אוריה אלקיים הוא לא עיתונאי שרגילים לראות בנוף. הוא אמנם צמח בגלי צה"ל, כמו עיתונאים רבים וטובים, אך הכיפה לראשו והגישה הכללית שלו לחיים מבדילים אותו. הוא לא אוהב להתלכלך, הוא לא רוצה לפגוע באף אחד ולאורך הראיון שלנו הוא נזהר בכל מילה שהוא מוציא מהפה.
-
עוד באותו נושאהכתב הסרוג נרדם באוטו ופגש את גדול הדור
04/08/23 13:33
לצד המסלול העיתונאי, אלקיים הלך גם במסלול הדתי הקלאסי - ישיבה תיכונית בשדה יעקב, ישיבה גבוהה בחיספין ואז צבא. אך בניגוד לכתבים סרוגים שנוטים להיכנס לתחום הפוליטי, מאז ומתמיד אלקיים נטה לתחום החברתי.
"מקצוע העיתונות הוא מקצוע כפוי טובה, לא מאוד מתגמל", הוא פותח, "הדבר היחיד שאני מוצא במקצוע הוא אפשרות לתיקון עולם. זו אמירה מאוד גדולה ויומרנית, אבל אני חושב שבתחום החברתי אפשר ליישם את זה בצורה הטובה ביותר. זה להביא דברים מלמטה ולהרים עד כדי כך שגם הפוליטיקאים במגדל השן יוכלו לראות את זה".
"הרב אמר לי להמשיך בעיתונות כי אני עושה בזה דברים טובים"
כבר מתחילת דרכו, אלקיים חשף עוולות בעיקר בתחום יוצאי אתיופיה, שחוו וחווים לא מעט גזענות. כשהיה בגלי צה"ל פרסם תחקיר בנושא רישום הנישואים בפתח תקווה בקרב יוצאי אתיופיה, סיפור שאלקיים מעיד שהתגלגל אליו במקרה. "ה' בחר לזמן לי סיפורים שסייעו לאנשים שלא הייתה להם תקווה ולא הייתה כתובת", הוא מספר בצניעות, "לא היה מי שיושיע אותם מהתנהלות גזענית או פוגענית".
באוגוסט 2022 הודיע אלקיים כי הוא עוזב את תאגיד השידור הציבורי, אבל לאחר מספר חודשים בודדים, בנובמבר של אותה השנה, חזר לאותו הערוץ כתחקירן בתכנית "זמן אמת", שם הוא עובד עד היום. "אחרי שש שנים בתאגיד מיציתי", הוא משתף, "החלטתי בתוכי לחפש כיוון אחר, לעזוב את מקצוע העיתונות".
לאחר שקיבל את ההחלטה החל לחפש מקצוע אחר, בתחומים שונים לגמרי. אלקיים מספר כי החליט להתייעץ עם הרב שלו, דמות עליה הוא לא מרבה לדבר כלל. "הוא אמר לי שאני צריך להמשיך במקצוע העיתונות כי זה טוב לי ואני טוב בזה ואני עושה בזה דברים טובים", הוא מסביר. זמן קצר לאחר מכן הגיעה ההצעה מזמן אמת, ואלקיים החליט לחזור, הפעם במקום אחר.
"יש הרבה שאלות ערכיות"
במשך הרבה זמן היית בפרונט ופתאום אתה כבר לא מופיע באופן יום-יומי. איך זה מרגיש?
"אף פעם לא מצאתי איזו חשיבות בלהופיע על המסך כשאין לי משהו משמעותי לומר", הוא מסביר, "אני עיתונאי ואני לא יכול להיות הסיפור". למרות זאת, לאלקיים יש געגוע להשתתף באירועים גדולים או להגיד דברים משמעותיים בטלוויזיה בתדירות גבוהה יותר, אך רואה בתפקיד החדש הגשמת חלום.
לאחרונה פרסם אלקיים את הסרט הראשון שלו בזמן אמת, "על חשבון הילדים", שחשף את האמת מאחורי העמותות שמגייסות כספים למען ילדים חולים. התחקיר חושף את המעורבות הרבה של משרדי הפרסום ואת הסכומים הזעומים שמגיעים בסופו של דבר לילד החולה, מתוך כל התרומות שמגיעות. "יש הרבה שאלות ערכיות", הוא מודה, "נשאלת השאלה: 'מה, אתה רוצה שלא יתרמו בכלל?'. אז לא, בשורה התחתונה צריך פשוט לבדוק".
