המפגש הראשון שלי עם תורתו של הרב יהודא ליאון אשכנזי, המכונה 'מניטו', התרחש לפני שבועות מספר, כשקראתי לראשונה בספר "שומרי הסודות" מאת ד"ר גבריאלה בן שמואל. הספר החדש המבוסס על שיעוריו של הרב, יצא בהוצאת ספריית בית אל. שמעו של הרב הצרפתי הנערץ הגיע אלי בעקיפין דרך תלמידיו ברחבי הארץ, אבל עד עכשיו לא הבנתי על מה מדובר.
הרב יהודא ליאון אשכנזי נולד באלג'יר בשנת 1922, והיגר לצרפת אחרי מלחמת העולם השניה. הוא הצטרף לתנועת הצופים, שם הוענק לו הכינוי 'מניטו' שמשמעותו 'הרוח הגדולה'. בצרפת העביר שיעורים המשלבים פילוסופיה ויהדות, והוא נחשב לאחד מהמנהיגים הגדולים שקמו ליהודי צרפת בשנים האחרונות, לצד אנדרה נהר ועמנואל לוינס . בסוף שנות הששים עלה לארץ והתיישב בירושלים, שם עסק בתורתו של הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה קוק זצ"ל. הוא נפטר בגיל 74 בשנת 1996, ונקבר בירושלים. אחרי מותו החל 'מכון מניטו' להוציא לאור את כתביו המתורגמים בעברית. ד"ר בן שמואל הייתה אחת החברות במכון, והיא אחראית על עריכת שנים מספריו בעברית.
"שומרי הסודות", ספרה החדש של ד"ר בן שמואל, מביא את סיפורו של אברהם העברי, מנער זקן המכיר את בוראו ומורד בבית אביו עד היותו ראשון למאמיני הייחוד ואבי האומה הישראלית. בספר זה מתחקה המחברת אחר עשרת הניסיונות של אברהם, מהם היא מנסה לדלות עקרונות להתמודדות עם הבעיות והאתגרים העומדים לפתחו של עם ישראל השב לארצו.
כריכת הספר מעידה שהכתוב הוא תורות משיעוריו של הרב מניטו, וד"ר בן שמואל אחראית רק על העריכה. בכל זאת, לאורך הסקירה בחרתי להתייחס לספר כפרי עטה. כמה סיבות לדברים: קודם כל, ברצף הרגיל של הטקסט (שהוא כביכול הדברים שנאמרו בשיעוריו של מניטו) משולבים מובאות מספריו האחרים. אם הטקסט הוא השיעורים שלו עצמם, מה הסיבה להביא ציטוטים נרחבים שלו מספרים אחרים במקביל כדי 'להוכיח' טענה כלשהי? כנראה שלא הוא הכותב באמת. בנוסף, ד"ר בן שמואל כותבת שעמלק של ימינו הוא היטלר (עד כאן בסדר, כי מניטו הרי חי בתקופת השואה), וגם אחמדינג'אד. בשנת 1996, שנת מותו של מניטו, נשיא אירן מחמוד אחמדינג'אד היה עדיין דוקטור אלמוני ויועץ לשר התרבות וההדרכה האירני. אין סיכוי שהאדם האלמוני הזה, לימים אחד מאויביה המרים של מדינת ישראל, היה 'עמלק' לפי השקפתו של מניטו. סביר יותר שמדובר בתוספת של ד"ר בן שמואל, שלא ניכר מדבריה מה תורות שלה ומה רעיונות של מניטו.
אופיו של הספר היסטוריוסופי. המחברת מנסה לקרוא את ההיסטוריה בת-זמננו על בסיס פסוקי התורה וניסיונותיו של אברהם. כמו כל ניסיון היסטוריוסופי, גם כאן העובדות לעתים נאלצות לפנות את מקומן לטובת העקרון הכללי. הבקשה לכפות על מציאות קיימת קריאה היסטורית מסוימת בהכרח מביא להעדפה של מקור אחד על פני השני או קריאה סלקטיבית של הכתובים, כך שמי שמחפש ללמוד מספר זה את סיפורו של אברהם לאשורו לא ימצא את מבוקשו.
