בני-עקיבא

שלום לך.

כתבת דברים ארוכים והעלית בהם הרבה מאוד נושאים. קשה לדון על הכל בתגובה אחת, אבל עצם העלאת הדברים על הכתב הוא מעשה חשוב – זהו שלב משמעותי בהתמודדות והוא עוזר לסדר את הדברים בראש.
אנסה להתייחס לכמה נקודות העולות מדברייך, כפי שהן נראות בעיניי.


[א. בני עקיבא]
יש להיזהר מאמירות קיצוניות אודות תנועה כה גדולה, הכוללת – כפי שאת עצמך אמרת – אנשים רבים וקהילות מגוונות. מעבר לעובדה שבנ"ע היא תנועה בעלת זכויות רבות, גם המציאות טובה בהרבה ממה שאת מתארת, ואינה ראויה לכינויים בהם השתמשת.
הבאת כמה דוגמאות של תופעות שליליות, הנוגעות בעיקר לנושא הצניעות.
דווקא במקום בו אין הפרדה בין בנים לבנות נושא הצניעות חשוב מאוד, וראוי שיושם עליו דגש, כאשר החניכים מגיעים לגיל המתאים. כלומר, הנושא אינו "הפרדה", שכפי שתיארת אינה רלוונטית כלל בסניף שלך, אלא צניעות, והשאלה הגדולה היא כיצד מגבירים ומעצימים אותה.
כמו שתארת, חניכים רבים מגיעים לסניף גם בגלל המציאות בה בנים ובנות נמצאים יחד, וחשוב שהצוות החינוכי ישכיל לעצב את האווירה באופן בו יישמרו גדרי ההלכה. במקרים נקודתיים של מדריכים שאינם ראויים לשמש בתפקיד חינוכי, נכון לפנות לרכז ההדרכה של המחוז, דרך הקומונרית.

במקומות רבים המציאות אינה אידיאלית, אולם אנו צריכים לחיות מתוך שאיפה של תיקון, ואמונה כי התיקון הוא במסגרת יכולותינו. אסור לנו לתת לתחושות קשות של ייאוש ורפיון להשתלט עלינו.

כעת עלייך לשאול את השאלה: "מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המצב?". ישיבה על הגדר ותלונות על המצב העגום אינן מסייעות בשינוי ולמעשה מקבעות את המצב הקיים. קחי יוזמה: יסדי שיעור, חברותא, דף הלכה שבועי, מערך פעולות, פעילות בנושאים שונים, הגעה אינטנסיבית של בוגרים לסניף, וכך אולי תתרמי את חלקך בהתעלות הסניף.



[ב. מיקום עצמי]
בואי נפריד את הדברים. אפשר לחלק את העולם לשניים: יש את מה שקורה בתוכך, ויש את מה שקורה מחוצה לך.
בתוכך – תהייה על הדרך, בלבול, רצונות שונים, מחשבות לא מסודרות, ושאיפה כללית לתקן ולעשות טוב. מחוצה לך – המציאות סבוכה, ישנם אנשים שונים בעלי דעות שונות, התנהגויות חברתיות שאינן מקובלות עליך, והרבה הרבה דברים שדורשים תיקון.
גם מה שכתבת מתחלק בעצם לשניים – בתחילה כתבת הרבה על המצב בחוץ, ואחר כך גילית יותר מעולמך הפנימי.

חשוב להפריד בין שני העולמות ולעבוד על כל אחד מהם בנפרד כדי שכל אחד יוכל להיות שלם בפני עצמו. כלומר, חשוב שתפני עוצמות שיש בך לתיקון ולעבודה פנימית של בירור עצמי. אפשר לעשות זאת בדרך של לימוד: ספר מוסר או תשובה שמדבר אלייך, או חברותא שאת אוהבת. אפשר לעשות זאת בדרך של התבוננות: שיחה בינך לבינך, מחשבות אודות דרכך ואמונותייך בצורה כזו שתאפשר לך "לנקות" סביבה מפריעה ופניות זרות. אפשר לעשות זאת בדרך של תפילה, כאשר בתוך התפילה את משקיעה מחשבה אודות הדברים שאת רוצה לתקן, ועל הדרך הנכונה והרצויה בפני ה' לעשות זאת. אפשר תוך שיחה עם חברה טובה, שמבינה את רגשותייך ותוכל לתת עצה טובה...

