תשאלו את הדם - הוא מספר הכל

ביום שישי בבוקר, יממה לאחר מותו של שמעון ניסן, עדיין ניתן היה לראות שובל ארוך של דם שנמשך מאות מטרים לאורך רחובותיה של שכונת נחלאות בלב ירושלים. כל ניסיונות "חסד של אמת" לשטוף את הדם והחרפה לא הועילו.

במסלול הדם הזה הלך שמעון ניסן בן ה-70 ביום חמישי בבוקר, הלך ודמם, חצה את רחוב יפו, נכנס אל רחוב בית יעקב הסמוך לשוק מחנה יהודה, עבר סמוך לבנק דיסקונט ברחוב, ונשען לאסוף כח על איצטבת הדוכן הנמצא מאחורי הבנק.

כיצד יודעים זאת? דמו של שמעון נשפך כאן והכתם הנראה על המדרכה מעיד על כך. כך גם יודעים ששמעון נעצר כמה מטרים לאחר מכן ליד תמרור 'עצור', בצומת הפונה לרחוב השקמה. עכשיו החולשה החלה משתלטת עליו והליכתו הפכה מזוגגת. תשאלו את הדם. הוא מספר הכל. ואחר כך חצה את רחוב אגריפס, ואיש לא שעה לאיש המדמם.

חלף על הכניסה למסעדת רחמו, נכנס אל בית מספר 6 ברחוב אלחול בו הוא גר. עשר מדרגות הפרידו בינו לבין דירתו אבל כוחו לא עמד לו והוא התמוטט על הספסל בחצר ביתו, מתחת לגפן אותה נטע. שם גילה אותו אחיו אהרון: "ראיתי את כל הרחוב מלא דם", מספר אהרון, "נכנסתי מהר פנימה ואז ראיתי אותו יושב על הספסל, רצתי ואחזתי לו בידיים שהיו קרות כמו קרח, באותו רגע אמרתי לעצמי, אבוד, האח שלי מת".

כמעט שבעים שנה עשה שמעון את המסלול הזה וכמעט לא חרג ממנו "מה יש לו לחפש מחוץ לשכונה", אומר אהרון בפליאה "זו הארץ שלו, זו העיר שלו וזו השכונה שלו. כאן הוא נולד, כאן הוא גדל, כאן היו לו חברים, וכאן גם הוא מת". הוא היה אדם בריא, פרט לפצע ברגלו, עבד כפקיד במס הכנסה ומעולם לא התחתן, הוא גידל ציפורים במרפסת ביתו וטיפח בוסתן קטן בחצר ביתו.
"היה כאן דם, כאילו ששחטו פרה ואף אחד לא עושה כלום", אומרת קרובת משפחה. "לא האמנתי שדבר כזה יקרה כאן", אומר אהרון "אנשים בשכונה רואים דם, דם, הכל דם ולא עושים כלום? לא שואלים מה קרה? אולי מישהו צריך עזרה? הרגליים שלו, הנעליים שלו, היו אדומות, ואף אחד לא ראה? לא שם לב? זו השכונה שלו. איך אפשר?"
באותו רגע מגיעה למקום שכנה אחרת נעמי תומפסון, אזרחית בריטית המתגוררת בארץ "אף אחד לא עזר לו", היא אומרת "לא יאומן, אצלנו בבריטניה זה לא היה קורה. אצלנו היו עוזרים לאדם גוסס, לבריטים יש לב זהב, איכפת להם מאחרים".

בישראל זה כבר לא ככה, תשאלו את הדם. הוא יודע הכל.

(פורסם באחד ממקומוני ירושלים)