שאלה
יש לי חבר ואנחנו מאוד אוהבים אחד את השני. בהתחלה שמרנו נגיעה ולאט לאט התחלנו עם חיבוקים ולצערנו הגענו רחוק.. שנינו מתחרטים אבל אחרי כמה ימים זה נראה לנו בסדר ואנחנו חוזרים על המעשים.. זה קשה לשנינו כי אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני ועושים את זה מעיוורון.. אני אשמח לקבל תשובה של איך להתגבר על היצר? ואיך לעצור את זה? אנחנו לא מתכוונים לשמור נגיעה אבל אנחנו לא רוצים ללכת רחוק..
תשובה
שלום יקרה.
תודה רבה על השאלה שכתבת ועל הכנות שבה כתבת אותה. שומעים ממש את הקושי בין המילים שלך.
האמת, כשקראתי את השאלה שלך הדבר שהכי בלט לי היה האנושיות שיש בה. למה הכוונה? הרי כולנו לא מעט פעמים עושים דברים שאסור לעשות, ומתחרטים ובכל זאת חוזרים ועושים את זה שוב. האם זה נותן לגיטימציה לדבר האסור? ממש לא.
אבל אחד הדברים שמביאים אותנו לחטוא שוב ושוב (מעבר לפיתוי, שבו ניגע עוד רגע) זה הארס המחלחל אחרי הנפילה. ממש כמו נשיכה של נחש שבה הנשיכה משפיעה רק אחרי כמה זמן שהארס מחלחל בגוף, גם כאן - החרטה לגמרי טובה לנו אבל ההאשמות שמגיעות אח"כ ובעיקר הייאוש מעצמנו, עלולים להביא אותנו שוב ושוב למקום של נפילה.
יחד עם זאת, טוב להימנע גם מלהגיע לקצה השני וזה אדישות מהמעשה. את כותבת שאתם עושים את המעשה מעיוורון, אני פחות נוטה להסכים, כי זו גם סוג של הדיפת האחריות מכם. אתם בסופו של בוחרים איך לפעול בחייכם. נכון, יש מצב שאתם בוחרים לא טוב (שוב, כמו כל בני האדם) אבל הבחירה בידיים שלכם.
הרבה פעמים הבחירה שלנו בחיים קלה יותר, לדוגמה: אכילה של בשר וחלב. אצל רוב האנשים שגדלו בבתים דתיים - לאכול צ'יזבורגר לא יהיה פיתוי גדול. לעומת זאת, בעיקר בעניינים שקשורים למיניות, בינו לבינה, אנחנו רואים שיותר קשה לעמוד בפיתוי. אפילו יוסף הצדיק בעצמו התקשה בזה מאוד. ולמה? כי מעורב המון המון רגש בסיטואציה וכי היצר שלכם לקרבה אינטימית הוא בעיקרו וביסודו יצר החיים, הוא יצר טוב.
קרבה פיזית, לדוגמה בין בעל לאשתו, היא אחד הדברים הטובים והקדושים שיש. זאת אומרת שלא המעשה עצמו הוא הדבר הלא טוב, אלא, במקרה שלכם - התזמון, לפני שאתם זוג שנשוי כדת משה וישראל.
אז איך מתגברים על הפיתוי?
את כותבת שאתם לא מתכוונים לשמור נגיעה אבל לא רוצים ללכת רחוק. כמובן שזו בחירה שלכם ויחד עם זאת, אני חושבת שזה מתכון שסופו ידוע מראש. דמייני מישהי שרוצה להתחיל באורח חיים בריא, מחליטה לא לאכול סוכרים, היא יודעת שזה לא בסדר והיא מחליטה שקשה לה להתנזר לגמרי מסוכרים אז היא אוכלת פעם ביום סוכריה אחת. אבל סוכריה אחת היא גם סוכר. ולא משנה איך נצייר את זה. ובכלל, מהיכרות עם הטבע האנושי לרוב זה לא ייגמר בסוכריה אחת. שוב, בעיקר כשהפיתוי גדול מאוד.
לכן אני חושבת שהבסיס הוא הקפדה על דיני ייחוד - לימדו ביחד את הדינים שעיקרם ומטרתם הוא להציב גדר, סייג. ממש כמו גדר מסביב לגג של בניין כדי שלא ניפול. הדינים האלו הם הקו המנחה שלכם ובע"ה יעזרו לכם. בכל ספר של קיצור שולחן ערוך תוכלו למצוא את הדינים מסודרים בפשטות ובקלות.
עוד כיוון מועיל הוא שיתוף אחרים בקושי שלכם, ביחד או בנפרד. אם למשל יש לך חברה טובה, אחות או קרובת משפחה שאת יכולה לשתף במה שעובר עלייך - זה יכול מאוד לעזור לך לעמוד מאחורי ההחלטות שלך. זו התמודדות לא קלה, ואין סיבה שתעברי אותה לבד. גם בן זוגך יכול למצוא לו "שותף" להתמודדות, וכך תחזקו האחד את השנייה ותיעזרו בחברים טובים ובני משפחה שיחזקו אתכם בדרככם הטובה.
מעבר לזה ממליצה לך לקרוא את הספר של הרב יהושע שפירא "תשוב תחייני" שעוסק בעניין החזרה בתשובה בהקשר של בינו לבינה.
מאחלת לכם הרבה הצלחה ואומץ להתגבר על המכשולים!
בת-חן