נכשלתי כבר חמישה טסטים, ואני מיואשת

שלום יקרה.

ההתמודדות שאת מתארת היא לא פשוטה. בכל החיים אנחנו מנסים להשיג דברים גשמיים ורוחניים. לפעמים אנחנו משיגים מהר ולפעמים לוקח זמן להגיע לדבר המבוקש, לפעמים הדבר תלוי בנו ולפעמים תלוי בגורמים אחרים. למשל, כשרוצים להשיג ציון מסוים בפסיכומטרי, להתקבל למוסד לימוד או למשרה מסוימת ואפילו למצוא זוגיות. לרוב כאנשים מאמינים, אנחנו גם נתפלל על המבוקש ונבקש אותו מה'.

כמו שאת מתארת להתמודדות כזו יש שלושה צדדים: מול עצמנו, מול החברה ומול ה'.

בהתמודדות מול עצמנו עולות תחושות של כישלון שמורידות את הערך העצמי שלנו וכמו שכתבת תחושות של ייאוש. דבר ראשון שכדאי לעשות מעשית הוא להתייעץ עם המורה שלך ולשמוע את דעתו. אולי הוא ימליץ על דברים שאת לא חשבת עליהם, ואולי הוא יעודד אותך להמשיך לנסות שוב. מעבר לכך, כדאי לחשוב עם עצמך מה בנהיגה קידם אותך בחיים עד כה. גם אם לא עברת טסט וקיבלת רישיון, מן הסתם, בתקופת לימודי הנהיגה התמודדת עם עוד דברים שלא היו טבעיים לך, למשל, עמידה בזמנים, קביעות, תשומת לב וכו'. הדברים שתמצאי יחזקו בך את הערך העצמי ויביאו אותך להבנה שכל התהליך לא היה לחינם, גם עכשיו.

בקשר להמשך הלימודים, כאמור כדאי להתייעץ עם המורה. אך גם חשוב לברר עם עצמך אם המאמץ כדאי לך. כשמבינים למה ובשביל מה עושים דבר מסוים (התועלת שתצא מאותו דבר), ההתמודדות נעשית קלה יותר כי נכנס בה ערך מסוים, אפילו אם הערך הוא איכות החיים שלי. במילים אחרות, כשאדם חדור מטרה, הקשיים בדרך יתגמדו כי המטרה ברורה לו כל כך והרצון החזק להגיע לשם יגבר על הכול.

בהתמודדות מול החברה אנחנו נתקלים בתחושות לא נעימות בתוך עצמנו וגם בהתבטאויות כאלה שהזכרת ואחרות. התחושות שבתוכנו נובעות לרוב מההשוואה שלנו את עצמנו מול אחרים. לכן יסוד גדול בחיים הוא שאסור, ממש אסור, להשוות אותנו לאחרים. ההשוואה הזו הורסת לנו את החיים ובעיקר את ההתקדמות שלנו. אפשר להבין את זה טוב בעזרת סולם. לכל אדם יש סולם משלו, ולכל סולם יש לו צבע אחר, אורך אחר וכמות שלבים אחרת, וכל סולם עשוי מחומר אחר. לכן אין כל היגיון להשוות סולם אחד למשנהו. כל אחד עובר מסכת חיים אחרת שיש בה קשיים אחרים, שמחות אחרות, דברים טובים ופחות טובים אחרים. אם נפנים את העניין הזה, נסתכל בעיקר על עצמנו ונבחן את ההתקדמות האישית שלנו במדדים שלנו ולא במדדים של החברה.

בפן המעשי, דווקא בתקופה הזו חשוב שתחדדי לעצמך את הטוב שבך כך שתהיי בטוחה בעצמך ובטוב שבך וכך האמירות של החברה אולי פחות יפריעו לך. את יכולה בסוף כל יום או בזמן אחר מוגדר לחשוב איזה טוב יצא ממך ביום האחרון. התרגיל הזה יזכיר לך שאת לא רק נכשלת, אלא מפיצה הרבה טוב בעולם.

חוץ מזה, ממליצה לך לפנק את עצמך בדברים שאת אוהבת בתקופה הזו שיעודדו את רוחך, גם דברים גשמיים. כמו כן, אולי למצוא עוד עיסוק שמעניין אותך ויחייה אותך. למשל, פיתוח תחביב, חוג, ספורט, התנדבות (שגם תיתן ערך מוסף), וכן כל דבר שישמח אותך ואולי קצת ישכיח את טרדות הנהיגה.

ההתמודדות האחרונה היא מול ה'. אנחנו לא מבינים חשבונות שמיים אבל אנחנו מאמינים שהכול מנוהל בידו ויש סיבה לכך שלרוב לא גלויה לנו. כתבת על התיקון, ואני לא מכירה את העניין הזה. מה שכן אם נמשיך את עניין הסולם, אנחנו מאמינים שלכל אחד יש התמודדויות משלו וכוחות להתמודד איתם. מה שאפשר וכדאי לעשות הוא להתפלל, להתפלל ולהתפלל. "אין תפילה חוזרת ריקם" אמרו חכמינו. בתפילה אנחנו מחדדים מול ה' את הרצון שלנו לדבר המסוים הזה, מעלים את הרצון ומחברים אותו לרצון האלוקי ולטוב האמיתי ובעצם מתפללים על טוב שיהיה טוב להפצת שם ה' בעולם (ממליצה ללמוד על התפילה בספר בסוד התפילה של הרב ראובן פיירמן כדי להבין את פעולת התפילה). לכן כדאי לחשוב מהו הטוב האלוקי שיכול להתגלות דרך המבוקש שלנו, ולבקש שה' יעזור לנו לגלות בעולם את הטוב הזה.

מקווה שעזרתי מעט בהתמודדות הלא קלה הזה. מאחלת לך שבזמן המתאים תיסעי בדרכים ישרות לדברים טובים ומשמחים. יהא ה' בעזרך.

כל טוב,

רינת