אני ממש מבולבלת. איך אדע מה אני רוצה לעשות עם עצמי השנה?

אודיה היקרה!

מה שלומך?

שמחתי לראות שאת מחפשת לעשות משהו משמעותי עם עצמך. חזקי ואמצי!

את מתארת מצב שהגעת לנקודה בה את מחליטה על מסלול חייך, בשונה ממה שהיה ברוב או בכל השנים עד היום, שהיה לך מסלול יחסית ברור. למדת בבית ספר יסודי, אח"כ בתיכון כלשהו (גם אם היית צריכה לבחור איפה – עדיין היה לך ברור שתלמדי, השאלה רק איפה), אח"כ עשית שרות לאומי כמו רבות מבנות גילך. פתאום הגעת לשלב בו כל האפשרויות פתוחות ואת צריכה לנתב את דרכך. אולי את מרגישה קצת תלושה, וזה מבלבל.

אז אני רוצה להגיד לך, שאני חושבת שזה מאוד מאוד הגיוני, ושאת לא הראשונה וכנראה גם לא האחרונה שמרגישה כך.

ואני חושבת, שזה דוקא שלב מאוד משמח! את עכשיו בוחרת את דרכך. בוחרת לאן את רוצה לקחת את עצמך, מה את רוצה לפתח בעצמך, הכל נתון לבחירתך! הרצון שלך יכול ל בוא לידי ביטוי בצורה הכי ישירה שלו! איזה כיף, איזו שמחה. נכון, את רוצה לדעת כבר מה לעשות וקשה לך עם האי וודאות, ואולי מרוב אפשרויות את באמת מרגישה אבודה. אבל, אם נסתכל על זה לעומק, באמת אני מרגישה שזה שלב מאוד מאוד משמח.

אני אוסיף ואומר גם שאני חושבת שאם תסתכלי בעוד תקופת זמן בפרספקטיבה לאחור, תראי שהשלב הזה של החיפוש מאוד בנה אותך. הוא עזר לך לברר מי את ובנה בך קומות נוספות בנפש.

אם את כבר במדרשה, הייתי מציעה לך לשבת ולחשוב עם עצמך:

- למה הלכתי למדרשה?

- למה בחרתי דוקא במדרשה הזו?

- מה טוב לי במקום הזה?

- מה פחות טוב לי?

- האם זה משהו שיכול להשתנות במדרשה אחרת?

לעשות לעצמך איזה מין חשבון נפש כזה שיכול להביא למסקנות.

ממה שאני חוויתי בשנת המדרשה שלי, (וגם כשהייתי מדריכה במדרשה) אני יכולה להגיד לך שבאופן כללי, שנת מדרשה מצטיירת בראש אחרת ממה שהיא באמת. מתארים את השנה הזו מלאה בשמחה ובריקודים. זה נכון וזה קיים, אבל בסופו של דבר השמחה והוודאות הזו נקנים בעמל!

זו שנה שאת חושבת הרבה, מתעמקת בתוך עצמך. זה לא דבר פשוט. המפגש עם התורה משמח ומגדל מאוד אבל זה חד משמעית בא ביחד עם עבודה, והעבודה הזו היא זו שמביאה את השמחה הגדולה.

השלב הזה שבו את נמצאת, תחילת שנה, ועוד עם הקורונה, הוא גם ככה מבלבל. הרבה אנשים בשלב הזה שואלים את עצמם האם הבחירה שלהם היתה נכונה. חלק מחליטים שלא, ועוזבים. חלק מחליטים לנסות עוד, ואז מגלים שהבחירה היתה נכונה מאוד, ופשוט בהתחלה היו קשיים של הסתגלות. ייתכן גם כי זה היצר הרע שגורם לך להתלבט ואולי להתחרט.

