נשמה מהי בדיוק ?

הרבה פעמים מזכירים שיש לנו נשמה שהיא חלק מאלו-ה. אני לא מבינה איפה במערכת האדם נכנסת הפנימיות העצמית שלי:התכונות, הרגשות, המנטליות וכדו' כי הן אלו שמגדירות אותי בתור האדם שאני (אני לא אוהבת את הפירוש שהנפש היא עזרה לגילוי הנשמה כי זה מפרש את הדברים כך שהיחודיות והפנימיות הן רק אמצעי לגילוי-אני אמצעי). צריך לקיים מצוות לגילוי הנשמה, שאיני יודעת מהי,ודבר זה יוצר בלבול ותסכול אצלי שכן אני משקיעה מעצמי-מנפשי זמן ומאמץ על דבר שהוא נמצא אצלי אך הוא אינו אני. אני מרגישה בגלל זה שיש בתוכי שתי ישויות נפרדות שאין ביניהם קשר.

אני חושבת שהבעיה היא שאני איני מבינה את מהותם של נפש ונשמה, את מערכת האדם בכלל ואת יחסי הגומלין שבין הנפש והנשמה בפרט.

חיפשתי במקומות רבים תשובות לשאלותי אך התשבות שכן מצאתי היו בספרים שנכתבו בשפה ישנה ולא מובנת.

אשמח אם תוכל לענות לי בצורה מפורטת עד כמה שניתן בכתב, (גם אשמח לקבל העשרה אם יש לך זמן) כי אני מתייחסת לשאלה זו ברצינות רבה כי היא יצרה אצלי 'קצר'בהבנה על עצמי, על הקשר לה' ועל ההתייחסות ליהדות (וגם לעולם).

תודה רבה ויום שמח!

תוכן התשובה:

בס"ד

שלום רב ,

שאלתך דורשת הסבר רחב אודות הנשמה וחלקיה מהותה ותפקודה , אבל לפני כן אצטרך להגדיר מהי בכלל נשמה .

בנושא זה חלקו גדולי העולם כבר בתקופת הראשונים ,עייני בשמונה פרקים לרמבם שמנסה להסביר מהי נפש ולדעתו יש 5 נפשות לאדם .
הכח הזן שהוא התחתון שבכולם זה הכוח המרגיש והכוח המדמה שהוא העליון לכולם ,מסביר הרמבם את דעת הפילוסופים שאמרו 8 נפשות לאדם ,אולם מסביר הרמבם " דע לך כי נפש האדם היא אחת " .

אבל עדין לא ברור לנו מהסבר מהי נפש בכלל ?וקל וחומר מהי נשמה ? לכן נצטרך ללכת לתלמוד הבבלי מסכת ברכות דף י´ ושם שואלת הגמרא מדוע 5 פעמים אמר דוד
במזמורים קג קד ברכי נפשי ,ועונה הגמרא יש דמיון בין הנפש לבורא , ובכך בלשון התלמוד "מה ה´ יחיד בעולמו כך הנשמה יחידה בגוף ",מה הנשמה ממלאת את כל הגוף כך הבורא ממלא את כל העולם ועוד מה הבורא רואה ואינו נראה כך הנשמה רואה ולא נראית ,מה הבורא זן את כל העולם כולו אף הנשמה זנה את כל הגוף , מה הבורא טהור אף הנשמה טהורה , מה הבורא יושב בחדרי חדרים אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים .
ומסיים התלמוד " יבוא מי שיש לו 5 הדברים הללו (הנשמה )וישבח מי שיש לו 5 דברים הללו .
גם במדרש רבא על הפסוק " כי האדם הוא הנפש " אומר המדרש 5 שמות יש לנפש .
1. נפש - כמו שנאמר בפסוק .
2. רוח - כמו שאמר הפסוק " לא ידון רוחי באדם "
3. נשמה - כמו שנאמר כל הנשמה תהלל יה "
4. חיה -
5. יחידה

מחמשת השמות הללו ניתן להבין שהנשמה היא שם כללי
אבל היא לא כל החלק הרוחני שבאדם , והסבירו המקובלים כי החלק הרוחני שבאדם (לא הגוף ) מורכב מ 5 חלקים וכל חלק אחראי על תפקודו הרוחני השונה של האדם .
למשל - נפש אחראית על התאוה ,הכבוד .
הרוח - אחראית על הדיבור , והיצירה האומנותית
הנשמה - אחראית על המחשבה ,
חיה - אחראית על הרצון והכוונה
היחידה - אחראית על התת מודע .

