יש רגעים בהם אנחנו מקווים שהידיעה הרעה שקיבלנו תתברר כחלום רע, בדיחה גרועה או מהתלה אכזרית. הידיעה על ההאשמות נגד הרב מוטי אלון היא רגע כזה. בניגוד לנדמה בציבור הרחב, גם פמיניסטיות מושבעות אינן ששות לכל ידיעה על הטרדה מינית, אונס או תקיפה. אין לי שום הנאה מהידיעה שאדם כלשהו תקף מינית, ובוודאי שכל ידיעה על מקרה כזה מעוררת רק כאב עצום על הסבל של הקורבנות. למרות שהאמפטיה האוטומטית שלי מופנית כלפי הקורבנות של כל מקרה של תקיפה מינית, באופן אישי, אני חשה כרגע צער עצום על המחשבה שאדם כזה היה מסוגל להרע לאנשים אחרים, וכואבת במיוחד את הפגיעה במשפחתו ובקרובים אליו.
חשוב לציין - ברגע כתיבת שורות אלו אין בידי שום מידע מעבר למה שנמסר בתקשורת, ואין ביכולתי לדעת אם הרב מוטי אלון אשם במעשים המיוחסים לו, מהם המעשים המיוחסים לו, או שמא הוא זכאי ומישהו העליל עליו עלילה איומה. לכן אתייחס לסוגיה באופן עקרוני.
החברה הדתית צעדה כמה צעדים משמעותיים בשנים האחרונות בתחום הטיפול בהטרדות מיניות מצד בעלי סמכות. דרך ארוכה הלכנו מאז הגילויים הראשונים לגבי הרב קופולוביץ מישיבת נתיב מאיר, דרך פרשיות אחרות שהסעירו את הציבור הדתי, ועד הפרשה שעומדת כעת על סדר היום. ההפנמה וההבנה, כי גם אנשי תורה עלולים לבצע דברים איומים, חילחלה אט אט לשכבות רחבות בציבור הדתי. בעידוד ארגונים כמו "קולך" נדונה סוגיית הפגיעות המיניות מצד בעלי סמכות מעל במות ציבוריות ובמוסדות חינוכיים, ונעשו צעדים משמעותיים על מנת לצמצם ולמנוע היקרות של מקרים מסוג זה, כמו גם העלאת מודעות לעצם קיומם, לאפשרויות הטיפול בקורבנות ובתוקף ועוד ועוד.
עם זאת, קורבנות עדיין חוששים להתלונן ולהיחשף - בפני המשטרה, בתי המשפט והתקשורת, ולכן חלק גדול מהדיונים בפגיעות מיניות עדיין נערכים בחדרי חדרים, הרחק מהתקשורת והציבור הכללי. קורבנות של תקיפות מיניות עדיין סובלים מנידוי חברתי, איומים והאשמות. יש לנו עוד הרבה מה ללמוד כציבור על הדרך בה אנו צריכים להתייחס לקורבנות של תקיפה מינית.
כפי שפתחתי, הדברים ששמענו היום קשים, קשים מאוד לעיכול. בהעדר הוכחות חד משמעיות, מוטלת החובה על כל אחד מאיתנו לתת לרב אלון ליהנות מהספק. עם זאת, חשוב שנפנים שדברים מסוג זה קורים - הם קורים יום יום, בבתי הספר שלנו, בתנועות הנוער, בבית, בשירות הלאומי וביישובים שלנו. השאלה החשובה אינה האם אדם כזה או אחר ביצע מעשים כאלה או אחרים, אלא ההפנמה כי דברים אלו קורים, ואסור לנו להתעלם מהם או להשתיק אותם.
טלי ברנר היא דוקטורנטית בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית, חברת הועד המנהל של "קולך" וחברת בית המדרש "סדר נשים" במכון הרטמן בירושלים.