אז אני חושבת, שתנסי לא להיבהל. שוב, הרגשות שלך הם טבעיים והגיוניים לגמרי. יכול להיות שזה פשוט עניין של התחלה, שפתאום הכל שונה וחדש, ולוקח זמן להתרגל. וכן, העניין של לתת זמן לדברים הוא מאוד חשוב. בעולם שלנו, עולם הטבע, דברים קורים לאט לאט, לא סתם הקב"ה ברא את העולם בשישה ימים! בעולם הזה דברים צריכים קורים בתהליכיות.

אם בכל זאת את רוצה לפתוח עוד כיוונים, תנסי בכל זאת לחשוב – אילו תחומים כן מעניינים אותי.

יש הרבה תחומים שאפשר להתעסק בהם: אפשר לעשות קורסים במגוון תחומים, יש כאלה שרק מקנים ידע ויש כאלה שגם נותנים לך מקצוע ביד. מעבר לזה, אפשר לטייל, אפשר לעבוד באיזו עבודה מעניינת, להתנדב, לקחת חוגים.

אם את לא מצליחה לחשוב לבד, אולי תנסי לשבת עם איזו חברה או כל אדם אחר שמכיר אותך ושאת חושבת שתרגישי בנוח לחשוב ביחד איתו. את יכולה גם לפתוח דף אינטרנט מולך, לדוגמא לכתוב בגוגל "קורסים", ויש לך דפים עם המון תחומים של קורסים, ולחשוב מה יכול למשוך אותך.

תנסי גם לחשוב אילו תחומים בחיים עניינו אותך? מה משמח אותך בחיים? מה אהבת לעשות, במה הצלחת? כנראה שאילו החוזקות שלך!

אגב, אם את מתחרטת שלא הלכת ללמוד, לא מאוחר עדיין. הלימודים האקדמאיים אפילו עוד לא התחילו, וגם כשיתחילו יש תקופת זמן מסויימת שעדיין ניתן להצטרף. חוץ מזה יש גם מוסדות שמאפשרים תחילת לימודים רק באביב.

את יכולה גם להסתכל על אנשים סביבך ולשאול את עצמך: מי עושה משהו שמעניין אותי? מה מעניין במה שהוא עושה? זה יכול לפתוח לך כיוונים.

לסיום, אציג בפנייך עיקרון ביהדות שבעיניי הוא חזק מאוד. האמונה שאומרת שהכל מדוייק. אין שום דבר שהוא טעות, הקב"ה לא מתבלבל ומתחרט.

כלומר, גם אם תחליטי שעשית החלטה שגויה ושאת צריכה לשנות את דרכך, הזמן הזה לא היה בזבוז זמן! וכנראה שאי אפשר היה לוותר עליו. יש טעויות ברמה שלנו, האנושית. יכול להיות שאחליט שזה טעות שבחרתי כך וכך ולכן אני עוזבת והולכת למקום אחר. אבל, אם נסתכל לאחור, התקופה הזו שבה היינו במקום ההוא איננה לחינם. זה היה מדוייק לנו, היינו כנראה צריכים לעבור תהליך כזה, לבחור, להגיע למקום מסויים ואח"כ להגיע למקום אחר.

באופן אישי אני מרגישה שלחיות בהסתכלות הזו זה יותר נכון ומאפשר יותר שלוה ורוגע לנפש.

אנחנו עושים את המאמצים שלנו לעשות הכל הכי טוב שנוכל, אבל בסוף אנחנו בידיעה מתמידה שה' מכוון ומדייק את הכל.

ממליצה לך מאוד להתייעץ עם אדם קרוב שמכיר אותך, שאת מעריכה. שיוכל לעזור מההיכרות שלו איתך ועם עולמך.

ונקודה אחרונה, היא התפילה. דרכה אפשר לשפוך את ליבך לאביך שבשמים ולבקש ממנו שיכוון דרכך.

בעז"ה מאמינה שתמצאי את מקומך בקרוב ממש ותשפיעי דרכו הרבה טוב סביבך!

בהצלחה רבה יקרה.

נעמה

(7)