-
יציאה לחו''ל
למה בעצם יש איסור לצאת מהארץ חוץ מאשר במקרים חריגים?
צוות ישיבת פתח תקוה
18/01/11 11:46
-
אמונה?!!
בעהי"ת ובהש' שלום לכבוד הרב, בזמן האחרון אני פשוט לא מאמינה בה' ז"א כל הזמן אני שואלת את עצמי "מי אמר לך?" "ואיך את יודעת ?" על כל דבר שפעם היה כל כך ברור.. והשאלה הזאת היא לא כבדרך אגב, היא קורעת, היא נוקבת, היא תמידית. למשל היום בבוקר הרגשתי מה זה מנותקת פשוט כל החגים האלה שהסתיימו.. כל החגים קראתי את לב השמים של הרב קרליבך וזה עזר לי קצת, אולי זה נתן קצת טוב אבל אני הרגשתי שכל הרגשות שהיו בחגים היו סתם זיוף פסיכולוגי ולא באמת הרגשתי אותם, כי באמת אני כל כך מנותקת.. כל כך קרועה מהכל.. אז חשבתי קצת והלכתי להתפלל .. מאז שהתחזקתי תמיד התפללתי 2-3 תפילות ביום, באופן קבוע 2.. הרגשתי מוזר בתפילה ואז בשמו"ע הכל התפרץ,כל מה שהיה בחגים האלה, הרגשתי כאילו אין לי כלום, אין כאן כלום פשוט כל מילה שאני אומרת ( כשאני ממש מבינה ומתכוונת למה שאני אומרת) אין לה שום משמעות, שום אמת, שום ידיעה ברורה על מה התכלית שלה ומה היא בכלל שווה. ושוב ושוב השאלה איך את יודעת, איך את יודעת ..זה מטריף אותי השאלה הזאת, זה כל כך כואב, ואז בשמע קולנו בכיתי לאבא שאני לא מסוגלת יותר ושאני נשענת רק עליו, שאני עטופה בבוץ שאין לי סיכוי להוריד אותו בלעדיו.. ואולי הוא עזר כי בשאר התפילה פשוט ידעתי מה אני אומרת התכוונתי והתחברתי כל כך, פתאום ידעתי הכל, כמו שמש ששוטפת הכל באור ואז הכל כל כך ברור, רואים הכל.. העיניין הזה שבהתחלה הכל כל כך רחוקים ופתאום אתה כבר פחות או יותר בתוך זה יוצר תפילה מרגשת, מרוממת, מדהימה, עכשיו אני ממש מרגישה שה' כאן איתי עוזר לי להגיע לאתר הזה ולהזיז את האצבעות בכיוון הנכון, אבל הבעיה היא שזה כל כך לא קבוע, יום אסל יום בסל.. זה מחרפן אותי אני כל כך רוצה לבעור כבר לה', כמו פעם, אני רוצה להרגיש, אני רוצה לדעת בלי ספקות.. נמאס לי כבר לחשוב, כי כל מה שיש לי שם, בשכל, זה "איך את יודעת?" בבקשה, הרב, תשלוף איתי מהבוץ הזה תכוון אותי איך להשתיק את היצר הזה שלא יורד ממני.. הכואב שאני אפילו לא יכולה לחפש ולהגיע לזה בעצמי כי מאחורי כל המחשבות הרעות יש לי אמונה שאני מרגישה אותה ברגע זה והיא לא תתן לי לבדוק שום דבר אחר.. כל כך רוצה לחזור לאבא ובעצם מי זה אבא והאם הוא בכלל קיים או שם?... תודה רבה.
הרב שלמה בן אליהו
07/10/07 17:05
-
ללא נושא
הרב, ראשית מחילה שאני גוזל מזמנך, וחלילה לי מלבטל תורה, ועל כן מראש אני פונה בבקשת מחילה גמורה ושלמה מכל הלב כבוד הרב שלום.. קוראים לי xxx אני גר בגבעת שמואל אני בן 21 כבוד הרב אני חוזר בתשובה כבר שנה.. היום כבוד הרב כל האמונה שהיתה לי פשוט ירדה לי כבוד הרב אני מאוד אוהב את ה' יתברך.. אני רק בוכה כי אני ל א עושה את רצון ה' יתברך אני כבר לא מברך על הכל אני מרגיש שאני דתי בכפיה פשוט כל האמונה שהיתה לי ירדה לי כרגע איןן לי אמונה אני נלחם בשינים מתחננן תעזור לי בבקשה מה אני אמור לעשות איך אני ממשיך את החיים שלי ככה.. כבוד הרב אני עברתי המון דברים בחיים.. אני יספר בקצרה את סיפור חיי __ אני למדתי בביצפר דתי 11 שנים אין לי תעודת בגרות... אני במהלך חיי עברתי 2 תאונות דרכים קשות ולמעשה אני ראיתי את המוות פעמיים בפעם הראשונה זה היה בכיתה ג' חזרתי מהביצפר ההסעה של הביצפר הורידה אותי ונסעה ואני בתור ילד.. לא ידעתי מזה שמולה וימינה.. ההסעה נסעה ואני הלכתי לחצות ת'כביש ובא ר-כ-ב ופגע בי היתי בערך 10 דקות מעולף על הכביש בלי הכרה