סגור
כותרת מדור סרטים
חדשות כיפה

"לולה ואחיה": הסרט על קשר הדם שלא מתנתק

יום השנה, היארצייט, כל כך טבוע באורח החיים היהודי-ישראלי שלנו, שטבעי שהתחברתי לסצנות האלה בסרט העוסק בקשר החזק בין אחים, גם כשהם שונים כל כך זה מזה באופי ובאורח החיים. נעמי גוטקינד - גולן בביקורת מחמיאה לסרט 'לולה ואחיה', רוצו לראות

צילום: יחצ

הרגעים המשפחתיים האינטימיים ביותר והנוגעים ללב ביותר, ודאי לבם של צופים ישראלים, הם אלה בהם לולה ושני אחיה בנואה ופייר נפגשים כל שנה - ושנה אחרי שנה - ליד קבר הוריהם. יום השנה, היארצייט, כל כך טבוע באורח החיים היהודי-ישראלי שלנו, שטבעי שהתחברתי לסצנות האלה בסרט העוסק בקשר החזק בין אחים, גם כשהם שונים כל כך זה מזה באופי ובאורח החיים. מה גם שבאותן פגישות לנוכח מצבות האב והאם מלבנים השלושה בעיות ביניהם, מחזקים את הקשר, ומגלים מחדש ש"דם סמיך ממים".

"לולה ואחיה" הוא לא סרט צרפתי גדול, אפילו לא סרט בלתי נשכח, אבל בהחלט סרט אנושי שראוי לראות. לולה, עורכת דין במקצועה, היא האחות שתמיד תפקדה כדמות אם לאחים, ובפתיחת הסרט מוצגת כמי שנישואיה התפרקו אבל היא בדיוק פגשה גבר מתאים לזוגיות חדשה. עובדה זו יכולה לפגוע בזמינות המוחלטת שלה לסייע לאחים בבעיותיהם השונות. פייר הבעייתי שבשניים, הוא מסוג הלוזרים שתמיד מאחר לכל מקום, מאבד מקומות עבודה, ועסוק בניסיונות להסתיר מבני משפחתו שהוא (שוב), מובטל. הוא מאחר אפילו לחתונת אחיו, ובסצנה מצחיקה כשהוא מתבקש לנאום בחתונה לכבוד החתן והכלה, מברך בכובד ראש את הכלה סנדרה, למרות ששמה בעצם שרה...
בנואה מתחתן במהלך הסרט בפעם השלישית ועומד להיות אב, לא מוכן לתפקיד החדש הזה וחרד מפניו. ולולה לפתע מבינה שמרוב טיפול בבעיות האחים שהיא הכתף הקבועה לבכות עליה ומי שמייעצת ותומכת, די נטשה את הטיפול בבעיות האישיות שלה.

ושוב באחת הסצנות המרירות-מתוקות מול קבר ההורים, כשלולה מבשרת לאחים שיש לה קשר זוגי חדש, במקום לברך אותה הם מעקמים את האף ומזהירים אותה שלא תיסחף מהר מדי, לתדהמתה ואכזבתה. גם בן הזוג החדש עוזר לה להפנים את המחיר של הקשר המשפחתי ההדוק והכמעט סימביוטי הזה. אבל בכל פעם שנדמה כי החיים מרחיקים את לולה מאחיה ואת האחים זה מזה, מגיע מועד הפגישה שלהם בבית הקברות מול מצבות ההורים וקושר אותם מחדש.

משחק מעודן ומאופק, של כל ארבעת השחקנים, גם של בן זוגה החדש של לולה, בימוי וצילום שלא מתאמצים להיות מורגשים מדי, תורמים גם הם לסרט שיש שיגידו שהוא "משעמם" כי אין בו דרמות גדולות ולא קווי עלילה "גדולים מהחיים", אבל בעיני הוא משקף נאמנה את היום יום השגרתי של רובנו, אנחנו ואחינו, במיוחד אחרי מות ההורים. התכונה שהכי מצילה את הסרט מאפרוריות ועגמומיות היא ההומור השזור בו, גם כן בעדינות.

לא לאלימות – 

צניעות – 

התנהגות ושפה – 

ערכים –

שווה צפייה -

איכות קולנועית –

לביקורות נוספות

בואו לבחור את אנשי השנה שלכם
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

גלעד כהן ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין צילום: כיפה

אדלשטיין באולפן כיפה: ההצהרה של נתניהו - ימות המשיח

קרא עוד