכסא אפילו דברי חול ואפילו תיבה אחת כי יתאחזו החיצונים באותיות הדיבור שלו שמדבר שם. אך מותר לנחור דאינו מוציא אותיות מפיו".
לנחור - פירוש להשמיע קול בלי דיבור.
ובמשנה ברורה (סימן ג ד) על דברי הרמ"א הנ"ל כתב: אם הוא לצורך גדול - אפשר דמותר לדבר כל זמן שאין נפנה עדיין.
אבל בעת שנפנה - אף לצורך גדול אסור".
אם הוא בבית כסא ומישהו אחר רוצה להכנס - ישמיע קול בלי דיבור.
ואם אשה בבית כסא ומישהו רוצה להכנס - יכולה לכתחילה לדבר על מנת שלא יכנסו - משום צניעות.
וישים לב כל אדם להניח בכל חדר שירותים "מנעול" או מפתח קבוע שננעל היטב מבפנים על מנת לשמור על גדרי הצניעות במיוחד בתוך ביתו פנימה.