שוכב על הכביש עד שהגיע אמבולנס .. הגיע אמבולנס לקח אותי לבית חולים תל השומר אני מתעורר במחלקת טיפול נמרץ אחרי 3 שבועותת השתחרחרתי הבית.. ואחרי זה היתי חצי שנה בשיקום בהחלמה ... בתאונה השנייה שלי.. נסעתי על אופנים עם חברים ועשינו תחרות .. "מי כאחד כמוני שגדל על אופנועים וטרקטורונים" היתי בראש נסעתי כמו משוגע.. היה שמן על הכביש ואני מרוב שנסעתי מהר לא ראיתי שיש שמן על הכביש.. אני החלקתי על הכביש דפקתי את הראש בתוך הכביש מספר פעמים .. האופנים עפו לצד אחד ואני מעוצמה של ההחלקה עפתי לצד שני של הכביש.. שברתי את היד במקום לא יכלתי לקום מהכביש .. עד היום!! אני לא יודע מי הקים אותי מהכביש.. ראיתי איך החייים שלי נגמרים לי מול העינים שאני שכוב על הכביש.. ממש נס זה היה.. פעם שנייה שאני מקבל חיים במתנה!! כבוד הרב.. תעזור לי כל האמונה שהיתה לי בה' יתברך ירדה לי אין לי כרגע אמונה בכלל.. אין לי חשק לעבודת ה' אני רק בוכה כל היום.. התרחקתי מהדת.. אני מרגיש שאני עושה הכל בכפיה.. אני הורדתי את הציצית.. היתי מגדל זקן היום הורדתי אותו... כבוד הרב.. מה אני אמור לעשות? אני מרגיש שאני עושה הכל בכפיה ולא מאהבה.. אני מרגיש שאני הולך לחזור שוב בשאלה כבוד הרב... ה
הרב חיים רטיג
12/08/07 07:59
-
ייאוש בעבודת הבורא
בזמן האחרון אני מרגישה שאני לא מצליחה לקום בבוקר (בייחוד שאני בבית בחופש) ולהתפלל פעם אני אפילו הייתי כמה בבקרים בחופש הגדול ובאמת מתפללת אך בזמן האחרון אני מרגישה ירידה ואני לא מצליחה לקום וגם אולי זה בגלל האופציה של להתפלל מנחה אז אני מוותרת לעצמי ופתאום שוכחת ורואה שעבר זמן מנחה ואז עובר גם ערבית ואז אומרים מחר נתפללל באמת וזה לא קורה אין לי יותר את הדחף להתפלל ואי רוצה בכל ליבי להידבק לקב"ה אך הרצון רחוק מהמעשים כשאני בכל זאת זוכרת אני בכל זאת מתפללת אבל אולי לא בכוונה שלמה אך בעיקר בתפילת שמונה עשרה אני יותר מתכוונת ששם אני מרגישה יותר בדיבור עם הבורא. אולי המצב כך משום שאני מרגישה שיש כל כך הרבה דברים שדרושים תיקון אצלי לשון הרע כבוד הורים אהבת האחר הכוונה בתפילות ברכות ועוד הרבה ומרוב שיש הרבה אתה לא מצליח לעשות דבר כראוי! ועוד אתה משתגע מכל הדיעות שיש לרבנים בעניינים שונים כמו חברה מעורבת וכו' ואתה לא יודע איפה לעמוד במי לבחור ואתה נכנע ולא יודע כבר מה לעשות עם עצמך.. וכבר הייאוש משתלט עליך ואין לך כח להמשיך אתה מרגיש בור שלא יודע כלום על הארץ על רבנים ואתה מרגיש שאתה כל כך ריק שכמה שתלמד שום דבר לא יכנס.. אולי צריך בשביל זה עבודה על המידות אבל אני כבר לא יודעת במה להתחיל איך העולם הזה יותר מידי מסובך בשבילי יש כל כך הרבה דברים ואתה לא מצליח כלום.. אשמח אם תעזזרו לי למצוא את דרכי ולדעת מה לעשות בהמשך..!
חברים מקשיבים
01/05/07 14:52
-
לעלות מהתחתית
יש לי הרבה בעיות של בינו לבינה. קשה לי לכתוב יותר מדי, אך עלי להגיד שנפלתי הרבה בבחינת שמירת נגיעה. ואני עמוק בפנים. בתהום הזאת, שאין לי סיכוי לצאת ממנה. אני לא מקבלת את העניין של "אם את רוצה אז תצליחי" אני נמצאת בחברה שבמושגים שלכם תיקרא "לא טובה" אך אני מאוד קשורה אליה. אני נמצאת בסניף בנ"ע שאף אחד, לא מהבנים ולא מהבנות שומרים נגיעה. אני מבקשת רק דרך קטנה להרגיש יותר טוב מבחינה מוסרית. לא יודעת מה. אולי איזו עצה שתיקח אותי לאט לאט החוצה. אני דוסה. מבפנים. אני רוצה להוציא את זה החוצה. אני לא מאמינה שאצליח יותר מדי, אני רק רוצה להחזיק מעמד שלא להמשיך ליפול ואולי אף לעלות.
הרב דוד צוקרמן
27/04/07 02:56