הכל צפוי והרשות נתונה

בס"ד
שלום רב!
נלך בהדרגה:
פירושו הראשון של ר"ע מברטנורה: הכל צפוי - ה' רואה את כל מעשינו. והרשות נתונה - הוא אינו מתערב בהם. לפי פירוש זה הבעיה שהעלית נפתרת.
אמנם בפירושו השני הוא מביא את הרמב"ם שמפרש ממש כמוך, שואל את שאלתך בעניין הסתירה שבין הידיעה האלוקית ובין הבחירה החופשית ומתייחס אליה. הרמב"ם מדבר על הנושא בשלושה מקומות ואני אצטט כאן חלק קטן מאחד מהם: "אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך".
ובמילים שלנו: אנחנו מאמינים בכך שהקב"ע יודע הכל, ואנחנו מאמינים בכך שלאדם יש בחירה חופשית בכל מעשיו, ואין בנו כוח להבין איך הדברים מתיישבים כי ידיעת ה' נמצאת במישור שונה לגמרי מן ההבנה שלנו כבני אדם.
ולכן כשאדם מתלבט מה לעשות ובסוף בוחר מה לעשות, אי אפשר להגיד שזה תמיד לטובה, כי מעשי האדם נעשו לפי בחירתו והוא קובע אם המעשה יהיה לטובה או לא. ובזה נותן הרמב"ם דוגמה מאלפת בהקדמתו למסכת אבות: "אלא שהרבה פעמים יטעו בני אדם ויחשבו קצת פעולות האדם הבאות לבחירתו שהוא מוכרח עליהן, כזיווג פלוני. וזה בלתי אמת, כי זאת האשה אשר לקחה בכתובה וקדושין והיא כשרה לו, לקחה לו לפריה ורביה והיא מצוה, והשם יתברך לא יגזור בעשית המצוה. ואם יהא בנשואין אסור - היא עבירה, והשם לא יגזור בעשית העבירה". גם בנושא זה של זיווג שאנחנו כל כך רגילים לומר "מה' יצא הדבר" (פסוק זה נאמר ביחס לזיווג של יצחק ורבקה!) איננו מסוגלים להבין איך מסתדרת הבחירה של האדם עם זה שמה' יצא הדבר אבל אנחנו מאמינים שכך פני הדברים.
לסיום אוסיף שפירוש תוספות יום טוב לאותה משנה שממנה יצאת מבהיר קצת יותר את תשובת הרמב"ם.