"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" על פי ספרה של ג'יי קיי רולינג הוא סרט המשך ל"לחיות הפלא" מלפני שנה עם אותו שחקן מעצבן, אד רדמיין, ודמויות המוכרות היטב מסדרת "הארי פוטר". מופיעים כאן אלבוס דמבלדור (ג'וד לאו), ומכשף אפל בשם גרינדלווד (ג'וני דפ) שברח מבית הסוהר ורוצה להשמיד את כל שאינם "טהורי דם", רואים את בית הספר לקוסמים הוגוורטס, ומתקיים מפגש עם חיות וגם דמויות חדשות שהמציאה רולינג כמו ניוט דלמנדרה (רדמיין), דרקון ענק יורק אש ופוער פה מלא שיניים, ובעלי חיים מופלאים שהם הקסם האמתי של הסרט. ולמרות שג'יי קיי רולינג בכבודה ובעצמה כתבה את התסריט, זהו סרט מאכזב ואולי גם מיותר. סוג של רצון לסחוט עוד מזומנים בעקבות ההצלחה הגדולה של "חיות הפלא" הראשון. האפקטים הקולנועיים הרעשניים, שיפחידו ילדים קטנים (דרקון כבר אמרתי), חוזרים על עצמם. גם משקפי התלת ממד דרכם צופים במסך לא מצילים את הסיפור מקטעים מתים של שעמום. הבעיה העיקרית היא האורך. יש רגעים ארוכים מדי בהם הגיבורים, ובמיוחד אד רדמיין, בוהים בחלל ללא תנועה או תכלית. קיצור הסרט בחצי שעה- ארבעים דקות, היה משבח אותו בהרבה. גם הורדת הווליום של פס הקול בעל הדציבלים הגבוהים כמעט כמו של להקת חתונות אם לא יותר, הייתה חוסכת לצופים סכנת חרשות...
הרגע המעניין ביותר מגיע בסוף, ממש ברגעים האחרונים, כאשר מתברר שהגיבור הצעיר והטוב, אותו מתאמצים להציל ממזימתו של הקוסם הרע, הופך בעצמו לרשע בעל כוחות הרס ותאוות הרס. ברור לחלוטין שכך מפלסים היוצרים את הדרך לסרט הבא, השלישי, שבו כנראה הרע יתהפך שוב לטוב, או ייענש על ידי הטובים. טרילוגיה של "חיות הפלא"? - לחלוטין מיותר.
לא לאלימות –
צניעות –
התנהגות ושפה -
ערכים –
שווה צפייה –
איכות קולנועית -