אורי סיים את השיחה וראה איך מטלוב מניח את ארבעת נרות חנוכה על כסא קטן ליד הדלת מצד שמאל.
מטלוב הקפיד שבנרות יהיה הרבה שמן. הם צריכים לדלוק כמעט שעתיים. לפחות חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. הוא שם את הנרות בגובה שבעה טפחים כדי שלא יחשבו שהם נועדים להאיר את הבית, שיהיה ניכר שהם לכבוד חנוכה ולא לכבוד הפסקת חשמל. ליד הנרות הניח מטלוב את השמש. והתחיל לברך:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונולהדליק נר חנוכה"
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"
אורי ענה "אמן" ומטלוב הדליק את הנר השמאלי ביותר ואחר כך הדליק את הנר שהיה מימינו. אורי הדליק את הנרות הנוספים כדי שגם הוא יעשה משהו במצווה. ואחר כך החלו לשיר "הנרות הללו". מיד אחר כך הדליקה אשתו של מטלוב את נרות השבת. ואוירה מיוחדת של קדושה שרר בבית הקטן.
-------
"איפה אפשר להשיג כמות קטנה של חומר נפץ" שאל אורי את מטלוב.
"אצל הבן של צאדוק" ענה מטלוב.
"יש לי עוד משימה קטנה" אמר אורי ויצא אל החשיכה.
------
"כבר חצי שעה יושב ולדימר במקלחת ולא יוצא" התפלא חאסן שישב במלון עליה בקומה השלישית. הוא התבונן היטב במסך הטלויזיה שהיה מחובר למצלמה בחדרו של אורי ולא ראה שום תזוזה.
חאסן יצא לעבר חדרו של ולדימר והחל לדפוק על הדלת. אף אחד לא ענה.
דפיקותיו הזעיקו את המנהל.. "מה קרה?" צעק המנהל. אתה מפריע לכל האורחים.
"הוא ברח" צעק חאסן.
"מי?"
"ולדימר!!"
"פתח במהירות את החדר" ציוה חאסן "אנחנו מאבדים זמן יקר".
"רק בהוראה של מחמוד" אמר המנהל ורץ להזעיק את מחמוד.
"חאסן ירד במהירות אחרי המנהל ויצא לאחורי המלון. הוא כבר הכיר דרך כניסה לחדרו של ולדימר מהחלון בלי להזדקק למפתחות..
מחמוד והמנהל מצאו בחדרו של ולדימר רק את חאסן מחטט בחפציו של ולדימר.
"מי אמר לך שולדימר ברח" שאל מחמוד בכעס. אולי הוא יצא לטייל מעט. אתה נכנס לחדרו בלי רשות. אתה רוצה שולדימר יכעס ולא ישלים את העבודה שביקש הרמטכ"ל?"
"אתה רוצה להתעסק עם אחיו של חאפז אסאד?"
"ברז המים היה פתוח, והוא יצא מהחלון!!" ניסה חאסן להסביר.
"איך אתה יודע?" שאל מחמוד כמעט בצעקה.
חאסן לא ענה רק הצביע על המצלמות הנסתרות.
צריך להודיע במהירות לרמטכ"ל.
מי יודיע לו?
------
שלושים לוחמים מאומנים מסיירת מטכ"ל היו מכונסים בחורשה בגולן. הם כבר לבשו מדים של הצבא הסורי. הם שמעו סקירה על המשימה הדחופה.
"יש שמונה בסיסים של טילים כימים בסוריה" הסביר מפקד הסיירת "אתם תחולקו לשמוה קבוצות "זאב אחד" עד "זאב שמונה". כל שלושה - יחידה אחת. בכל שלושה יהיה אחד מפקד וחייל שיודע לטפל בחומרי חבלה - חבלן. כל השאר ישארו פה למקרה של תקלה".
"תפקידכם להשמיד את הטילים. כל יחידה תחדור לבסיס הטילים אחר. תצטרכו למצוא דרך להטמין כמות קטנה של חומר נפץ פלסטי ליד אחד הטילים. פיצוץ של טיל אחד ירסק את כל הבסיס".
