סיינפלד הגיע לנטפליקס: למה 180 הפרקים ישנו לכם את החיים?

עם סצנות שמתרחשות בחנויות וידאו ועלילות שנשענות על סיטואציות שהיום לא יכולות לקרות, הסדרה תמיד תהיה תקועה בעבר ולכן היא על זמנית. לא באמת אכפת לה איפה היא שמה את הגיבורים שלה או מה יוביל אותך לצפות בפרק הבא. אכפת לה רק לספר סיפור אנושי

מתן כהן 20/10/21 16:32 יד בחשון התשפב

סיינפלד, צילום: netflix
סיינפלד, צילום: netflix

אין לך טלפון נייד, ובטח שאין מה לדבר על אינטרנט בבית. אתה לא יכול לבדוק מסלולי נסיעה עם ווייז, ואם אתה רוצה לשמוע מוזיקה אתה חייב לקחת דיסק או תקליט ולהכניס למכונה מיוחדת. כשאתה רוצה לחפש מידע אתה צריך ללכת לספרייה, וכשאתה צריך למצוא בעל מקצוע – לפתוח חוברת ענקית עם דפים בצבע צהוב.

ברכות, אתה חי בשנת 1989. או באחת השכונות האדוקות יותר באזור ירושלים, אולי, אבל בכל מקרה אתה קצת תקוע בעבר. ממרומי הפריבילגיה שלנו כאנשים שחיים בעשור השלישי של המאה העשרים ואחת, המחשבה על חיים לפני 30 שנה היא כמעט מגוחכת: להיות זמין רק כשאתה בבית, ליד הטלפון הקווי? לראות פרק מסדרה רק פעם אחת בשבוע, באותה שעה, ואם פספסת, אין לך איך להשלים? סליחה?
העבר: זה העולם שבו מתרחשת "סיינפלד". אחת מהקומדיות המהוללות ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה מתרחשת בדיוק בעולם כזה, שצריך לחכות בו בתור לטלפון הציבורי, לרוץ הביתה כדי להאזין להודעות במזכירה האלקטרונית וללקק כמות מייבשת של בולים כדי לשלוח כמות מעייפת של מברקים.

העולם של "סיינפלד" עלול להיראות כל כך זר לצופה הממוצע של נטפליקס בימינו שהוא כמעט נתפס כעולם פנטזיה. אז למה לשבת ולראות את זה? כל 180 הפרקים של הסדרה? אם כבר פנטזיה, אז לפחות שיהיו דרקונים ופיצוצים. או אולי נופים מדהימים, או סצנות אקשן מגניבות או עלילת מתח מלאת טוויסטים שתיתן לנו סיבה לעשות בינג' איכותי אל תוך זמן ותיקין של מחר.

אבל אין. "סיינפלד", שאולי הכי מפורסמת בכך שהיא "סדרה על כלום", עוסקת בארבעה אנשים, לא יפים מדי, לא מוצלחים מדי, לא חביבים מדי, שלא קורה להם הרבה בחיים, שהרפרנסים שלהם לא ממש מובנים לנו היום, ושהדרמה הכי גדולה שלהם היא לשכוח איפה הם חנו בקניון וללכת לאיבוד. אז מה הקטע, "סיינפלד"? מה הדיבור, למה כולם מתלהבים שהסדרה סוף סוף הגיעה לנטפליקס?  

מעבר לכך שמדובר בקומדיה מצחיקה וחכמה וכתובה היטב, ומעבר לכך שהיא פיסת היסטוריה אייקונית שבלעדיה שום חובב טלוויזיה אמיתי לא יכול להגיד שהוא באמת "ראה הכל", אנחנו מדברים פה על סדרה שהיא יותר מזה. נכון, "סיינפלד" לנצח תהיה תקועה בעבר, עם סצנות שמתרחשות בחנויות וידאו ועלילות שנשענות על סיטואציות שהיום לא יכולות לקרות, אבל העניין הוא שהיא לא סדרת עבר. היא סדרה על-זמנית, כי לא באמת אכפת לה איפה היא שמה את הגיבורים שלה או מתי, במה היא מקיפה אותם, באיך הם נראים, או במה יוביל אותך לצפות בפרק הבא. אכפת לה רק לספר סיפור אנושי. גם אם הוא על כלום, גם אם הוא מבוסס על אבחנה מטופשת ואקראית, גם אם מדובר בגימיק: "סיינפלד" רק רוצה להראות לנו שבסופו של יום, ללא משמעות אמיתית הקיום שלנו מגוחך ואבסורדי ונשען על מחוות אנושיות מבולבלות וסיפורי בדים שאנחנו מוכרים לעצמנו מדי יום ביומו כדי ליצור עניין בחיים השגרתיים לעייפה שלנו.

בניגוד ללהיט הצבעוני והסופר דרמטי האחרון שכבש את רשימות הצפייה בנטפליקס, שיצא לנו מהמערכת באותה מהירות שבה הוא הדליק אותנו, הצפייה בפרקים של "סיינפלד" – גם הדי יבשים וגם הקורעים מצחוק - מצטברת לחוויה פילוסופית שתשנה לכם את התודעה. צפייה בפרקי הסדרה תבנה אצלכם את ההבנה המעודדת דווקא, שאם אתם לא רוצים לגמור כמו ג'רי, איליין, ג'ורג' וקריימר, אולי הגיע הזמן להתגבר מעל לשטחי, לזמני ולקטנוני – ולמצוא משמעות אמיתית בחיים.

אל תשחקו אותה: כך תוכלו ללמוד בקלות את ההלכה. כל הפרטים >>

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר