גיוס לצבא לעומת כיבוד הורים: איך מונעים קרע במשפחה וגם תורמים לחברה?

שלום יוסף.

הרצון שלך לתרום כמה שיותר למדינת ישראל ולצבא הוא לא פחות ממעורר הערכה והשראה. ניכר שזה באמת יוצא מהלב ומהנשמה, וכבר על הרצון הזה מגיע לך הרבה כבוד וחיזוק.

הקונפליקט שאתה מתאר מתרחב בצורות שונות בהרבה מאוד בתים, גם בישראל וגם בכל העולם. השורש שלו הוא בתהליך הטבעי, במסגרתו ה"ילד" גדל ומתבגר והופך לאט לאט ל... מבוגר! לאדם עצמאי עם יכולת להוציא אל הפועל את הרצון שלו, בלי להתחשב בהכרח ברצון או בהשפעה של אחרים מסביב. לפעמים התהליך הזה מקבל צורה של "מרד", ויש גם ויכוחים חריפים עם הורים. וגם זה טבעי. יש כאן אתגר כפול: להיות שלם עם המסלול שאתה בוחר, וגם לשמור על קשר טוב עם ההורים והמשפחה.

למרות שיש ויכוח, כדאי לזכור שכנראה שכמו שאתה רוצה לעשות טוב לעצמך ולאחרים בכך שתתגייס ותשרת, גם ההורים נוקטים בעמדה שלהם מתוך רצון שיהיה לך הכי טוב שאפשר. כלומר: שניכם רוצים את אותו הדבר. המחלוקת היא בשאלה: מה יעשה לך טוב? אתה חושב ששירות צבאי עכשיו, והם חושבים שללמוד מקצוע עכשיו. הם לא מתווכחים איתך כי הם נגדך, או רוצים לאמלל אותך, אלא להיפך: כי לדעתם הדרך שלהם תהפוך אותך למאושר יותר. וגם ברגעים של ריב וכעס, טוב להזכיר את זה לעצמנו, שכולנו כאן במשפחה באותו הצד. זה קצת כמו יריבות בין שתי יחידות (למשל צנחנים וגבעתי, או חילות היבשה מול חיל האוויר): כל צד רוצה להיות מוצלח יותר מהצד השני, אבל בסוף כולם באותו הצבא, נלחמים נגד אויב משותף ולטובת מטרה משותפת.

לא פירטת איזה מקצוע ההורים היו רוצים שתלמד או איפה (באנגליה או בישראל). יכול להיות שחלק מהרצון שלהם הוא לשמור עליך קרוב אליהם, ולהיות איתך! אתה הבן שלהם, והם מתגעגעים אליך ואוהבים אותך. וזה דבר גדול ולא מובן מאליו. יש לא מעט הורים בעולם שכל כך מתקשים למלא את התפקיד שלהם, עד שהילדים נאלצים לעזוב את הבית ולמצוא לעצמם מסגרת, וממש לבנות את עצמם מאפס, וזה מאוד עצוב. גם אתה אוהב אותם, אבל לצד זה יש לך רצון מאוד גדול לצאת עכשיו מהמסגרת הביתית החמה ולהסתער על מטרה אישית שחשובה לך מאוד. גם הויכוח הזה על "קרוב או רחוק" מההורים הוא מאוד אופייני לגיל הזה.

אז מה אפשר לעשות?

1. מתווך חיצוני

אתה מתאר התנגשות שלך מול ההורים כבר כמה שנים (!) סביב הנושא הזה. זה נשמע מאוד לא נעים, מתסכל ומתיש. הרבה פעמים מאוד עוזר להכניס לתמונה מישהו מבחוץ, שיעזור לכם להפוך את הדיון לענייני ומעשי יותר, עם פחות נפילות לצד הרגשי, לכעס ולעצבים. זה יכול להיות אח, קרוב/ת משפחה, חבר של המשפחה, אחד מאנשי הקהילה שאתה מכיר, וכו'. נשמע שיש ביניכם הרבה רגשות סוערים, ושזה קצת מפריע להוביל לקבלה של החלטה שקולה וטובה לשני הצדדים. עוד רעיון שיכול לעזור הוא לעשות שימוש במתווך מקצועי, למשל פסיכולוג שמתמחה ביחסים בין בני משפחה. יש הרבה כאלה, גם באנגליה וגם בישראל. הוא יודע איך לעזור לבני משפחה מסוכסכים לדייק את הויכוח ביניהם, ולעזור להם להגיע להחלטות שיהיו מקובלות על הצדדים, ולמנוע נתק. אם ההורים שלך לא יסכימו לבוא איתך להתייעצות אצל פסיכולוג כזה, אתה בהחלט יכול (מעל גיל 18) להגיע אליו בעצמך, ואפילו עם עוד בן משפחה או קרוב משפחה בוגר, ולחשוב איתו איך להמשיך.

2. איסוף מידע

צבא - זה עולם. יש המון אפשרויות, המון תהליכים של מיון, אבחון, שיבוץ, ערעור, בחירה - וגם השלמה, כשבסוף לא תמיד מגיעים לאן שרוצים. גם זה חלק מהעניין. בדיוק לפני יומיים דיברתי עם אמריקאית שעשתה עלייה עם בעלה וילדיה לפני 5 שנים, והיא סיפרה לי שאחד מהדברים שהיא כנראה לעולם לא תצליח להיות מומחית בהם כמו הישראלים - הוא הצבא. זה חדש לה, היא לא גדלה עם הידע והחוויות הצבאיות מהבית, והיא מבינה שבמובן הזה היא קצת מתבוננת מבחוץ.