"המהירות היא ההצלחה" הסורים עלולים לדעת בתוך מספר שעות שאנו בדרך לבסיסים. אם נתעכב אנו עלולים לא למצוא את הטילים במקומם. אנו גם עלולים להיתפס".
"בתוך שעה מעכשיו תגיע כל יחידה ליעד שלה, תצמיד את מטען החבלה ותיסוג. יחידה שמתעכבת יותר משעתים לא תכנס לבסיס".
"בעוד שלוש דקות ינחתו כאן מסוקים קלים שיביאו אתכם קרוב לבסיסי הטילים. הנה המפות"
מפקד הסיירת הניח לפני היחידות הקטנות את המפות של בסיסי הטילים שנשלחו אליו ממוסקבה מאל"מ צחי. הוא לא ידע כיצד הגיעו המפות לידיו של צחי. הוא רק ידע שצחי הסביר לו שהכל זה ענין של מהירות.
-------
"אתם מטורפים!!" צעק הרמטכ"ל הסורי. "צריך לתלות את כולכם!!!" מרגל ישראלי בתוך חדר המבצעים של הצבא הסורי. ועכשיו הוא נעלם. תביאו אותו לכאן מהר. חי או מת!!!
"איפה המנהל של המלון?"
המנהל נדחף לחדרו של הרמטכ"ל.
"איך הוא ברח?" צעק הרמטכ"ל.
"זה לא תפקידי לשמור עליו" הצטדק המנהל.
"שתוק!!!"
מחסומים הונחו ברחובות דמשק. כל מכונית נבדקה. שום רכב לא הורשה לעזוב את העיר. חיילים עברו מבית לבית למצוא את המרגל המסוכן. כל מספר דקות שאג הרמטכ"ל על קציניו המפוחדים.
"בטלנים, תמצאו אותו?"
אף אחד לא העיז לפתוח את פיו.
שר ההגנה הגיע למשרדו של הרמטכ"ל. "צריך להעביר את הטילים ממקומם" הם יודעים כעת על מקומם ועלולים להפגיז אותם.
"אי אפשר. אם תזיז את הטילים ישתנה הכיוון שלהם והם לא יפגעו במטרה".
"אתה לא מבין" אמר שר ההגנה "אם ולדימר הוא מרגל שברח, אז הצבא הישראלי בודאי שלח יחידות עילית לפוצץ את בסיסי הטילים".
צריך להזהיר את מפקדי בסיסי הטילים מפני התקפה של הצבא הישראלי.
------
הודעתם כבר לכל הבסיסים? שאל שר ההגנה הסורי.
"לא!! הטלפונים לא פועלים!!! יש תקלה!!!
"מישהו כנראה חיבל בקווי הטלפון" אמר שר ההגנה.
"איפה?" השתולל הרמטכ"ל.
"היה פיצוץ במרכזית הטלפונים של דמשק, כל הקווים שותקו". הודיע השליש הצבאי.
"תודיעו להם בקשר אלחוטי. במהירות. הצבא הישראלי בדרך אליהם"
"מהר" שאג הרמטכ"ל.
"הקשר האלחוטי משובש. מנהלים נגדנו מלחמה אלקטרונית"
"מי" שאל הרמטכ"ל.
אף אחד בחדר לא ענה.
"תשלחו יחידות צבא שיגנו על בסיסי הטילים" הורה שר ההגנה.
"בדחיפות עליונה".
------
אורי התרחק מאזור מרכזת הטלפונים המפוצצת.. הוא היה בדרך לביתו של מטלוב.
חיילים עצרו את כל הולכי הרגל ובדקו את תעודותיהם. לאורי לא היתה תעודה. הוא לא חשש. החיילים לא יודעים את מי לחפש. המטכ"ל הסורי לא הספיק להפיץ את תמונתו אצל כל החיילים. החיילים מחפשים רק מישהו שבורח..
"אני לא בורח" אמר אורי לעצמו הוא כפף את קומתו והלך. על פניו היתה שפוכה עייפות של פועל דחק שחזר מהעבודה. אורי התקרב למחסום באיטיות.
"תעודות בקשה" אמר החייל.
"בבית" אמר אורי בערבית.
"איפה אתה גר?"
ברחוב סהוגה ליד הבית של ג'מילה.
איפה זה?
