רצח הילדה בחדשות

שלום,

זוהי באמת שאלה חשובה שיש לחשוב עליה - אולי לקבל תגובות מכמה רבנים.
א. אנו לא יודעים כעת את מלוא פרטי הפרשה. ככל שאנו מסוגלים להכיר את המשפחה דרך החדשות מתקבל הרושם שלא ניתן בבירור לסמוך על עדותו של הסבא החשוד ברצח. אולי מספר אמת אולי לא. בכל זאת נחשפה תמונה משפחתית קשה מכמה בחינות - וחלק ממנה קשור ככל הנראה לסבל שהילדה המסכנה עברה לאורך שנים. יחד עם זאת מצטיירת תמונה של חברה מסביב שאיננה פועלת כראוי. כוונתי קודם כל למעגל הקרוב - משפחה ושכנים - ואחר כך למעגלים רחוקים יותר - פקידי רווחה והמשטרה.
ב. מה שלא יהיה בסוף הסיפור האמיתי, והוא בודאי יהיה קשה בכל הקשור לילדה, יש לעם ישראל כולו לבכות על סבל הילדה ועל העובדה שאירוע כזה יכול לקרות בינינו. יהיה מי שיאמר שהמעשה הוא חריג, שזה קרה במסגרת חיי משפחה אחת, משפחה שאינה מייצגת. בכל זאת אנו למדנו ממקרה של פילגש בגבעה בספר שופטים, ממצוות עגלה ערופה וממקומות נוספים בתורה ובהלכה שאין דבר כזה אצל עם ישראל. כולנו שותפים לסבל של האחר, כולנו אחראים לרצח - על אחת כמה וכמה לרצח של ילדה אם הייתה כזאת - וכולנו ערבים זה לזה.
ג. מתיאור חיי המשפחה, ומתיאור חוסר היכולת של החברה מסביב לסייע לילדה חסרת אונים, מתברר שעל אף אם היה רצח האחריות האישית והמלאה היא של הרוצח, גם החברה מסביב חייבת לקחת על עצמה חלק מהאחריות למה שעבר על הילדה. זה איננו עניין מופשט ורעיוני או מיסטי. אלו הן העובדות בשטח בכל הקשור לשכנים, לרווחה ולמשטרה. מי שמסתתר מאחורי "חוקים" ו"תקנות" בורח מאחריות המוטלת עליו להציל חיים ולהמעיט בסבל ללא קשר לשאלות הפורמליות האלו. גם בנקודה זו עומק הבעייה הוא בחברה הישראלית הרחבה. אנו כובלים את עצמנו בנוהלים פורמליים וחוסמים את היכולת להיענות לצרכי חיים אמיתיים - כך גם בחינוך, במערכת המשפט, ולפעמים אפילו בביטחון.
ד. בעומק עומק של הסיפור יש ככל הנראה על פי מה שאנו יודעים מהתקשורת תמונה של משפחה שויתרה על עצם הצלם והדמות של האדם. התורה מלמדת תמיד שיש קשר עומק בנפש האדם בין גילוי עריות לבין שפיכות דמים. דבר זה הוא נכון לא רק בתרבויות העבר שהתקיימו על בסיס אמונות של עבודה זרה. הקשר הנורא בין שני התחומים המרכזיים האלו בחיי האדם נובע מהשחתת הצלם והדמות בפנימיות האדם הראשונית ביותר, ואפשר לראות דוגמאות כאלו גם בעולם המודרני.
ה. ומה עלינו לעשות? אנו חייבים בשעות האלו, אחרי הדמעות, לא להתבלבל ולהיכנס לדיכאון או למבוכה רוחנית. נהפוך הוא. דווקא מעשים נוראים אלו צריכים לחזק אותנו בקבלת המשימה הקריטית להמשיך לבנות. כוונתי היא לבנות חיים מלאי יצירה וחיות שיש בהם קדושה וטהרה. לצערנו, אנו חיים בחברה שבחלקים שלה ויתרה על מושגי יסוד של משפחה ושל קהילה כפי שאנו, היהודים, התברכנו בהם בכל הדורות, ואף הבאנו לתרבויות אחרות. אינני מתייחס כרגע ליחידים שיש להם צרכים מיוחדים בתחום חיי המין. אני מתכוון לכך שיש היום ניסיון ליצור נורמות חברתיות מקובלות ואידיאולוגיות של ערכים סביב מושגים קשים בתחום חיי המשפחה. כמה שזה אולי נראה כהגזמה, האמת היא שבחברה שערך המשפחה מתערערת, על אף שחיי המשפחה של זו המתוארת בחדשות היא חריגה, כל החברה נושאת באחריות לאותם מעשים "קיצוניים" שיונקים אצל משפחה חריגה אחת מהאווירה הכללית של ביטול גבולות, של השחתת הצלם והדמות ושל ההיתר בשם ערכים לקיים חיי מין שאינם של קדושה וטהרה.
ו. אנו חייבים להשתמש באירוע הזה לדבר בצורה גלויה לעצמנו, בעיקר לחניכים ולתלמידים שלנו, על חיי משפחה טבעיים וקדושים. יחד עם זה אנו חייבים לשדר לתוך החברה הישראלית - בדיבור ובעיקר במעשים - תמונה אחרת של בניית חיי משפחה, של חיים בריאים ושלמים, חיי אהבה בין אבות ואמהות החיות בקירבה ובקדושה ובין הורים וילדים.
אין ספק שכל אירוע כזה משקף משהו הנמצא בחברה כולה, גם אצלנו, אך תמיד יש לדעת שאיפה שיש לקלקל יש גם לתקן.
בברכה כולנו, דוב ברקוביץ