בקיצור, דרך התיקון פתוחה בפנייך.

כלפי הסביבה, העולם אכן סוער בחוץ. בפני האדם הדתי של ימינו עומדות התמודדויות לא פשוטות עם חברה שונה בעלת ערכים שונים, שלא עולים בקנה אחד עם החינוך היהודי המסורתי עליו גדלנו. הנה עכשיו אנו נכנסים לתקופת הקיץ, בה אפילו ללכת ברחוב הוא מעשה שאינו פשוט ודורש התמודדות מתמדת, אומץ ועקשנות.
ומה נעשה? אדם לעמל יולד. לכל דור הניסיונות שלו, ולנו יש ניסיונות משלנו. עלינו לחשוב טוב איך נעבור את הניסיון, איך נמתיק אותו ואותנו, דרך העמידה בו.
מה שכן, חשוב להישאר אופטימיים. אמירות כמו "הכל אבוד", "אין דין ואין דיין", "סדום ועמורה", מחלישות את יכולת ההתמודדות שלנו, שכן הן גורמות לנו לחשוב ולהרגיש כי המאבק אבוד, ולמאבק אבוד אפילו הטובים ביותר לא יוצאים. הכי טוב, להחליף את אמירות הייאוש באמירות של תיקון, אמירות שמחות ובוטחות בה' כי העולם שברא, לקראת תיקון הוא הולך, ובכוחנו, צעד אחר צעד, לתקנו.

בסופו של דבר, שני העולמות האלו, הפנימי והחיצוני, מקיימים ביניהם יחסים, ומגיבים זה לזה. העולם הפנימי שלנו מושפע מן הסביבה, וגם הסביבה שלנו מרגישה את קיומנו. אולם אנו צריכים לבור את דרכנו ולהיות זהירים שלא לרצות לבלוע את הכל בבת אחת. השינויים נעשים באיטיות ובבטחון, ורק כך יהיו חזקים וישאו את המציאות ואת הנפש, על המורכבויות שבהן.



[ג. קירוב רחוקים]
בכל מעשה שאנו עושים, עלינו לשקול רווח מול הפסד (אבות ה', י"א- י"ב).

הציבור עליו אנו נמנים חי בתודעה שנושאים כגון קירוב רחוקים, אהבת עם ישראל וערבות הדדית בכל מה שנוגע לתחום שבין אדם לחברו ובין אדם למקום, הם ערכים עליונים שראוי להקדיש להם מחשבה, ולמסור עליהם זמן ורצון.
מן העבר השני, יש חשיבות עליונה לכך שהאדם יעסוק בבניינו העצמי, קודם שהוא בא לתקן אחרים. לימוד חלקי ולא מעמיק, לא רק שאינו מסייע בקירוב, אלא עשוי להחליש את מי שאינו אוחז בדרכו באופן שלם.

מעבר לכך, קשר אינטנסיבי עם מי שאינו בן מינך ובן גילך, עלול להביא להסתבכויות רבות, רגשיות וחברתיות. בגיל 14 מוקדם מדי להצביע על "השידוך". אלו דברים שנבנים באיטיות במהלך שנות ההתבגרות, ואין שום יכולת כעת לדעת כיצד את והוא תיראו בסופן.

לכן אני מציע שתפני אותו לארגונים שעוסקים בהסברת יהדות ובקירוב רחוקים, ותמשכי את ידייך מן העניין עד שתגיעי לגיל המתאים לעשייה הברוכה הזו.



[ד. מעבר להכל]
"כחצים ביד גבור, כן בני הנעורים" (תהלים קכ"ז, ד'). תקופת הנעורים שלנו דומה ליריית חץ: איננו רואים את הפגיעות, אולם המקום אליו אנו מכוונים, יורה את דרכנו בהמשך החיים.
את עסוקה בעשייה ומתבוננת על העולם סביבך. את שואלת שאלות, מתעניינת ותוהה. אלו דברים חשובים שבונים את האישיות. המשיכי בדרך, עצבי את עצמך ואת סביבתך באופן מושכל ונעים והיי שמחה. כך תעבור עלייך תקופת הנעורים מתוך בניין ותיקון, ולאחריה תוכלי להתמיד בהשפעה על המציאות ובעיצוב חיים של משמעות.



אור וטוב ובהצלחה,
נחום.