"לא ינפצו אותנו" - אומנות בזכוכית
מרים גרינבלט הייתה ממקימות היישוב נווה דקלים: "בכינו כשהיינו בין חמש המשפחות האחרונות שנשארו, בשבת האחרונה ביישוב". היא עסקה באומנות וגם לימדה בגוש, וכשחשה צורך בשינוי לאחר הגירוש, עברה לתחום היצירה בזכוכית: "רצו לנפץ אותנו ולא הצליחו, ואני לוקחת זכוכיות קטנות ועושה מהן משהו שלם. ממש סמלי לעצמי ולכולנו". פטנט יפיפה שהמציאה הוא מזוזת אור מיוחדת: "המזוזה עשויה מזכוכית ויש לה מתג שמדליקים פעם אחת בלבד, בשעת החשיכה. לאחר מכן אור עדין נדלק בה כל יום, באותה השעה, למשך ארבע שעות". הסטודיו של מרים נמצא כיום "ליד הבית", בניצן.
"מברוק עליק" - הפקת חינות ואירועים אותנטיים
"מברוק עליך" זהו שם העסק שהקימה עמליה אבינועם לאחר הגירוש - עסק שמפיק אירועי חינה ואירועים אותנטיים בכלל - החל מערב טוניסאי ועד בר מצווה מרוקאית. "אחרי הגירוש, כשנסגרו השערים ולא היתה עבודה, חיפשתי מה לעשות וגיליתי שאני יכולה להוציא מתוכי את הכישורים שהיו לי ללא תעודה, והתחלתי להוציא אותם לפועל". לאחר הגירוש עברו עמליה ומשפחתה בין שלושה בתי מלון, ולמרות שרצו לעבור לכוכב מיכאל ולהתחיל מחדש, התחברו לבסוף לקראווילות בניצן. "הבת שלנו רצתה את מה שהיא מכירה, את השורשים." העסק קם בסיוע כספי של מרכז 'תעסוקטיף', ועמליה, שבעבר היתה מנהלת מעונות בצפון גוש קטיף ואף הקימה פונדק דרכים יחד עם בעלה, עברה הסבה להפקת אירועים וחינות בדרום הארץ. אולם לפני שלוש שנים עברו בני המשפחה לנווה ים שבצפון, וכעת עתידו של העסק לוט בערפל: "אין כל כך עבודה באיזור, והמצב לא פשוט", אומרת עמליה, ובאוויר נותר סימן שאלה תלוי.
"מאושרת בעבודה" - קוסמטיקאית פרא רפואית
בת חן קסטרו היא קוסמטיקאית פרא רפואית, ועובדת בקליניקה שנמצאת בביתה, בגדרה הצעירה. את העסק בנתה "בשתי ידיים", יחד עם בעלה, ובתמיכה והכוונה של אנשי המקצוע במרכז 'תעסוקטיף'. בעבר התגוררה בנצר חזני, עבדה ב'אינטל' ובמכירות, אך הקוסמטיקה תמיד היתה ברקע. "זה מה שאני אוהבת לעשות, תמיד עסקתי באיפור או בטיפולים לחברות, ובסוף הבנתי שאין מנוס… זה מה שאני אוהבת ולשם אני מכוונת. היום אני מאושרת בעבודה. כשאת אוהבת מה שאת עושה זה תמיד כיף. ברוך ה' הולך טוב ומצליח, העסק בצמיחה מתמידה."
"יוצאים מהבריכה עם חיוך" - הידרותרפיסטית
איזבל לייק עלתה מצרפת לפני כשלושים שנה, והתגוררה בנווה דקלים, שם היתה מדריכה במועדונית טיפולית במשך יותר מחמש עשרה שנים. בהכשרתה היא מטפלת במים (הידרותרפיה), ועם המעבר לאתר הקראווילות בניצן החלה לעסוק בעיקר בתחום זה: "הילדים של המגורשים בעדיפות ראשונה, וב"ה מגיעים גם אנשים מיישובים אחרים, ילדים או מבוגרים. אני מטפלת בבעיות התנהגות, וגם בבעיות בריאותיות כמו סרטן או פרקינסון. יוצאים מהבריכה עם חיוך".
"החלטנו לשנות כיוון" - חנות הצעצועים 'כתום'
"גרתי בגן אור מגיל אפס ועד הגירוש", מספרת אילת עופר, בת 29, כיום מיד בנימין. "לפני הגירוש היה לי עסק לעיצוב אירועים, אבל בגלל המצב היה קושי לצאת ולהיכנס לאזור והעסק נסגר. אחרי הגירוש גם אחותי איבדה את העבודה, אז החלטנו ביחד לשנות כיוון". הן קראו לחנות שלהן "כתום" - "רצינו משהו שידבר אלינו בעקבות הגירוש". לאחר חמש שנים האחות עברה לתחום המשפטים, ואילת המשיכה לנהל את החנות בעצמה. "אני לא מתגעגעת לעסק הקודם, טוב לי ואני נהנית. זו עבודה צדדית כי אני גם עם שלושה ילדים מתוקים, כרגע יש עובדות בחנות וכשהילדים יגדלו אני אכנס יותר לעסק". את החנות הכתומה תמצאו ברחוב עובדיה 1 במרכז המסחרי ביד בנימין.
לכתבות נוספות באתר 'משלך'