בדידות: עדכונים, כתבות וחדשות

עכשיו זה הזמן וההזדמנות לחסל את מגפת הקורונה החברתית

מלבד הנזק הבריאותי של מגפת הקורונה, מתפתחת לה מגפה קטלנית לא פחות -"המגפה החברתית", מבוגרים בבדידות, ילדים פוגשים חברים רק על המסך, צעירים שיושבים בבית בבטלה, וההשלכות? שלא נדע

אסף פאסי
17/02/21 10:28
האם הבידוד מחייב בדידות?

הפגת הבדידות של הבודדים חיונית לא פחות ממטרות חיוניות אחרות אולי צריך לאפשר לבודדים שבנינו להיות מאומצים. דווקא בתקופה כזו

גיא צבירן
20/03/20 12:40
בדידות וזיקנה: איך להיות שמחים בגיל השלישי?

הפרישה מהעבודה, התרופפות הקשר בין הילדים להוריהם, והתחושה שנשארו מאחור הן רק חלק מהסיבות בגללן בני הגיל השלישי מרגישים בודדים. אז מה אנחנו יכולים לעשות על מנת לגרום להם להישאר בריאים ושמחים?

מירית הופמן
20/02/20 10:47
והמצב בנוער- קשה

איסור נגיעה, דרישה למצוינות, מחסור בתקנים, התעלמות הרבנים: תמונת מצב עגומה מראה כי אלפי בני נוער דתיים מסתובבים חסרי מסגרת ומתמכרים לסמים אלכוהול ופורנוגרפיה. מומחים מנתחים את הגורמים הייחודיים לנוער הדתי ומה מביא אותו לחפש מפלט ב'כיכר החתולות'וגם על הפתרונות. בתור התחלה: להפנים שהחיים לא רק תותים

אפרת קרסנר, כיפה
30/03/16 15:22
הקהילה הדתית לא יכולה לרפא את תחושת הבדידות

סקר חדש גילה כי רבים מצעירי הציונות הדתית המתגוררים במרכז הארץ חשים בדידות. האומנם מדובר בנתון מפתיע?

אפרת קרסנר
03/11/15 13:23
מרגיש ריקנות

שלום ! כבר זמן מה אני רמגיש בתוך תוכי ריקנות כל שהי אני לא יודע מה לעשות אם עצמי אחרי סבתא רבא שלי נפטרה ז"ל לא עבר שבוע גם סבא רבא שלי נפטר ז"ל הייתי בבית העלמין כשקברו את סבי ראיתי הכל והכל גרם לי למחשבות שכמה שהבן אגם הזה עבר בחייו בעוד שאני רק ילד שאין לי דרך בכלל שאין לי כוונות מה הסיבות לחיות .. אני חושב בסדר אני חי לי לומד מתבגר אבל מה הלאה ?!לפעמים אני מרגיש בודד בעולם הזה יש לי חלומות אבל מי אמר שהם יתגשמו מה אני יכול לעשות להמשיך בחיים אם שימחה ולא ריקנות ולהגיד שזהו נמאס לחיות אני מסתכל על סבא וסבתא רבא שלי וחושב איזה דרך עברו נולדו באותה השנה ונפטרו באותה השנה חיו ביחד 62 שנים אהבה ענקית וחושב לעצמי מה יהיה הלאה אני צריך עזרהה

הרב שלמה בן אליהו
13/03/07 15:52
בינו לבינה

ב"ה שלום רב, אשריכם על מפעלכם.. עזרתם לי רבות. יש בחור שיש לי אליו ממש רגשות. היינו ידידים טובים וסיפרתי לו שאני חושבת עליו, רציתי להבהיר את המצב ביננו. הוא אמר כי הוא לא מעוניין, ונראה לי שהרסתי את הקשר בנינו, כי אנחנו לא כ"כ מדברים, למרות שהוא אמר שהוא רוצה שנישאר ידידים. אני מרגישה ממש ריקנות. אני לא יודעת כיצד להתמודד עם זה. אני מקבלת את זה שאנחנו לא נהייה ביחד, אבל אני מרגישה לא מספיק טובה, והסיטואציה שנוצרה מעיקה עליי. חשבתי פשוט לנתק עימו קשר, למרות שזו קצת בעיה כי אני רואה אותו בלימודים כל יום. איך מתמודדים עם סיטואציה כזו? אני מרגישה גם מושפלת.. למרות שעדיף היה שאמרתי ושלא חייתי באשליות ופנטזיות. איך משפרים את המצב? במיוחד את הנפש המוטרדת והריקה? אשמח אם תשיבו לשאלתי. המשך יום נעים ותודה רבה מראש.