הכתיבה זורמת וקלילה, אבל גם מאתגרת. הרעיונות של ד"ר בן שמואל מקוריים, והשילוב של דבריה ורעיונותיה עם המדרשים השונים יוצרת פסיפס מיוחד. גם מגוון של מקורות השראה תורם לצבעוניותו של הספר - החל מפסוקי התורה ומקורות מדרשיים קדומים, דרך ספר הזוהר וקבלת הר"ח ויטאל והרמח"ל, עבור בחכמי ימי הביניים והפרשנים וכלה ברבי אליהו כי טוב, הרב סולובייצ'יק, השפת אמת ובעל התניא. גם עיצובו של הספר מושך, והגרפיקה הפנימית והחיצונית מקצועית.
הספר רצוף פסקאות יפהפיות על ההיבט הסוציאלי בתורה, כמו הפסקה הזו:
אל הקדושה מגיע האדם לא רק מתוך פרישות מהרע בבחינת "סור מרע", אלא גם בריבוי מעשים חיוביים של צדק חברתי ועזרה הדדית בבחינת "עשה טוב".זו הסיבה שפרשת קדושים נסמכה לפרשת העריות, היא עצמה מלאה מצוות שרבות מהן הן בתחום שבין אדם לחברו כמו מצות כיבוד אב ואם, מתנות לאביונים, איסור גניבה, כחש ושקר, תשלום שכר שכיר בזמנו, איסור על הליכת רכיל, אהבת ישראל, איסור נקימה ונטירה, הדרת כבוד זקן, עשיית משפט צדק ונושאים חברתיים שונים נוספים. הקדושה האמתית נמצאת ברמת הכלל מאחר שהיא תלויה תמיד במשפט ובצדקה הנעשים בין אדם לחברו.
אולם יסוד אחד מרכזי מעיב על הקריאה, והוא ריבוי השיבושים, הטעויות וחוסר הדיוק. על קצה המזלג: לפי הכריכה של הספר, שמו הוא "שומרי הסודות". בשער הפנימי ובטקסט עצמו, הספר מתייחס לעצמו בתור "שושלת שומרי הסודות". שמו של הרב מינטו נכתב לעתים 'יהודא' ולעתים 'יהודה'. מקורות שונים מנוקדים בצורה חלקית, מודגשים בצורה לא נכונה, מוסאים בצורה לא אחידה. בהערה מיוחדת מסבירה המחברת למה בחרה להשתמש בכתיב 'היסתוריה' עם ת' - בגלל דרשה לפיה אלוהים מסתתר בתוך ההיסטוריה, והרי היא בעצם הסתר-יה - ועדיין, הדפוס סובל לא פעם כתיב של 'היסטוריה' עם ט'. בעמוד 42 ארצות הברית נמשלת לעשו, אבל ארבעה עמודים מאוחר יותר היא כבר נמשלת לארם.
והקש ששבר - הכריכה של הספר מצהירה בגאון שד"ר בן שמואל מלמדת את תורתיו של מניטו זה למעלה מ-35 שנה. לפי הכתוב בספר, ד"ר בן שמואל הכירה את מניטו רק בשנת 1981, לפני 33 שנה, בתור סטודנטית צעירה. אופס, עוד טעות.
נדמה שמדובר בדפוס חוזר אצל חלק מהוצאות הספרים השונות, שמזלזלות בשלב העריכה הלשונית וההגהה. יש לי תחושה שבהוצאות ספרים דתיות הבעיה הזו חמורה פי כמה.
למרות המגרעות הטכניות, תחושתי היא שמי שמבקש להיחשף לרעיונות מרכזיים בתורתו של מניטו ישמח לעשות זאת דרך הספר החדש של ד"ר בן שמואל. עומקו של הספר לא יעמוד לרועץ בפני קוראים חדשים, והעריכה המוצלחת שלו מושכת להכיר יותר את אחד מהוגי הדעות היהודים המרכזיים בדורות האחרונים. גם אם לא תמיד ברור בספר מה בדיוק תורה שלו, הרוח הכללית השורה על הדברים, הרעיונות העבריים שמשולבים בתוכו והקריאה ההיסטוריוסופית של המציאות הגאולית בארץ ישראל הם מיסודות משנתו בכל מקרה.