שאלה
שלום רב,
כפי שאני מבין אנחנו משפיעים על המציאות, והמציאות משפיעה עלינו. השאלה שלי איפה עובר קו הגבול? עד מתי מותר לי להשפיע על המציאות ומתי אני צריך להפסיק? עם שכל או בלי שכל
אביא לכך דוגמא, אני מאוד רוצה משהו בחיים נניח פרנסה מסויימת או זיווג מסויים. עד מתי אני צריך להשפיע את כל כוחי, ומתי אני צריך לעצור?
כל התורה זה לא רק שכל, אמונה גם כן זה לא שכל בלבד, יש כאן משום דברים שהם למעלה מהשכל. מה שאני מתכוון לומר זה שהדת שלנו מבוססת על נסיונות קשים, כשם שניסה השם את אברהם אבינו, ואת דוד ועוד ועוד.
בא נגיד, שאם מישהו היה שומע היום על אברהם שלוקח את בנו והולך להקריב אותו לאל, אז רשויות הרווחה היו מתערבות ומכניסות אותו למעצר. אז אברהם לא היה עומד בנסיון, כיום אברהם היה יושב בכלא.
אם כך, מעניין אותי מה יש לך לומר על כך.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום
יש לעשות השתדלות בדרכי הטבע, כפי הכמות שנוהגים רוב בני האדם במצב דומה. יותר מכך אין לעשות, משום ששומר פתאים ד', ואין דרישה מהאדם להתאמץ יותר מהנהוג.
הכל מושגח, ורבש"ע בר"ה כביכול מכריע את עתיד השנה כולה. אלא שאנו מצווים להשתדל בדרכי הטבע, נוסף לתפילות שבכל עת.
דבר ד' מגיע אלינו מהתורה, דהיינו מההלכה, וזהו מה שד' דורש מעימנו כעת.
יוצא דופן אחד ישנו, אם נביא משולח לאדם, ואומר לו לעשות דבר זה או אחר, אף שהדבר מתמיה, יש לעשותו. ובלבד שהנביא ראוי לנבואה, וניסינו אותו בידיעת העתיד ונמצאו דבריו מדוייקים מאד. כגון אברהם שנתנבא מה שנתנבא בעניין יצחק, ולכן עליו היתה החובה לעוקדו, אף אם היו אז שירותי רווחה, ואף שההלכה אינה מתירה לשחוט בני אדם (ללא נבואה).
כל טוב