כיסוי הראש מעיק

בס"ד
שלום רב,
אפתח בהבעת הבנה רבה לקושי שלך לכסות את הראש.
הקושי הוא כפול – ראשית יש לך קושי טבעי, כמו של נשים צעירות רבות, לכסות את הראש ולהסתיר את השער. השער הוא חלק מההופעה, חלק מהיצוג שלך, הדבר מובן וברור לכן לא נאריך.
הקושי של צעירות רבות כיום לכסות את השער הוא גם בגלל הנורמה: בציבור החילוני נשים נשואות ודאי לא מכסות את השער, אבל גם בציבור שומרי המצוות לא כולם מקפידות לכסות את השער, לכן נדמה לנשים שהן עושות ויתור מיותר בכך שהן מסכימות להסתיר את שערן.

הקושי שלך כאמור כפול, יש לך, באופן אישי, קושי נוסף, טמון בעובדה שהתחלת לנהוג בכיסוי ראש לא מתוך בחירה אלא מתוך לחץ. לכן יש לך התנגדות פנימית לכך. בשאלה שלך את מתמקדת בעובדה הזאת, אני מצטט: "הלחץ (החברתי- וכן מהמוסד שלמדתי) מסביב שהופעל עלי גרם גם לי לכסות את הראש".
נכון שלעיתים מתוך שלא לשמה – בא לשמה, אבל זה קורה כאשר ה-'לא לשמה' אינו לחץ אלא פתוי = אתה עושה זאת כדי לקבל שכר, כדי להרויח משהו, אתה מתחיל בדבר בסיבה חיובית חיצונית (= לא לשמה) ואחר כך הדברים מחלחלים פנימה (= לשמה).
אבל אם ההתחלה באה מתוך סיבה שלילית: פחד או דאגה, בתוכך מצטברת רק התנגדות ועוינות, כפי שאת כותבת: "זה די מעיק עלי ואפשר לומר שאני די מתוסכלת מזה".

השאלה היא: כיצד נוכל עכשיו, לבחור מחדש, מתוך חופש, לא מתוך לחץ, בדבר שאנחנו נמצאים כבר בתוכו?
אני סבור שלשם כך נתן לנו הדמיון. נראה שהדמיון שייך לילדים או להוזים. זה לא נכון, הדמיון הוא כוח אנושי חשוב ומשמעותי, צריך לעשות בו שימוש רב, באופן מכוון ומועיל. כמו כל כוח רגשי אחר, הדמיון המתפרע עלול להזיק אבל הדמיון המודרך יכול להועיל מאוד, בדיוק באותם מקומות שבהם אין לכוחות הנפש האחרים השפעה.
לא נקח את עצמנו בדמיון אחורה, אל ימים שעברו, אבל נקח עצמנו קדימה לקראת ימים שיהיו, כדי להתכונן אליהם נכון. דמייני עצמך כאמא לילדים – כיצד את רואה אותם? ילדים קטנים – עם כיפה וציצית? וכשהם נערים ומתבגרים: שומרים שבת? לומדים תורה? מתפללים?

דמייני עצמך כסבתא לנכדים, יום הולדת 60 שלך. כל ה-'שבט' סביבך: בנייך וכלותיהם, בנותיך וחתניהם, והנכדים סביב, מהו השבט שאת רוצה להצמיח מתוכך?
האם את רואה נכדים לובשי כיפה וחובשי ציצית? האם את מצפה שהם ישארו בארץ ולא ירדו מכאן? האם את מקווה שתוכלי לאכול כשר אצל כל צאצאיך?
אני לא יכול להבטיח לך מתכון מושלם להצלחה. יש משפחות שהאמא מקפידה על כיסוי ראש ולא כל הילדים שומרי מצוות, יש משפחות שהאמא לא מקפידה על כיסוי ראש וכל הילדים ונשותיהם מכסים את הראש. ודאי – אין מתכונים להצלחה מובטחת, אבל כשצעירה מתלבטת אם לכסות ראש או לא, היא צריכה לדעת שיש לה כאן ועכשיו, אחריות של מי שעתידה להוציא מתוכה את הדור הבא, היא צריכה לשאול את עצמה מה ימצאו הנכדים בדמות שלה! מה תהיה ההשפעה שלה על הדור הבא?
להתחתן אין פרושו לצאת לירח דבש נצחי עם אהוב לבך. להתחתן פרושו לקבל אחריות על משפחה, על בניין הדור הבא של עם ישראל. הקב"ה מדריך אותנו לראות במשפחה, רק במשפחה את המקום בו מתעצב הדור הבא, לא בית הספר ולא תנועת הנוער, ודאי לא החברים בשכונה.
לכן התורה כל כך דואגת לשלום בית, לאהבה ושמחה בין איש ואישתו – זהו יסוד המשפחה. בית בישראל הוא המקום להעניק את החום והאהבה, הבטחון והשמחה לילדים, יחד עם האמונה והמסירות לתורה ולעם.
האם היית מוכנה שבעלך ילך בגילוי ראש? 'יוריד את הכיפה'? כיצד נראה בית שבו האבא לא מכסה את ראשו?
חשוב לדעת שמבחינה הלכתית כיסוי ראש לאישה היא דרישה הרבה יותר ברורה מאשר כיסוי ראש לגבר. לא תמצאי בתורה רמז לחובת כיפה לאיש, זהו מנהג בלבד. אבל לחובת האישה יש פסוק בתורה (במדבר ה; יח): "ופרע את ראש האישה... - לימד על בנות ישראל שמכסות את ראשן" (רש"י וספרי על הפסוק).
מלבד הדימיון שבו התחלנו יש ודאי גם שכל, צריך להבין מדוע האישה מכסה את ראשה. התשובה היא פשוטה וקשורה לכל מה שמכסים – כל מה שמצניעים מעין זר.
די לראות את הפרסומות לכל סוגי השמפו, את הפלאות שהשמפו אמור לחולל, ואת המחיר שמוכנים להוציא עליו, כדי לדעת עד כמה תורם השער להופעה הנאה של האישה.
כפי שמכסים את הגוף כך מכסים את הראש.
אכן השאלה צריכה להיות הפוכה: מדוע את הראש לא מכסים עד החתונה? הצניעות לא מתחילה בחתונה היא מתחילה בגיל צעיר הרבה יותר. אפשר שכאן, מתוך מודעות לקושי הרב, הקלו חכמים עם הצעירות ופטרו אותן מכיסוי הראש, אך לא יכלו להרשות פגם כזה בצניעות של אשת איש.