"שתי רחובות מכאן" ענה אורי בערבית סורית בנחת.
"תסתלק מפה" קלל החייל את הפועל המסכן.
"פעם הבאה תלך עם תעודות בכיס".
-------
במטה המאולתר שהוקם ברמת הגולן החלו להגיע הדיווחים למפקד הסיירת.
"עורב כאן זאב שתים. עבור."
"בסיס הטילים פוצץ. אין נפגעים. להתראות"
"עורב, עורב.. כאן זאב שבע. עבור"
"בוצע נקי. אין נפגעים."
"אל תשחררו את כוחות החילוץ עד שכל החיילים יהיו כאן לידי" הורה המפקד לצוותות שלידו.
"עורב כאן זאב אחת. עבור."
"כולנו בדרך הביתה, בוצע בהצלחה"
------
"טלפון דחוף מאל"מ צחי" הגיש הקשר את הטלפון למפקד היחידה המובחרת.
"מאיפה?"
"מרוסיה!!"
"יש צורך להוציא את xxx מסוריה, הוא בסכנת חיים" אמר אל"מ צחי.
"איפה הוא?"
"חכו לו מחר בערב בנ.צ. 307-996"
"הבנתי" אמר מפקד הסיירת וסגר את השפופרת.
"תכין הודעה בצופן" הורה לקשר.
"זאב שלוש. ישארו במחסה ליד דמשק. הם צריכים לחלץ את xxx הוא יצור איתם קשר בקרוב".
------
שבת חנוכה בביתו של מטלוב כהן היתה מעין עולם הבא. אורי כמובן לא התפלל בבית הכנסת הגדול של דמשק. הוא נשאר בבית והתפלל מעומק הלב. הוא עדיין לא ידע מה הצליחו חבריו לעשות עם המידע שהוא סיפק להם, אבל הוא הכיר את מסירות נפשם למען עם ישראל.
אורי חשב על מצבו המסוכן בלב דמשק. הוא מוקף המון ערבי עוין שמוכן לטרוף אותו בכל רגע. הוא נזכר באלי כהן ה' יקום דמו. שהיה מרגל ישראלי, וחדר לתוך המטכ"ל הסורי כאן בדמשק. אלי כהן נתפס ונתלה על ידי הסורים. הם לא הסכימו להחליף אותו בשום מרגל אחר. הם רצו להרוג אותו בשנאתם ובכעסם.
"התורה מגינה ומצילה" אמר אורי ולקח את ספר הרמב"ם מספרייתו של מטלוב כהן והחל ללמוד בו בהלכות חנוכה.
"כשמלכי יוון גזרו על ישראל וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות. וטמאו הטהרות,…."
כל מילה שקרא אורי היתה בליבו כמדקרות חרב. איזה רשעות!! איזה כאב היה לעם ישראל!! אורי המשיך:
"וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם, והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם"
ה' הוא המושיע, ובני ישראל הם אלה שלחמו.
והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יותר מאתיים שנה עד החורבן השני".
אף על פי שזו לא היתה מלכות מושלמת, זו היתה הצלה גדולה ו
"וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום, בכ"ה בחודש כסליו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור"
"ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהו שמונה ימים האלו שתחילתן בכ"ה בכסליו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס.."
אורי נזכר בחיוך כיצד שר ההגנה הסורי גילה בקיאות רבה בחג החנוכה בעת הסיור בקו הגבול.
אפילו הגוי הזה יודע מהי "חנוכה".
".. וימים אלו הם הנקראים חנוכה, ואסורים בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה"
"אסור להצטער" אמר אורי לעצמו. כמו פורים. גם שבת היום וגם חנוכה היום. צריך לשמוח.
אנחנו נשתדל וה' הטוב בעיניו יעשה.
------
"כל היחידות חזרו. כל בסיסי הטילים הושמדו. אין הרוגים, שלושה פצועים קל". דיווח מפקד הסיירת לרמטכ"ל הישראלי. יחידה אחת נשארה בדמשק לחלץ את xxx אין אני יודע מיהו, אך מגיע לו 'כל הכבוד'. אני מבין שהוא מסר את המידע הזה והסורים בודאי רוצים לטרוף אותו נפש. צריך להוציא אותו במהירות מדמשק".
