שאלה
שלום לכולם,
אני די מתלבטת ביחסים ביני לבין אמי ואשמח לעצה.
הקשר ביני לבין אמי אינו טוב עוד מילדות. מאז ומתמיד הייתי קרובה דווקא לאבי. הורי התגרשו ומאז אני חייה עם אמי ולכן גדל הצורך לחזק את הקשר בני לבינה.
אני מתקשה לנהל מערכת יחסים עם אמי כי אני מרגישה שהיא אינה חפצה בזה. בכל פעם שאני כועסת אמי מרגישה שאני מבקרת אותה וחוצפנית ולכן השיחה מתנתקת. כמובן שאיני יכולה לומר שאני אף פעם לא מרימה את קולי. ברגע שבו אני טוענת את שמפריע לי והיא שותקת ולא עונה אני מיד מתעצבנת ומתחילה להרים את הקול.
על כל נושאים אלו דנתי עמה. משיחות עם אנשי מקצוע, האפשרות שעולה היא לעזוב את הבית אם לא טוב לי, כיוון שאין ביכולתי להשפיע או לגרום לאמי להשתנות. מצד שני, עבורי לעזוב את הבית זה סוג של בריחה וחוסר התמודדות עם המציאות. קשה לי לתאר את מערכת היחסים כי עלי לתאר רצף של אירועים שמעלים בי את התחושה.
אתן דוגמה פשוטה. ביום ראשון השבוע צמתי. בד"כ רב בני המשפחה צמו אך עם הגירושים הבית החל להיות פחות דתי ולכן אמי לא הכינה ארוחה מפסקת או ארוחה בתום הצום כפי שהיא נוהגת. גם כשהיא בישלה בשר והניחוחות עלו - לא אמרתי כלום בנושא אם כי בפינה קטנה הדבר הפריע לי. בכל מקרה, עם סיום הצום הכנסתי לתוך המקפיא בקבוק מים כדי שיהיו לי מים קרים לסוף הצום. בשלב מסוים אמי שאלה אותי אם אני הכנסתי מים קרים למקפיא ועניתי בחיוב. ביקשתי ממנה להותיר את המים שם וחשבתי שברור מעליו למה המים שם. עם סיום הצום פתחתי את המקפיא וגליתי שהמים אינם נמצאים. שאלתי אותה היכן הניחה את בקבוק המים והיא אמרה שהיא הוציא אותם מהמקפיא. כששאלתי מדוע, ענתה שלא היה לה מקום במקפיא. מה שיותר עצבן היה העובדה שאפשר היה למצוא מקום במקפיא וגם אם בו לא היה מקום, לפחות במקרר היה. במקום זאת, היא בחרה להניח את הבקבוק על השולחן בחום.
כמובן שהתעצבנתי מאוד, היה ממש חם במהלך הלילה של הצום והשתיקה וחוסר ההסבר שלה לעניין הכעיסה אותי יותר. איני אומרת שאמי עשתה את המעשה במכוון אבל חוסר התחשבות הזו מצידה עלה לי על כל הסעיפים. יחד עם הרעב והצמא הייתי ממש עצבנתי והרמתי את קולי.
בד"כ איני נוהגת להרים את קולי אבל כל תיגר קטן במערכת ביני לבין אמי מקשה עלי להישאר מאופקת. רב הרגשות שלי נובעות מציפיות מיותרות מאמי, אך זה לא עוזר לי להישאר רגועה. מאיזה שהיא ס
תשובה
בס"ד
שלום רב,
התמונה שאת מציירת מורכבת:
את מודה שיש לך חלק במתח שביניכן.
את טוענת שאמא שלך לא רגישה אליך וזה מכעיס אותך.
נראה שלאמא שלך יש הרבה מה לומר לך - אבל היא נמנעת מכך.
הפתרון הוא לפתוח ולברר את הקשיים שביניכן, אבל בנסיבות הללו נראה שאם תעשו כך זה רק יגביר את ההאשמה ההדדית והמתח.
את מספרת שהיו לך שיחות עם אנשי מקצוע. אני מציע שתקיימי עם אמא שלך מספר מפגשים משותפים בהנחיה של אשת מקצוע = פסיכולוגית או עובדת סוציאלית.
הנחיה מקצועית של פגישה בינך ובין אמא שלך תוכל לכוון את השיחה לאפיק חיובי ובונה. כך אפשר יהיה בתוך מספר פגישות להגיע ליותר הבנה ורגישות הדדית.
בהצלחה!