צוות ישיבת פתח תקוה
06/02/07 12:26
אני מרגיה מאוד בודדה ומשועממת

שלום לרב. שוב- אני ממשיכה את ה"שאלה" שלי אליך, התחלתי בראשונה כשכתבתי לך שאני מבולבלת... אם זה עדיין זכור לך, וגם אם לא, זה המשך. העצה שנתת לי קודם כל- רציתי להודות לך על התשובה המהירה ובכלל על כל הנכונות שלך כאן באתר לעזור, התשובות שלך מאירות ומבהירות יותר ממה שאתה אולי יודע... אז תודה. העניין הוא שאני מרגישה בדידות. שוב אני מזכירה- יש לי משפחה וכולם בריאים ב"ה, יש לי כמה חברות מהכיתה והלימודים [כיתה י"א], ובאמת הן מאוד חשובות לי. לפני כשנתיים הייתי בתקופה קצת פחות טובה כשאני מסתכלת על זה היום, אז הייתי בטוחה שהכי טוב לי אבל כעבור כמה זמן הצטערתי על שטויות שעשיתי, היה לי חבר שמבחינתי ומבחינתו היינו מאוד רציניים, חשבנו ושקלנו ברצינות שנתחתן בעתיד, אבל הבנתי כעבור כמעט שנה שאני לא רוצה את ההגדרות האלה בגיל שלי ובמיוחד כשאני מגדירה את עצמי כדתיה, לא התאים לי, למרות ששמרנו נגיעה נכשלנו כמה פעמים וזה מה שהביא אותי להחלטה לא להישאר איתו, מאז מעגל החברים שלי רק הצטמצם, יש שיגידו שזה בריא ולא צריך יותר מ2-3 חברות טובות. אבל אני מרגישה שחסר לי משהו! פעם זה היה דבר מאוד מרכזי בחיים שלי והיום אני מוצאת את עצמי משתעממת בבית ונכנסת למחשבות שאני לא יודעת לצאת מהן... עוד דבר - פעם היינו מין חבורה כזאת אני ועוד 3 בנות, כל הזמן הסתובבנו ביחד ועשינו את כל הדברים שחברות טובות עושות, דיברנו וסיפרנו אחת לשניה [ולשלישית ורביעית] ה-כ-ל. עם הזמן התחלתי לסלוד מאורח החיים של חברותיי, התחלתי להעיר להן על דברים שלא מצאו חן בעיניי, והיו הרבה כאלה. הן כמובן התעצבנו ולא רצו שאני אעיר ואמרו שאלה החיים שלהן, כל אחת בנפרד כמובן, ולי מאוד הפריעה הגישה שלהן והקשרים שלהן עם כל מיני טיפוסים לא ראויים להן. הרגשתי שחבל עליהן והן שוות הרבה יותר ממה שהן עושות מעצמן בכך שהן נותנות לבנים להתייחס אליהן כמו כלום. הכל היה כוונות טובות אבל אני מודה שלפעמים הערתי שלא במקום או הלבנתי את פניהן, הפסקתי עם זה! התנצלתי והפסקתי. אבל לאט לאט אני כבר לא חברה שלהן, כי אני לא רוצה וכי הן לא רוצות, זה עוד חלל שנוצר בי. חסרות לי השטויות לפעמים, נמאס לי מהמחשבות הרציניות, אני רוצה להיות ילדה ולהפסיק לחשוב כל הזמן! אני מרגישה צבועה בפניהן לפעמים כי אני רואה שאני לא שונה מהן בשום דבר אבל אני מעירה להן. אין לי זכות לעשות את

הרב עוזיאל אליהו
22/01/03 18:41