החיים הזוגיים הם ארוכי טווח וטומנים בחובם משימה מאתגרת ומורכבת ביותר הנושאת צורות רבות. אחת מהן היא תלות וצמידות מצד אחד, ומצד שני, עצמאות וריחוק. זוגיות שמבוססת על נצמדות (סימביוזה) יש בה כדי לרמוז כי היא לא תשרוד לאורך זמן, אם הזוג לא ישנה את התנהלותו. למתבונן מהצד נראה כי הזוג הסימביוטי אוהב וקרוב מאוד אחד לשני, כי הם נראים כמו "זוג יונים", אך למעשה הם נמצאים במערכת יחסים קשה ובעיתית.
-
עוד באותו נושאאל תעשו טובה: טיפול זוגי לא מתאים לכל אחד
20/12/22 15:50
מערכת יחסים סימביוטית היא מערכת יחסים שבה בן זוג אחד אינו מסוגל להתקיים ללא השני. זו היא זוגיות חסרת גבולות, בה הם אוחזים בציפיות לא ריאליות אחד מהשנייה, מאחר שהם אוחזים באמונה שהשני מחזיק בפתרון לכל צרכיהם הרגשיים ויכול לספקם. במערכת יחסים זו שני בני הזוג משולבים ומחוברים זה לזו עד כי הם חסרי חופש ועצמאות אישית. כך כאשר אחד מבני הזוג חווה כאב, כעס או משבר, בן הזוג השני מצופה לקחת אחריות על רגשותיו, לנחמו ולהוכיח את אהבתו. התנהגות זו מצופה גם במצבים בהם בן הזוג מאושר, גם השני צריך להרגיש כך. לאורך זמן, כתוצאה ממצב זה, אחד מבני הזוג או שניהם מתפכחים, כך שהאשליה של ביטחון מתנפצת, הם מגלים לתדהמתם כי לבן הזוג יש צרכים ורצונות משלו, שהם לא תמיד מסוגלים למלאם. כתוצאה מכך המרחק בניהם גדל עד כי הם נמנעים לשתף את השני.
בזוגיות שאינה סימביוטית, המבוססת על מובחנות, אומנם בן הזוג משפיע על השני, אך הוא אינו יכול לקחת אחריות על הרגשות שלו, אלא נשאר נאמן לעצמו ושומר על עצמו בזמן שהשני מתמודד עם רגשותיו.
הזוגיות הזו מסוכנת ונשענת על פחד מבדידות
ניתן לומר כי זוגיות המבוססת על סימביוזה אינה טובה ליחיד ולזוג, כי היא מעידה על מובחנות נמוכה של בן הזוג. היחיד או הזוג אינם יכולים להישען על עצמם ולווסת את רגשותיהם, מחשבותיהם והתנהגותם בכוחות עצמם ולכן צריכים לנהל את בן הזוג או/ו הסביבה כדי להירגע. ליחידים אלו אין חיים מלאים משל עצמם, הם חיים דרך בן הזוג ורוצים לנהל לו את חייו. הם מפקידים את המפתח לאושרם ולפתרון בעיותיהם בידי השני, מאחר שקיימת אצלם ציפייה מוטעית שיש משהו אחר שאחראי על רגשותיהם. ניתן לומר כי יחיד בעל מובחנות נמוכה אינו לוקח אחריות על תחושות אלו והוא מאשים את בן הזוג בכך, הוא תלוי מאוד בבן הזוג ומנוהל על ידו. לכן הוא נקרא "אסיר אמוציונאלי" בשל כך.
זוגיות שיש בה מרכיבים סימביוטיים, מושתתת על אנשים הפוחדים מבדידות, כאב וחרדה. אנשים אלו סובלים מערך עצמי נמוך, הם רוצים ליצור תחושת ביטחון בחייהם אפילו אם היא מדומה. אולם, ככל שבן הזוג לוחץ על השני לקבל את רצונו ותלוי בו, השני מגלה התנגדות הולכת וגדלה והקרבה והאינטימיות ביניהם קטנה. זוגיות המנסה לשמר את הסימביוזה לתקופה ממושכת, יש בה כדי ליצור חיבוק ממית והרסני לזוגיות. היא יכולה להביא לכך שכל אחד מבני הזוג מקריב את יכולתו להתבגר, לגדול ולהתפתח ונותר לכוד בקיבעון נצחי.
יש זוגות המגלים כי אינם יכולים לשמור על הסימביוזה לאורך זמן, הם נפרדים ומוצאים בן זוג חדש אתו יוצרים סימביוזה מחודשת או ממשיכים עם אותו בן זוג בחוסר שביעות רצון הולכת וגדלה. אולם החכמים שבהם מטפלים בעצמם ויוצאים ממעגל הסימביוטי לכיוון של גדילה וצמיחה, שמביאה אותם לזוגיות מסופקת ובוגרת.
