הסיוט של כל סופר

רבות נכתב אודות התחושות והאתגרים שעומדים בפני סופרים ישראל, כאשר הם מוציאים לאור את פרי עמלם. אך נדמה שהשנה עם כניסתו לתוקף של חוק הספרים המגביל את היקפי המבצעים על ספרים חדשי, אתגר הספרים רק מוכפל. סופרים רבים, מוכרים יותר ופחות, מספרים ל'כיפה' על האתגרים שעומדים בפניהם בעת הוצאת יצירתם, מהרגע בו סופר מסיים להקליד את יצירתו, עד שלבי העריכה, והרדיפה והשאיפה למצוא הוצאה אחת שתקבל את היצירה. בשבוע שבו שעם הספר, מציין את שבוע הספר, הלכנו לחפש את הסופרים שכמעט נותרו במגירה.

כבר מגיל צעיר היא חולמת על כתיבת ספרים. רחל פליישון, הסופרת שעומדת מאחורי עשרות ספרים לפעוטות, ילדים ונוער, זוכרת את עצמה מגיל ארבע סוחבת תיקיה ורודה שאביה, סופר בעצמו, זרק. כששאלו אותה כבר אז, הצהירה שמדובר בסיפורים שכתבה, וכשתהיה גדולה תפרסם אותה. ואז זה קרה, כמעט שלושים שנה אחרי, בתחילת העשור השלישי של חייה, הוציאה פליישון, את ספר הילדים. "החלום שלי", בהוצאת ידיעות ספרים.
"רק אחרי שלושים שנה, הצלחתי להגשים את חלומי, ועד אותו היום, היו שם הרבה תהפוכות", מספרת פליישר ל'כיפה'. "כשסיימתי לכתוב, כתבתי מכתבים רבים להוצאות הגדולות, כשבחלקן קיבלתי תשובה שלילית. וכשאני מקבלת תשובות שליליות, זה רק מדרבן אותי להתעקש. לא מוכנה שידחו את הספר. ואני מנסה שוב, עד שזה יקרה".

( רחל פליישון)

וזה אכן, קרה, הוצאת ידיעות ספרים, נעתרה לבקשתה והפיצה את ספרה של פליישון, אך הסתבר שזה היה רק החלק הראשון של האתגר. השלב הבא - שאנשים ירצו ויקראו את הספר שלך. "אני זוכרת שהלכתי לראשונה לאחת החנויות של הרשתות הגדולות וראיתי איך הספר נחטף מהמדף", נזכרת פליישון. "הוא היה מונח בערימות, מוצג בפני הלקוחות, וראיתי חלום שמתגשם. מאוחר יותר, לאחר שבועיים, הוא ירד מבמת התצוגה ונכנס למדף, נעלם בין ספרים רבים. חשבתי לעצמי שהחלום שלי לא יכול להסתיים כך, והחלטתי להוציא ספר נוסף. אותה תחושה הופיעה שוב בספר השני, כך שכל ספר שיצא כמעט כל שנתיים, תמרץ אותי ועודד אותי להגשים את החלום מחדש".

ספרה הראשון של פליישן, 'החלום שלי' הוא ספר ילדים המספר כיצד נבנתה ארץ ישראל. וכמו ארץ ישראל, גם שמה של פליישן נבנה בייסורים, בתוך עולם הספרות שסך הכול מוגדרת כאומנות מוערכת, ישנם גם משחקי כוחות של שוק וכלכלה. הוצאות ספרים שבין היתר, חוץ לבשר לעם הספר על יצירותיו, היא גם שואפת לעשיית כסף. בתוך כללי משחק שכאלה, סופרים רבים צריכים לשאוף ששמם יעמוד לפניהם, כי אחרת לעד יהיו סופרים "מתחילים", גם אם כתבו שבע עשר ספרים.

פליישן, שכאמור עומדת מאחורי עשרות ספרים מצליחים, כמעט ולא מזוהה עם הספרים. שמה לא הולכת לפניה, ואילו ספריה הם יצירות פופולריות. "הספרים הולכים מצוין", מספרת פליישן. "אבל כל פעם שאני מבקשת ספרים שלי בחנות, המוכרת לא יודעת לומר לי אם יש אותם במקום, וכשאני מציינת את שם הספר, היא מביאה לי בקלות את כל הסדרה. זה פער משעשע כזה".

אומנם שמה לא מוכר אצל מוכרות הספרים, אבל בהוצאות הספרים, רחלי פליישן זה כבר מושג, שלא נאמר, מותג. בשלב מסוים, הוצאות הספרים כבר זיהו את הפוטנציאל ביכולתה, ופונות אליה על מנת שתכתוב להם סיפורים.

ספרות עצמאית

אומנם, פליישן הצליחה לחדור לתוך התעשייה הגדולה אחרי מסע מפרך, אך רבים ואולי אפילו רוב הסופרים המתחילים מוציאים את עצמם עצמאיים מול מערכות הפצה גדולות ששולטות בשוק. עם זאת, ניתן למצוא יותר יותר ניסיונות להוצאת ספרים עצמאיות יותר. יוסי שחר, המאייר הידוע, הוציא בין היתר ספר קומיקס שחיבר לאורך השנים. בלי הוצאת ספרים, וכמעט באופן עצמאי, מכר את ספרו הראשון והיחיד עד כה.