אבל מכלול כל 5 החלקים יוצר את אישיותו של האדם ועדין האדם הוא תעלומה (לכן אדם בגמטריה מה? )

אני מקווה שפתחתי לך חלון קטן כדי להמשיך וללמוד נושא גדול ומורכב זה .


בברכה

התשובה התקבלה מהרב שלמה בן אליהו,
כו בחשון התשסו
,
28 בנובמבר, 2005
לקריאה נוספת
16.02.2006

1. האדם הרוחני (מאת הרב יוסף גבאי )



"גילויי הרוח שבאדם"


ראינו לעיל שבראש ובראשונה מוכיח האדם דרך גופו הגשמי, את העובדה המוחלטת שיש בורא לעולם. אבל באדם ישנו מימד נוסף: "קיומה של מציאות רוחנית", בלתי נתפסת לחושינו, אף היא מוכיחה את הנ"ל.
האם אפשר להסביר כיצד חתיכת בשר הנקראת "מוח" חושבת ומשכילה? מהו מקור ההערכה לצדק, יושר ומוסריות הטבועה בלבו של כל אדם?
כיצד נוצרים רגשות? אהבה? שנאה? הרגשת תענוג מהענקה?
רגש הרחמים שבלבנו למראה אדם סובל, הגוף הוא שונה ולא חש את הכאב, אבל "נפשי קשורה בנפשו" וסבלה גורם גם סבל לנפשי.
רגש הבושה, שאנו בושים בפני עצמנו?

הרגשת סיפוק ממעשה טוב שאנו עושים! חייל אשר בסערת הקרב תחת מטר אש של האוייב חרף את נפשו כדי להציל חבר פצוע ממות בטוח, הרי יאמר כי האושר הרוחני אשר הוא חש בעקבות מעשה זה, עולה לאין ערוך על כל סיפוק חומרי שיהיה לאדם, ויהיה הגדול ככל שיהיה.
האין דברים אלו מוכיחים כי האדם אינו רק חומר, אלא שיש באדם משהו שהוא מעבר לחומר?!


ומה יש למדע לומר?

אומר פרופסור יעקב ברוור (נוירולוג, אונברסיטת טפט. חוקר עמית באונברסיטת הרוורד):
"המסקנה המפתיעה העולה מן המחקרים החדשים בצפונות המוח היא, שמאחריו קיימת אישיות תודעתית ורוחנית, שלא ניתן לכנותה אלא בכינוי הדתי "נשמה"!
התורה מבשרת לנו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שהחיים והתודעה מוזנים על ידי ישות רוחנית ש"הלבישה את עצמה" בהן והיא המפעילה את אותה מכונה מורכבת וממוחשבת שאנו קוראים לה - גוף. קיום ישות תודעתית לא חומרית, האחראית להפעלת הגוף החומרי - הוּכחה מדעית. התצפיות עליהן מבוססת הוכחה זו הן רבות.


ניסוייו של ד"ר פנפילד

יתכן והתצפיות הפשוטות ביותר ובעלות הערך הרב ביותר נערכו על-ידי ד"ר ווילדר פנפילד. פנפילד הוא מייסדו של המכון הנוירולוגי במונטריאול קנדה, ואחד מן הנוירולוגים הגדולים ביותר שידע העולם. פנפילד חקר את פונקציות המוח, בעזרת גירוי חשמלי של איזורים שונים בקליפתו. הוא ערך ניסויים אלו במוחם של חולים שנותחו בעטיים של התקפים כיפיוניים (אפילפטיים) מוקדיים. "חולים אלו" הורדמו רק חלקית בעת הניתוח, ועל כן היו ערים שעה שערך במוחם את נסוייו.
כשהפעיל ד"ר פנפילד זרם חשמלי לאיזור "היד" שבקליפה זו, החל החולה להניע את ידו (בחלק הנגדי של הגוף), אחורה וקדימה. לשאלתו של פנפילד, מדוע הוא מניע את ידו, השיב החולה "אני לא הרמתי את היד", כי אם הוא - ד"ר פנפילד - הרים את ידו באמצעות האלקטרודות שלו.