איך יוצאים ממערכת יחסים סימביוטית
התובענות של בן הזוג הסימביוטי אינה מקדמת את הזוג לשום מקום, מאחר שהיחיד נמשך למי שאינו תלוי בו ויש לו ערך עצמי משל עצמו. זוגות סימביוטיים צריכים לחתוך את "חבל הטבור", על ידי כך שישתפו את בן הזוג בתחושותיהם ולא ייצפו שהשני יפתור או יגן עליהם. כך שמפגש הרגשות הכואבים בנוכחות השני אינו יוצר תחושה מעיקה ואשמה אלא הוא חש שבן הזוג מכיל ומבין אותו ועדין נשאר לו להתמודד עם הרגשות הללו במקום קשה וכואב.
זוג הרוצה לחיות חיים מלאי סיפוק צריך לזנוח את מערכת היחסים הסימביוטית ולבנות מובחנות אישית.
הפסיכיאטר ד"ר מורי בואן, טען כי ליחיד שני צרכים מנוגדים: מחד גיסא צורך בשייכות ומאידך גיסא קיים בצורך בנפרדות ואי תלות. היחיד באינטראקציות המשפחתיות משמעותיות בונה את היכולת להתמודד עם שני צרכים מנוגדים אלו. ככל שהוא מתקשה יותר לפתור את הניגוד הזה, אזי חייו יהיו לא מאוזנים ויסבלו או מסימביוזה או נפרדות יתר. לכן מורי בואן הגדיר את המושג מובחנות כתנאי הכרחי לחיות חיים מאוזנים. הוא קבע כי מובחנות היא היכולת של היחיד להישאר נאמן לעצמו לערכים ולרצונות ולקבל אחריות על חייו ולהיות מסוגל לראות שגם בן הזוג מאמץ דרך זו. היכולת להיות במובחנות, היא לא להגיב אוטומטית ללחצים פנימיים או חיצוניים, אלא לפתח יכולת גמישות ולפעול בתבונה גם במצבי חרדה. זוגות מובחנים מווסתים רגשית ומחוברים לעצמם ויכולים לעמוד מול הדרישה של בני הזוג להתאים עצמם אליהם. הם בוחרים לחיות חיי שיתוף באופן בוגר ואחראי.
כיצד בונים מובחנות:
- פיתוח יכולת השענות עצמית להרגעה - יכולת לנהל את הרגשות בדרכים יעילות ובריאות, לא להגיב באופן קיצוני וגם לא לנתק מגע שאחרים מבטאים רגשות, גם אם לא אוהבים את מה שבן הזוג מבטא. יש לראות בקונפליקט או בקושי הזדמנות לצמיחה והתפתחות אישית וזוגית. הזוגיות לא באה לשם אישור או/ו הרגעה, אלא שכל אחד יהיה ניחן ביכולת לפתח יכולת זו בעצמו.
- פיתוח ויסות רגשי על ידי פיתוח דיבור פנימי והתבוננות פנימית- תהליך בניית מובחנות אינו מתרחש ביום אחד, אלא הוא תהליך הדרגתי של צמיחה וגדילה אישית על ידי פיתוח כישורים חדשים. יציאה מההתנהגות האוטומטית. היחיד יהיה מוכן באמת לפגוש את עצמו ולשהות באינטימיות ובאותנטיות קודם כל עם עצמו. ללמוד להתחבר לרצונות ולהרגיע את עצמו.
- פיתוח אסרטיביות- הצבת גבולות לאחר, לבטא ולהגדיר את "האני". לא לקחת על עצמו את הרגשות והתפקידים של האחר. אם בן הזוג מאשים זה לא אומר שהוא אשם.
- פיתוח נאמנות אישית- להיות נאמן לערכים, לאמונות, למחשבות הפנימיות של היחיד, על ידי פיתוח תחושת ערך עצמי באופן עצמאי, ללא אישורים והערכה חיצונית.
פיתוח מובחנות מאפשר לכל אחד מבני הזוג להתבונן מחדש ביחסיו, להתרחק מדפוס התנהגות מאשים וליצור ראייה אחראית יותר. ככל שרמת המובחנות של כל אחד מבני הזוג תהייה גבוהה יותר, אזי הזוג יזכה לאינטימיות וקרבה גדולה יותר, מאחר שיאמינו כי בידם ליצור את החיים הזוגיים שהם רוצים. כדי להגיע לכך, על הזוג להפנים כי כל אחד אחראי לרגשות שלו, וכי לא ניתן למנוע רגשות קשים אלו. הזוגיות באה רק כדי להיות אחד בשביל השני.
תהליך זה של יציאה מזוגיות סימביוטית לעבר זוגיות מובחנת מביאה את הזוג ליצירת זוגיות מודעת, בה בני הזוג ירגישו חופשיים לשתף אחד את השני בתחושותיהם, ברגשותיהם מבלי לחשוש לביקורת ואשמה.
רונית כהן זמורה, M.A, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית אתר: ronitzmora.co.il