לא ברור עד כמה ההורים שלך מכירים לפרטי פרטים את מה שקורה בצבא ביחידות השונות, והאם יש להם בכלל את מי לשאול. וגם אתה עצמך - מהיכן אתה שואב את הידע שלך על הנושא? מי מייעץ לך? ואולי אותו אחד יכול לסייע גם להסביר להורים היכן החששות שלהם מוגזמים או לא מתאימים למציאות? אולי למשל תוכל להראות להם שגם בצבא אפשר במסגרת תפקידים מסוימים לרכוש מקצוע מצוין? יש הרבה מידע שחשוב ללמוד ולהבין כשמתלבטים על גיוס לצבא, ומאוד עוזר לאסוף את הידע באופן מאורגן ולשתף אותו עם כל המעורבים. לפעמים כשמתגברים על פערי ידע, על סטיגמות או תפיסות מוטעות (של ההורים, ואולי גם שלך), מצליחים לדייק הרבה יותר בבחירה.

עיתוי - Timing

ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מבינים שהמהות טמונה לא רק בדבר עצמו, אלא גם בעיתוי שבו הוא יוצא לפועל. "לכל זמן ועת תחת השמיים", ואחת המשימות שלנו היא לחשוב לא רק מה לעשות - אלא גם מתי. במקרה שלך, יכול להיות שההחלטה האם להתגייס או לא - לא חייבת להתקבל דווקא בזמן מסוים. אולי תוכל להתגייס גם בהמשך, אחרי תקופה מסוימת של לימודים? אולי תרצה לבחור במסגרת של עתודה, שמשלבת לימודים עם שירות צבאי? ואולי בכלל תבדוק מסלול של לימודים גבוהים שלאחריהם תוכל "לצנוח" לתפקיד מקצועי בצבא, אולי אפילו ישר לקורס קצינים? לא בטוח שההחלטה חייבת להתקבל מתוך לחץ. ושוב, גם כאן כדאי לנסות ולהתייעץ עם כמה שיותר אנשים שמכירים את הנושא של שירות וקריירה בצבא מקרוב, ויכולים לתת תשובות.

תרומה לחברה

אתה מתאר רצון להתגייס שנובע מאידיאלים מאוד חזקים לשרת את המדינה ולעשות טוב. יחד עם זאת חשוב לזכור שיש הרבה דרכים לעשות טוב. יש עשייה מאוד משמעותית בשירות הלאומי, בהיי טק, בתחום הרפואה, ובעוד המון תחומים מקצועיים. האם רופא או מחנך תורמים למדינה פחות מאשר לוחם או קצין? קשה לומר בוודאות שלא. שניהם תורמים - אבל באופן אחר. יכול להיות למשל שכישורי השפה המרשימים שלך יכולים לסייע למדינה דרך תפקיד במשרד החוץ, בהסברה על ישראל בתפוצות, או בחינוך בקהילות יהודיות בעולם. יש המון המון דרכים לתרום, וגם להגשים את עצמך. יש לך המון יכולות, כישורים ופוטנציאל, וזה מציב בפניך יותר מאפשרות אחת. גם את זה שווה לשקול, וגם על זה כדאי להתייעץ עם האנשים שאיתם תבחר להתייעץ.

משפחה

אנחנו עוד לא יודעים מה יקרה ומה תבחר לעשות, ואיך תנהג המשפחה שלך במקרה כזה או אחר. יכול להיות שהאיום לנתק את הקשר הוא לא מוחשי, אלא ביטוי לכאב ולחשש שהם חווים כרגע. מה שבטוח הוא שמפחה והורים - זה דבר שאין לו תחליף. זה משאב עצום, יחיד ומיוחד, שיש רק אחד כמוהו בעולם כולו. עם כל התסכול והקושי שאתה חווה כרגע מול המשפחה, חשוב לזכור שהביחד שלכם שווה הרבה. עכשיו וגם לשנים הבאות. ולכן שווה לעשות כל מאמץ כדי לא להגיע למצב של נתק, ולא משנה מי צודק ומי טועה (אם יש בכלל מושגים כאלה במצב המורכב הזה). תחשוב שמרוב שחיל האוויר מתעצבן על הצנחנים, הוא ינתק איתם קשר, והצנחנים מצידם פולשים לשטח האימונים של גבעתי כדי להראות שהם חזקים יותר. איזה מין צבא זה? צבא חזק עובד ביחד, גם כשיש ויכוחים (ויש ), וגם כשיש עצבים, אף פעם לא שוכחים שאנחנו: הצבא, והעם, והמדינה - כולנו משפחה אחת. ויש לנו עתיד משותף ביחד.

לסיכום: עברנו כאן על כמה נקודות שיכולות לעזור לך להתמודד עם הקושי ליישב בין החלום שלך על שירות צבאי משמעותי, לבין העמדה של המשפחה שלך, שרואה אותך במקום אחר לגמרי בשנים הקרובות. אחרי כמה שנים של מאבק, חשוב שתמצאו מתווכים ויועצים טובים שיעזרו לכם להרגיע קצת את הרוחות, ולהיכנס לעומק הדברים. לבחון טוב יותר גם את העובדות והנתונים על הגיוס, היחידות, וגם לגבי לימודי מקצוע והשכלה, ולא פחות חשוב - את הרגשות והחששות של שני הצדדים לגבי העתיד. ובסוף, לא משנה איך תחליט לפעול, תזכור שמשפחה זה גב חזק וחשוב, משהו עוצמתי שאין לו תחליף. שווה להשקיע בו לטווח ארוך, גם אם זה לפעמים גובה מחיר מסוים בטווח הקצר. או במונחים צבאיים יותר: לפעמים כדאי להפסיד בקרב אחד - כדי לנצח במלחמה כולה. וזאת המטרה האמיתית.

אתה מוזמן להמשיך לעדכן ולהתייעץ איתנו גם בהמשך.

בהצלחה רבה!

אוהד