מרב שחינכתי את עצמי לדון לכף זכות, איבדתי את היכולת לדעת להגדיר "רשע" מה עושים?

שלום וברכה

שאלתך הקיומית עוסקת בנושא חשוב ועילאי ביחסי בין אדם לחברו, בחובה לדון לכף זכות מול החובה לבער את הרע מישראל, ובעיקר בחזקת החפות והצדיקות מול החובה להציל עשוק מיד עושקו, ולעמוד לצד הנפגעים.

לפני שנים כתבתי מאמר מקיף העוסק בנושא זה, ואשמח אם תקראי אותו:

https://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=4252

חשוב להדגיש את נקודת המוצא שלו: החובה לדון לכף זכות היא נקודת מוצא בלבד, ולא נקודת סיום. הרמב"ם וראשונים אחרים מבארים כי מדובר במצבי ספק, לאמור: כשאין אנו יודעים האם אדם זה הינו רשע או לא, ואין לנו כלים להתחיל את הדיון, אנו יוצאים מנקודת הנחה שהיא כף זכות. אולם במקום בו מדובר באדם שפוגע באחרים, או שמי שדבר רשעותו ידוע – החובה הזו לא קיימת. להפך, יש חובה לדון אותו בכף האמת.

לפיכך, החובה לדון לכף זכות מנוגדת לנתינת אמפתיה לתוקף. במצב זו מתברר מי התוקף ומי הקורבן – החובה שלנו היא לעמוד לצדו של הנפגע, ולהיאבק עימו יחד בתוקף, כדי להביא צדק וחסד לעולם.

לא זו בלבד. פעמים שדווקא מצוות התורה הופכות להיות כלי ביד רשעים. על כך נאמר "ופושעים ייכשלו בם", ואשמח אם תקראי מאמר קצר על כך:

https://goo.gl/KNuR5D

ועל כן, כאשר יש אבא עם הנוהג באלימות – יש להגביל את האלימות הזו ולפעול נגדה, ולא לקבל הסברים ותירוצים. הסיבות האפשריות לאלימות שלו מרככות את השפיטה של האישיות, אולם אינן עומדות בשום אופן כמחסום למאבק בלתי מתפשר באלימות שלו, ולהטלה של האשמה עצמית על הקורבן.

אשמח שתקראי גם את:

http://www.daat.ac.il/he-il/mishpacha/peruk/conflicts/sharlo-make.htm

טוב יהיה אפוא אם תנצלי את המציאות הקיימת להתחיל בירור מחדש. בירור שעניינו אכן הוא לדון אנשים לכף זכות כאשר אין אנו יודעים דבר, ובד בבד – לא לנוח ולא לשקוט כאשר נעשה עוול, ולקיים את מצוות התורה "לא תעמוד על דם רעך", ואת החובה להציל עשוק מיד עושקו. גם את עצמך. זו העצה המעשית ביותר.

האם את יכולה ללכת בדרך זו ?

כל טוב