"הבעיה העיקרית בהוצאת ספר, הוא הפרסום", מסביר שחר. "בסוף הוצאות הפרסום מגיעות לסכומים גבוהים מאוד, זה החלק הכי יקר בתהליך הוצאת הספר. הוצאות שספק אם סופר מתחיל יכול לממן".

אבל התחלנו מהסוף. שלב הפרסום, הוא השלב היקר ביותר בתהליך, אם הוצאת הספרים מקבלת אותך, את הפרסום אפשר כבר להשאיר להם. הם רוצים למכור, הסופר רוצה להפיץ. השלב הקשה ביותר, הוא דווקא בעת ההכרה. הסינון, הסלקציה הקפדנית של בוררות הוצאות הספרים. אם אתה מוכשר, קנינו. אם לא, הם מצהירים בזאת שאתה סופר מתחיל, ואם אתה סופר מתחיל, שים כסף.

(צילום: Cc-by-sa יוסי שחר)

"אם הוצאות הספרים מכריזות עליך כסופר מתחיל", מזהיר שחר. "הם דורשת ממך השתתפות עצמית. סכום גדול, של הוצאות הדפסה ודברים מהסוג הזה, סכום שספק אם סופר מתחיל יכול לעמוד בו". שחר פנה לכמה מהוצאת הספרים, אך נדחה. אך במקרה של שחר, אם לא הכניסו אותו דרך הדלת, הוא פשוט בנה אחת. הוצאה עצמית שחתומה על שמו. את הגרפיקה ואתה הסיפור כתב בעצמו, את רוב העיצוב עשה במו ידיו, שלח את ההדפסה, ואת ההפצה עשה בשיתוף פעולה עם דני ספרים. "אם אתה רוצה שהספרים שלך יגיעו לכמות גדולה של אנשים, אתה מוכרח להשתמש בחברות הפצה, כדי שהם יגיעו לרשתות הספרים הגדולות. הרשתות לא עובדות עם עצמאים".

בין הסופרים העושים את דרכם לברנז'ת הספרות, יש בכל זאת כאלה שהצליחו לחצות את קו התהילה, ונתפסים היום כחלק מהספרות המשובחת הישראלית. מיכאל שיינפלד, הדמות מאחורי רבי המכר: 'אבידות, מים שאין להם סוף', ו'החוק למניעת בדידות', פרץ את דרכו דרך ספרו הראשון, 'בכל מקום שהם', אסופת סיפורים קצרים של חיילים בצה"ל, שיצא בהוצאה לא מוכרת, אך צבר שם בקרב הציבור הרחב, ומשם דרכו להוצאות הספרים הגדולה הייתה סלולה.

"ההסבר הראשון לכך הוא שיש סיפור טוב", מסביר שיינפלד. "הדרך של ספר שנכתב ממקום נכון, מקום טוב, שנוגע באחרים, סלולה יותר להוצאות הגדולות". הרומן הראשון, 'אבידות', היה להצלחה, אך טרם פרסומו, שיינפלד נחשף לעולם חדשני של הוצאות ספרים, בו ישנה עריכה ועיצוב מחדש. לאחר תום כתיבת הסיפור, עיצוב הסיפור מחייב אותו לשוב למקלדת ולספר את סיפורו בצורה שהעריכה מבקשת.

(צילום: מירי צחי)

"לכתוב את הספר דורש הרבה זמן והרבה כוחות נפש, הרבה תהליכים. ואחרי ההשתדלות הזו, הספר חייב לעבור עריכה, מבחינתי זו הייתה התגלית המרכזית. סוג של הפתעה. אחרי שהסיפור כתוב, אני מוכרח לשבת עם העורך, שהוא בסך הכול זר לסיפור, שצריך להבין את לב הסיפור, להבין את הדמויות, ואז להתחיל לנסות לייצר קצב נכון לסיפור, לשאול שאלות בקול רם על הכתיבה, ללכת יחד עם הכותב ולהגיע לסיפוק. לכוון פנימה ולהבין יותר נכון".

רוב הסופרים קנאים למה שהם כותבים, זה לא קשה לתת לאחרים להכתיב לך מחדש את היצירה שאתה חיברת?

"ככל שיש התקדמות יש יותר הבנה. החכמה היא להבין שהעורך לא בא להתאים את הסיפור לצרכים של אחרים. אם העורך טוב הוא מוכן להיכנס לנעליים שלך ולמשקפיים שלך, ולהבין מה אתה ראית כשחיברת את הסיפור. לא לקחת את הסיפורים, אלא ללכת יחד איתך למסע הזה שיעזור לגלות האם בכתיבה יכולת להגיע למקום חדש, לתובנה חדשה על הדמות".

מה אתה ממליץ לסופרים צעירים שחולמים להגיע רחוק?

"קודם כל, שלא יפחדו. שיפתחו את הלב. התהליך של הכתיבה זה הרגעים החשובים. לבוא ממקום פנימי שמרגיש, ורוצה לבטא. ומי שבאמת רוצה לבטא את עצמו במילים, חייב שזה יבוא כלפי עצמו, והוא חייב להיות מגובה בספריה חזקה וחשובה. שום דבר לא אמור לעצור אותו".