כשגירה ד"ר פנפילד, את האיזור המפעיל את הגרון השמיע החולה קול הברה, ושוב שאלו פנפילד מדוע השמיע קול, תשובת החולה היתה גם הפעם כי לא "אשמתו" היא, והשמעת הקול הינה תוצאה ישירה ממעשה ידיו של המנתח. מדוע החולה לא הרגיש שהוא הרים את היד? שהוא השמיע את הקול? אם החולה טוען שד"ר פנפילד הוא האחראי להרמת ידו, הרי זה אומר כי כאשר אדם מחליט להרים את ידו לבדו (ללא עזרת ד"ר פנפילד), הרצון המודע להרים את היד נובע ממשהו אחר, שהוא מובדל ומופרש מן המוח, שהוא ממלא את התפקיד שמילא ד"ר פנפילד בניסוי שלו...!
מסקנה: הרצון להניע, והתנועה עצמה, אינם זהים ואינם אחד.
קיים, איפוא, "אני". (כפי שאמר החולה: "אני" לא הרמתי את היד). ואותו "אני" כאשר ניתנת לו רשות כניסה אל המוח, בידו לתכנת בו מהלכים ותנועות. אם מישהו אחר מצליח ליצור קשר עם המוח הרי מוּדע ה"אני" במלוא מובן המלה, לעובדה שהמכונה מופעלת עתה על-ידי אדם אחר. לכן מוכרח, כי ה"אני", והמוח, אינם אותו דבר עצמו. ה"אני" חייב להיות ישות תודעתית חוץ מוחית. ובלשונינו: "נשמה".


מחקרים מדעיים נוספים


ישנם עוד ראיות רבות המבוססות אודות מציאות רוחנית הקיימת באדם, גם על פי: ענפי "הפארפסיכולוגיה" למיניהם (טלפתיה, פסיכוקינטיקה, ראיית הנסתר ועוד).
כמו כן המחקרים המדעיים שנעשו בנושאים:
מתים קלינים - אנשים שעל-פי כללי הרפואה נחשבו מתים (ללא דופק, נשימה וגלי מוח) וזאת כתוצאה מתאונות וכדומה, וחזרו לחיים כ"נס רפואי". מחקרים רבים שנעשו אודות סיפוריהם, כאשר חזרו לחיים, מאוחדים במסקנה שיש מציאות רוחנית באדם.
את החוויה הזאת חוו כבר מיליוני אנשים, מתרבויות שונות ובגילאים שונים. כמות העדויות נאמדה על-פי סקר של מכון גאלופ בארה"ב - בכ8- מיליון אנשים רק בארה"ב.
המחקרים פורסמו בספרים ומאמרים רבים על-ידי טובי החוקרים. ד"ר ריימונד מודי ד"ר לפסיכיאטריה באונברסיטת וירג´יניה, סיכם את מחקריו אלו בספרו "החיים לאחר החיים".
ד"ר אליזבט קובלר-רוס מדטרויט, פרסמה מאות מחקרים בספרה "על מיתה ומוות" ועוד.
ד"ר קנת רינג, פרופסור לפסיכולוגיה מאונברסיטת קונטיקאט, פרסם אף הוא דברים מהממים אלה בספרו "החיים במוות".
הפסיכולוג קארלוס אוסיס מההתאחדות האמריקנית למחקר פסיכולוגי, אף הוא פרסם מאמרים רבים בנושא. ועוד.
פורסמו גם מחקרים רבים נוספים שעוסקים בגלגולי נשמות, היפנוזות ורגרסיות - [רגרסיה היא "נסיגה-בגיל". כלומר, תהליך הפנוטי, בו המהופנט חוזר לגיל הילדות ומחדש את החוויות שעברו עליו, ומתנהג ומרגיש בהתאם. וכן אפשר לעשות נסיגה-בגיל, גם לגלגולים קודמים]. או סיאנסים ומדיומים - שהם אגב פעולות האסורות על-פי תורת ישראל. וכולם מאוחדים במסקנה שיש מציאות רוחנית מעבר לחומר הגשמי הנראה לעין!


תגובת הרב
יפה ונכון

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

ישיבת ועדת החינוך, היום צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

"להיערך להמשך השבתת הלימודים עד הקיץ"

קרא עוד