ספרו של הרב אברהם סתיו 'מבית לפרוכת' על עבודת יום הכיפורים מבשר את הדור הבא של ספריהם של תלמידי חכמים על נושאים מקיפים בהלכה היהודית.
לאחר דורות רבים של בירורים הלכתיים עמוקים כים, אך מקומיים, ועל עניינים רבים ומצומצמים (פרט לספרים בודדים), באו דורות של תלמידי חכמים שהחלו להקיף נושאים בשלמותם, אך במשקפיים של התלמוד ושל ההלכה בלבד. אחריהם קם דור (בעיקר של תלמידי הר''מ ברויאר ז''ל) שנטל על עצמו את האתגר לחפש את הקשר בין ההלכה למקראות עצמם ובאר את הקשר בטוב טעם ודעת.
הרב אברהם סתיו עם מעטים מאוד בדרכו החל בדרך חדשה, שאינה מוותרת על בחינה לעומק של כל הסוגיות והראשונים והאחרונים, בחינה לעמקם של מדרשי ההלכה, התוספתא, הירושלמי ומקראות אחרים, שזירתם המליאה בעומק פשוטו של מקרא, בחינתם לעומק בשפה הלמדנית המקבלת בלימוד הש''ס וההלכה בבית המדרש וצירופם בסברות עומק בעולם הרוחני של עבודת ה', סברות שכל אחד מאתנו מבקש אותן אם יראת ה' בלבבו, וכשהן מנוסחות במלוא עומקן.
שילוב כל אלו יחדיו יש בו חסרון של 'תפסת מרובה', ושל חשש בהוצאת חיבור, שהקורא משוכנע בו בידענותו הרחבה של המחבר, אך הקורא עצמו אינו מסוגל להתחבר עמו כראוי. אך הרב אברהם סתיו השכיל בדרך שעוד לא ירדתי לסודה להיות לא רק טבח טוב אלא גם מלצר טוב. הוא נטל שילוב זה והגישו לקורא בדרך קריאה ונעימה השמה במרכז את הקורא ועולמו ולא את הכותב ואת עולמו. הספר עב הכרס מחולק היטב לנושאים שונים, ומאפשר לקורא לקרוא כל שנה לפני יום הכיפורים פרקים מסויימים הסוגרים נושא עד תומו, ולהותיר את הפרקים האחרים לשנים הבאות.
 |
|
(צילום: יחצ)
|
מלבד התועלת שבהבנת ענייני יום הכיפורים לעומקם יש בספר פריצה מתודולוגית מעוררת מחשבה רבה על השילוב הנכון בין מקרא לבין תלמוד והלכה, בין סברה למדנית לבין דרך לימוד המקצוע הנרחב של יראת שמים, בין הקף נושא גדול ורחב לבין הנגשה ידידותית לקורא.
הספר נטע בי את הביטחון, שהדור החדש של תלמידי החכמים יעלה על שלנו ברמות רבות, ושיש לנו בידי מי להפקיד את שושלת התורה שקיבלנו מסיני.
לא אוכל לחתום דברים אלו בלא לספק במעט את ה'שמינית שבשמינית' הגדולה של יצר הגאווה שבי. הרב אברהם סתיו הוא תלמיד ותיק בישיבתנו, ומכוחה גם במרכז ההלכה וההוראה של מו''ר ואלופי ומיודעי הרב י' רימון. תרומתו לבית המדרש ביראת שמים ובתורה לא תסולא בפז, ואך עצמנו ובשרנו הוא!
הרב אברהם סתיו, אלון שבות תשע''ד, 382 עמודים