הפולמוס סביב הפודקאסט והדרישה העולה ממנו לאזור אומץ ולבטל את 'שבעה נקיים' דורש התייחסות ממשית לתוכן של הדברים ולא למי שאמרם. האזנה לפודקאסט הפריעה לנו ברמה האישית והציבורית.
מה הפריע לנו?
נקודה ראשונה היא הפיכת הפירמידה- השיחה בין ד"ר מיכל פרינס ומוריה תעסן מיכאלי מתחילה מאמירה שיש מקרים שעבורם יש מקום לשקול להוריד את שבעה נקיים ומסתיימת באמירה שיחידים הם השומרים הלכה במלואה.
ענין נוסף שצרם לנו- עבור זוגות החיים בדור שמתקשה לייצר מחוייבות, אנו רואות סכנה ממשית וחוסר אחריות בחזרה על המנטרה : "שההלכה לא סגורה הרמטית ויש פתח ואפשרות לוותר על שבעה נקיים". יש לנו אחריות כלפי המאזינים שמורכבות הסוגייה והשתלשלותה אינה נגישה עבורם.
כפי שהוזכר בפודקאסט, סוגיית שבעה נקיים היא לא חדשה ופוסקי הלכה התמודדו איתה כבר בעבר. הפוסקים עצמם, כמו שאומרת מוריה בשיחה, לא רצו לפרסם את פסקיהם החריגים על מנת שיוכלו להמשיך לפעול עם הכלל ועם הפרט. ראוי היה ללמוד מדרכם ולא לשים במרכז השיח את היתרי הקצה המיוחדים.
-
עוד באותו נושאהזוגות שעברו לשמור 'נידה דאורייתא': "גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה"
01/05/22 13:17
האמת היא שלא מצאנו חידוש מרעיש בדבריהן. כולנו יודעים שההלכה היא לא דבר שסגור הרמטית. לרב פוסק תמיד היו כלים להתאים במקרי קצה. ישנה חשיבות מכרעת לרקע של השואל ולהיכרות האישית איתו. אולם הדברים נעשו תוך בירור פרטני וללא הכללות.
כמו כן, עשר הדקות האחרונות של הפודקאסט העבירו לנו רושם על פיו: 'אם פניתם לפוסק ולא קיבלתם את התשובה שרציתם לקבל, כדאי שתפנו למישהו אחר ,למישהו שיקשיב לכם באמת' (משמע: אם לא התירו לכם אז כנראה שלא הקשיבו לכם ולקושי שלכם באמת)
היו גם דברים מהותיים שחסרו לנו בשיח, כמו למשל ההתייחסות המקצועית לבעיית החשק שהוצגה במכתב שהקריאו. ציפינו לשמוע התייחסות לקושי ולהתמודדות של אותה אישה.
ציפינו לראות כיצד תצליח ד"ר מיכל פרינס להכיל את הדברים החשובים שכתבה בספרה "פשוט לרצות" על המקרה הרגיש הזה. עד הדקות האחרונות עוד חיכינו להתייחסות לכותבת המכתב , שתהיה גם מכילה ומקשיבה למצוקה וגם פותחת כיווני מחשבה נוספים ומזכירה לנו שחשק מיני הוא לא שחור ולבן (וגם לא מדורה בחורף או בקיץ.. יותר בכיוון של סתיו ואביב)
האם הפתרון היחיד הוא לקצר את ימי הנידה? ומה עם מי שמחוייבת להלכה? לה אין תקנה? צר לנו שנעשה שימוש במכתב הנוגע כדי לעורר את הסוגיה אבל לא ניתנה התייחסות מקצועית לקושי ולמענה האפשרי.
אך יותר מכל חסרה לנו המנגינה שתשדר את הזכות והחובה לקיים מצוות טהרה בשלמותה. הזכות להתאמץ על מצווה והחובה לקיים את דבר ה'. האמירה שקושי לא חייב להרוס את הזוגיות ,הוא יכול גם להצמיח אותה.
תנו לנו כלים!!! אחרת מה? נבטל את שבעה נקיים והוקוס פוקוס כל הבעיות בזוגיות ובחיי אישות יעלמו? זה הרי ברור שהן יצוצו במקום אחר.
אנו קוראות את התגובות של הנשים ומרגישות כי נגרם כאן נזק אישי וציבורי.
אנו מאמינות שלא זו היתה הכוונה אבל כואב לנו על כל מי ששמעה את הפודקאסט הזה ויצאה ממנו עם קול פנימי מחליש ומבלבל הלוחש באזנה: 'את ממש פראיירית. למה לסבול סתם אם יש מי שמתיר?'
אז אנחנו פה כדי להזכיר לכל שומרי הטהרה שאתם זוכים להתאמץ על קיום ההלכות ולהכניס את הקב"ה כשותף בבית והרבה מאתנו עושים זאת בשמחה למרות הקושי.
ומה הלאה?
אנו מזמינות לעורר את השיח הזה על פי צורך ובמקומו הראוי. חשוב לשמוע את הקושי, חשוב להתייחס למקרי קצה אבל חובה גם להזכיר את העיקר:
אנו עבדי ה' וכעובדי ה' אנו מחוייבים להלכה, לתורה שבע"פ ולאמונת חכמים מתוך בחירה. כשם שלא יעלה על הדעת לנהוג בשבת רק בהלכות דאוריתא כך לא נבטל את הלכות טהרה בתושב"ע.
-
עוד באותו נושאשבעה נקיים ונידה דאוריתא: הניתוחים הקוסמטיים ומתיחות הפנים בהלכה - נידונו לכישלון
02/05/22 10:09
אנו מבקשים לתת מקום לקושי בימי הרחקה. קושי אשר מעיד כי אנו חפצים בקרבה הזוגית ומתגעגעים. התמודדות עם מערכת ה"רצוא ושוב" בזוגיות דורשת למידה ועבודה. להשקיע בזוגיות בימי שבעה נקיים, לבנות מערכת קרבה נפשית. להשקיע בביחד על ידי טיול, יציאה למסעדה, שיחה טובה, לימוד משותף, משחק ועוד.
שמירה על הלכות הטהרה לא עובדת כמו קסם על הזוגיות, היא כלי שצריך ללמוד להשתמש בו ולגדול בעזרתו.
ובמידה ויש צורך פרטני לזוג המתמודד עם קושי בפרק זמן מסויים של החיים - נחפש פתרונות ולא נתפשר עד שנמצא מענה. התייעצות עם אנשי מקצוע ועם רבנים זה תמיד אפשרי ורצוי, גם בנושאים הכי רגישים ונפיצים.
עבודת ה' היא מסע חיינו, ואנו עמלים להפוך אותו למסע מצמיח ומגדל
יהי רצון שנזכה להוסיף טהרה וחוסן אישי ומשפחתי
גליה הימלפרב וד"ר יעל אראלי, יועצות רפואה והלכה של מכון פוע"ה