שאלה
הדבר שאני הכי אוהבת בעולם זה לרקוד. לא סתם כתחביב נחמד על הדרך, זה באמת הדבר שהכי ממלא אותי, משמח אותי, נותן לי כוח ופשוט עושה לי טוב. עד היום עשיתי כל מיני ויתורים שהיו לי לא פשוטים כדי להצליח לרקוד ולהתאים את זה לאורח החיים הדתי ולמה שאני מאמינה אפילו שזה היה קשה. אני רוצה ללמוד מחול כמקצוע, ומצאתי מקום דתי שאפשר ללמוד שם בצורה שמתאימה לגבולות ההלכה.. לא מאמינה שיכול להיות ואצליח סוף סוף לקחת את זה למקום רציני בגבולות ההלכה.. עד היום היו רק ויתורים ותחושה שאם אני דתייה אז אני לא יכולה להיות רקדנית. ועכשיו אני ממש מפחדת שלא אתקבל לתואר במחול.. זה התכנון שלי כבר שנים ואם לא זה- אין לי מושג מה ללמוד ואיך להתקדם עם החיים.. וחוץ מהחשש הזה, אני מרגישה שאני לא מצליחה לפרגן לאחרות בתחום הזה. בהרבה תחומים אני אפרגן ואתמוך אבל כשמישהי יותר טובה ממני או מצליחה יותר ממני בתחום המחול אני מרגישה שאולי זה לא בשבילי ושאני לא טובה מספיק.. כאילו שכל הביטחון בעצמי תלוי אם אני ארגיש מספיק טובה או לא. אני אדם עם המון ביקורת עצמית ובמיוחד בנושא הזה ולא יודעת איך להשתחרר מזה.. אשמח לקבל רעיונות מה אפשר לעשות:)
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
הי אודיה!
תודה על הפנייה שלך. האמת שהפעם יותר מתמיד אני שמחה לענות על שאלה שממש התחברתי אליה בעצמי! גם אני מגיעה מעולם הריקוד ומזדהה כמובן עם האהבה והתשוקה לתנועה ומחול :)
אז תרשי לי לפני הכל לחזק ולומר כמה דברים. קודם כל, איזה כיף לך! כל כך חשוב ומעצים לדעת שיש משהו מסוים שהנפש נמשכת אליו, שהוא סוג של ריפוי וכיף גדול עבורך. יש לא מעט אנשים שעדיין מחפשים אחר משהו כזה שיעשה להם טוב, ולעיתים הם מוצאים אותו במקומות שליליים. לכן דבר ראשון את יכולה לגמרי לשמוח במציאה הזו :)
מעבר לכך, העובדה שאת נותנת לעצמך ביטוי לכשרון שיש בך אבל לצד זה עדיין מבררת איך ניתן לשלב זאת בחיים מבלי לפגוע בעקרונות ובגבולות שאת מאמינה בהם, זה מהמם ומוערך. בימינו יש כמה פתרונות והצעות שיכולים להתאים גם לציבור הדתי, אך עדיין לא מספיק, ואני מצטרפת לתקווה והתפילה שזה רק ילך ויתפתח בעז"ה!
לגבי החשש שלך מהקבלה לתפקיד ההוראה למחול, יתכן שזה קשור למה שכתבת בהמשך הדברים שלך בקשר לביטחון העצמי אמונה ביכולות שלך בשילוב ביקורת עצמית. רבים מאיתנו יוכלו להזדהות עם התחושות הללו, כל אחד בתחומו. הרבה פעמים אנחנו פשוט מחשיבים מאוד את התגובות של הסביבה, כאילו הם יעידו מי אנחנו ומה אנחנו מסוגלים. לכן אני הייתי מנסה לחשוב אולי על כיוון של העלאת הביטחון ודרכים לשחרר את הביקורתיות כלפי עצמך. ניתן לעשות זאת במגוון דרכים- להקיף עצמך בסביבה מפרגנת, לכתוב לעצמך במה את טובה, לדבר על עצמך במילים חיוביות, לחזק את האמונה שהקב"ה מנהל את העולם ועוד.
אני מאמינה שכשתלמדי את עצמך שפה יותר מפרגנת כלפייך, מאליו גם תוכלי לתרגל זאת כלפי אחרים, ועצם זה שאת רוצה להשתפר בנושא זה כבר התחלה של תהליך. אבל בכל מקרה תזכרי- השפע שיש לאחר לא בא על חשבון השפע שלנו! ואולי אם דרך אחת נחסמה בפנינו, כנראה שהשפע הזה לא שייך לנו, ואנחנו נזכה לו ממקור אחר.
באופן אישי אני יודעת על כמה מקומות שמלמדים הוראה במחול (חלק כתואר חלק כמתן תעודה אבל לרוב זה לא באמת משנה בשטח) אז אולי כדאי להעמיק את הבירור ולחפש עוד אפשרויות אם האופציה הנוכחית לא תהיה רלוונטית.
אני חושבת שהעובדה שאת כ"כ על זה, היא מכיוון שאת באמת אוהבת את התחום ומרגישה שמצאת את מקומך, שזה מהמם כמו שאמרתי בהתחלה, אבל הייתי משתמשת בזה דווקא כמקור כוח ומוטיבציה ולא כנקודת חולשה :)
לצד כל הדברים האלו אני תמיד ממליצה לשבת עם אדם קרוב שמכיר אותך טוב ואת מעריכה, ולשתף בכל מה שאת חווה, שתרגישי שאת לא לבד בזה ואולי גם על הדרך תזכי לעידוד ועצות טובות!
בכל מקרה אל תפסיקי לרקוד! ואפילו תשתמשי בזה להפיג מתחים ולחצים (שזה דבר ידוע בכל מה שקשור לתנועה) שהרי קודם כל, לפני שזה יכול להיות מקצוע, זה בעיקר הנאה צרופה ומתנה גדולה :)
מאחלת לך הרבה בהצלחה!
משאת אשר