"אנחנו חיבים לחלץ את xxx . הוא תקוע עמוק בדמשק וכל הצבא הסורי רודף אחריו. אם הוא לא יצא במהרה - הוא לא יצא משם חי".
"אי אפשר להשיג אותו כי היה אתמול בלילה פיצוץ במערכת הטלפונים של דמשק וכל הקווים נותקו לזמן ארוך".
"יש לי הרגשה כי מי שפוצץ את מערכת הטלפונים של דמשק זה ה- xxx הזה. הוא שיבש את מערכת הטלפונים של דמשק כדי שלא תגיע התראה לבסיסי הטילים. הבחור הזה לקח סיכון גדול על עצמו. אי אפשר כעת ליצור איתו קשר". סיים מפקד הסיירת.
"אנחנו נוציא אותו חי" אמרו הלוחמים הקשוחים.
-------
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה. ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול" סיים מטלוב ושתה מיין ההבדלה.
"צריך להזדרז להדליק נרות חנוכה".
אורי עזר למטלוב להניח את חמשת נרות חנוכה והנר הנוסף השמש ליד הדלת משמאל.
"אתה יודע" סיפר אורי תוך כדי הכנת הנרות. "ביום הראשון של חנוכה הייתי במלון 'עליה' והדלקתי את הנר הראשון בצד ימין של הדלת, לא היתה שם מזוזה, ולכן הדלקתי מצד ימין. כאן יש לך מזוזה מימין ואתה מדליק בצד שמאל וכך אתה מוקף במצוות".
"אני לא רב גדול, אורי. אבל היה אסור לך להדליק נרות חנוכה במלון. מספיק מסוכן גם בלי זה". אמר מטלוב.
"אני לא יודע הרבה תורה". המשיך מטלוב בכאב. "אתה זכית ללמוד בישיבה בירושלים. אתה יודע. אני זכיתי לראות את הישיבות הגדולות שהיו בדמשק עד שבאו הרשעים הארורים ושרפו את הכל. הם שמו את כל הרבנים בבית הסהר עד שחלק מהם מתו מרוב עינוים" המשיך מטלוב. "אין כאן מי שילמד אותנו תורה".
"אורי, אתה יודע למה בבית הכנסת עשינו הבדלה אחרי הדלקת נרות חנוכה?" שאל מטלוב. "הרי נר חנוכה של מוצאי שבת שייך ליום ראשון, והבדלה שייכת לשבת. היינו צריכים להדליק קודם נר חנוכה?
"כך אנחנו עושים בבית". ענה אורי "קודם הבדלה ומוציאים את השבת ואחר כך מדליקים נרות חנוכה. אבל אם תעשה כך בבית הכנסת ידליקו נרות חנוכה וישאירו אותם לבד".
"נכון אורי". אמר מטלוב "אבל, אני שמעתי פעם מטייס ישראלי שלכם שהתחבא פה כמה ימים. כי עושית את ההבדלה בסוף בגלל שרוצים לדחות את יציאת השבת. אנחנו אוהבים את השבת ודוחים את ההבדלה כמה שיותר מאוחר"
"אלו ואלו דברי אלקים חיים".
אורי ומטלוב שמעו את צעדי החיילים המסתובבים ברחובות. הם ערכו חיפוש בבתים ברובע היהודי. אורי ומטלוב לא היו צריכים לנחש, הם הבינו שמחפשים את אורי.
"אני אצא מכאן שלא תסתכן" הציע אורי.
"אם תצא עכשיו, שנינו נהרג!!" אמר מטלוב.
"הסורים כועסים מאוד. כנראה שקיבלו מכה כואבת" הרהר אורי "הבחורים עשו עבודה טובה".
הנרות היו כבר מוכנים להדלקה ומטלוב כהן החל לברך:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונו להדליק נר חנוכה"
"אמן"
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"
אורי ונעימה ענו "אמן". והתחילו לומר ביחד "הנרות הללו קדש וכו'". "מזמור שיר חנוכת הבית" "מעוז צור"
"לעת תכין מטבח מצר המנבח. אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח"
לפרק א
לפרק ב
לפרק ג
לפרק ד