מתוך סרטו "על חשבון הילדים" בתכנית "זמן אמת" צילום: כאן 11
שני מצבי רוח עיקריים
לאורך הראיון אלקיים מציף לא פעם את הקשיים בתחום העיתונות. "עיתונאים נעים בין שני מצבי רוח עיקריים", הוא טוען, "אחד - 'די, אני רוצה לעזוב מחר בבוקר', והשני - כשמתקבלים סיפורים טובים - 'אני עושה את הדבר הכי משמעותי בעולם, אני רוצה שארון הקבורה שלי יצא מבניין המערכת שבה אני עובד'".
כשאלקיים מרגיש שהוא זקוק לכוחות, כך הוא מספר לי בשקט, הוא נכנס לאחת הכתבות שלו שהצליחה להשפיע, צופה בה, נזכר בהשלכות שלה ומזכיר לעצמו לנשום אוויר ולהמשיך הלאה. "העבודה הזאת מאוד סיזיפית", הוא מסביר, "עד שדברים יוצאים לאור לוקח להם זמן. מצליבים מקורות, בודקים דברים, סופגים דמעות על הכתף. אין מקום לפשרנות, לרדידות, לעיגול פינות".
"מבחינתי עיתונות היא קודם כל דיני נפשות"
כשאני שואלת אותו אם יש תחקיר שהוא מצטער או מתחרט עליו, הוא ממהר לומר, "מבחינתי עיתונות היא קודם כל דיני נפשות", ומדגיש, "בודקים כל סיפור מאה פעם כשמדובר במישהו שיכול להינזק מזה. אין מה לעשות, לפעמים במרחק השנים כואב לי גם על מושאי תחקיר שעשו משהו לא בסדר. כואב לי שבסוף אנשים נפגעו מהעבודה שלי". עם זאת, אלקיים מזכיר, הוא רואה בעבודה שליחות אמיתית ואפילו קידוש השם.
בשנת 2019 אלקיים נפגע במהלך הפגנה של יוצאי אתיופיה, בה לקח חלק, ואפילו פונה לבית החולים. לאורך הקריירה שלו הוא נכנס לא פעם לנושאים נפיצים ולא מפחד לחשוף גם עוולות בציבור הדתי, שממנו הגיע בעצמו. "אני לא מפחד", הוא מצהיר, "אני משתדל לבטוח בקב"ה". למרות היציבות שהוא משדר, לאורך הראיון הוא שוקל מילים, נזהר בדבריו ולא פעם גם חוזר בו.
"העבודה העיתונאית לימדה אותי שצריך מאוד להיזהר", הוא מסביר את התנהגותו, "לפעמים אנחנו בלהט ומאמינים בצדקת דרכנו, ויכולים להגיד דברים שהם תולדה של דם רותח ולא של אמת עובדתית. אני משתדל לשמור על פי. לא תמיד אני מצליח אבל אני בורר מילים כדי להיות כמה שיותר מדויק. אני לא פוחד מארגונים גדולים כי אני יודע שזה ממקום נקי של אמת ולא ממקום של פופוליזם או סערת רגשות".
לאורך הראיון אלקיים מדבר פעמים רבות על הקשר שלו עם הקב"ה, ומספר גם על הנפילה הרוחנית שחווה. "במידה מסוימת הייתי בשפל רוחני", הוא לא מתבייש לומר, "ברוך ה', היום החזרה שלי לדרך אבותיי היא חזרה מעבודה ואהבה ולא משהו זמני".
צילום: קובי אריאלי
"אני לא לחוץ חתונה כמו ילד בן 23"
בשנים האחרונות הרווקות במגזר הדתי הפכה ללגיטימית הרבה יותר גם בגילאי ה-30, ובכל זאת, הציפייה להינשא קיימת. אלקיים, שתכף יחגוג את יום הולדתו ה-31, רווק. "הייתי בקשר ארוך שלא הבשיל לחתונה", הוא משתף, "ממקום מאוד כן עם עצמי אני יכול להגיד שלא הייתי בשל מספיק לקשר טוב ולחתונה. אני מתפלל על זה הרבה, זה דבר עיקרי בתפילות שלי וזה מאוד חשוב לי, אני באמת חושב שהגעתי לשלב הזה בחיי שאני רוצה להקים בית נאמן בישראל".
אתה מרגיש שכדמות מוכרת יש לך יותר הצעות?
"כן, אבל לפעמים זה גם מתסכל לקבל הרבה הצעות", הוא מודה, "פעם זה החמיא, היום אני רוצה רק אחת. רוצה פשוט להתחתן. אני לא לחוץ חתונה כמו ילד בן 23 - ההפך, כשמגיעים לגיל מופלג זה ממגיע ממקום מאוד מפוכח. אני באמת בוטח בקב"ה שיעשה בי כרצונו וכל מה שנותר זה להתפלל".