סיפורי דייטים הנקיונות לפסח גרמו לי להיזכר בבחור המתנשא שיצאתי איתו

שנה אחת לפני פסח רוקנתי את קופסת המכתבים שלי כדי לבדוק אם יש בה חמץ. הייתה לי קופסת קרטון גדולה ויפה ובה שמרתי כל מיני מכתבים חשובים. עברתי עליהם ונזכרתי בחיוך באנשים ששלחו לי אותם, עד שהגעתי למכתב מבחור שיצאתי איתו כמה חודשים קודם. הזיכרון הזה היה פחות נעים. הוא היה מאוד בקטע של כתיבה, וגם אני, ועל הבסיס הזה הכרנו באיזשהו פורום של כתיבה באחד מאתרי האינטרנט. קראתי דברים שהוא כתב ואהבתי אותם. הייתה לו יכולת מיוחדת לתאר דברים בצורה פיוטית מאוד, ובתור אחת שאוהבת לכתוב התחברתי לצד הזה שלו.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאהבחור שיצאתי איתו התעקש שספרדים חכמים יותר מאשכנזים

  27/03/23 14:35

הוא מצא חן בעיני, חוץ מעניין אחד: ההתנשאות שלו

מהר מאוד עברנו לדבר בהודעות פרטיות, החלפנו מספרי טלפון, התכתבנו בהודעות ואז גם התחלנו לנהל שיחות מדי פעם. דיברנו על כתיבה ועל החיים, והוא באמת מצא חן בעיניי, מלבד עניין אחד: הייתה בו מן התנשאות כזאת, מן זחיחות ויהירות ותחושה שהוא טוב יותר מאנשים אחרים. סתם ככה בשיחות שלנו זה לא הפריע לי כל כך, אבל פתאום באמצע שיחה הוא יכל להגיד משהו מקטין או מזלזל, למשל לומר שהכתיבה שלי לא מוצלחת כמו שלו, או שאין לי עתיד בתור כותבת, בעוד שהוא כבר פרסם כמה דברים פרי עטו בעיתון כזה או אחר. בפעם אחרת הוא צחק על השם שלי, ובשיחה מסוימת הוא אמר שאני ילדותית נורא. 

צילום: shutterstock

ועדיין, למרות הכל, כשהוא הציע שניפגש הסכמתי. אני לא יודעת למה לא הערתי לו על ההתנהגות שלו. אולי כי הייתי בקטע שלו ואולי כי הוא ידע לדרוך על הנקודות הנכונות ולכוון לדברים שממילא חשבתי על עצמי, כך או כך קבענו להיפגש ולראות אם נוכל להפוך את הקשר הזה למשהו רציני יותר.  נפגשנו בירושלים ושוטטנו ברחובות, מדברים ונזכרים בשיחות וירטואליות שהיו לנו בעבר. הדיבור איתו פנים אל פנים היה קל וזורם כמו שהיה בטלפון וזה היה סימן טוב מבחינתי לנסות את הזוגיות הזו, אבל העניין שהפריע לי בטלפון הפך להיות הרבה יותר בוטה כשנפגשנו במציאות. 

הוא זלזל בהרבה דברים שאמרתי

הוא זלזל בהרבה דברים שאמרתי, קטע אותי באמצע משפטים והשמיע בעיקר את דעתו על העניינים שעליהם דיברנו. הוא חזר ואמר שאני לא מבינה בנושא המסוים הזה, וגם בנושא ההוא, וגם בנושא הבא, והוא מבין הרבה יותר ממני כי הוא "איש העולם הגדול" או משהו כזה. העובדה שהוא כבר היה בחו"ל ואילו אני עוד לא ממש מצאה חן בעיניו, והוא נהנה לספר לי על המקומות שהיה בהם ועל חוויות שעבר, דברים שאני, הפשוטה והמקומית, לא זכיתי לחוות, והוא גם רמז שייתכן שלא אחווה לעולם.  שום דבר ממה שאמר לא היה לכאורה במטרה להעליב, וכשהערתי לו פעם אחת על משהו שאמר הוא לא הבין מה אני רוצה בכלל. מבחינתו הוא רק מספר לי סיפורים, לא מנסה לחנך אותי. אבל הנימה המתנשאת נשארה שם מתחת לפני השטח וחזרה בכל משפט שלו, ולאט לאט התחלתי להרגיש שזו הייתה טעות להסכים לדייט הזה. 

ואז חזרנו לנושא השם שלי. שמעתי כבר מספיק בדיחות עליו, שלומית בונה סוכה בכל וריאציה אפשרית, וגם הוא חשב שזה יהיה מצחיק להמציא מילים חדשות לשיר הזה ולהתחיל לשיר אותו באמצע הרחוב. המילים שלו היו באותו קו מחשבה של כל המשפטים האחרים שלו, ובשלב הזה כבר היה לי מספיק. אמרתי לו שיש לי אוטובוס עוד מעט וחזרתי הביתה. מאוחר יותר, אחרי שחשבתי על זה לעומק, החלטתי לשקף לו את מה שהרגשתי בדייט, לפחות כדי שינסה לעבוד על זה עם הבחורה הבאה שיצא איתה, כי מבחינתי לא הייתה אופציה לדייט נוסף אחרי התנהגות כזו.

צילום: shutterstock

הסיפור הזה נתן לי מוטיבציה להשתפר בכתיבה שלי

כתבתי לו הודעה פרטית באתר שבו דיברנו, הסברתי לו בצורה מכבדת ומנומסת למה ההתנהגות שלו הייתה מעליבה ולא נעימה עבורי, ושלחתי לו אותה. בתגובה הוא חסם אותי באתר ובטלפון. הסיפור הזה לימד אותי לשים לב לקווי אזהרה ולדגלים אדומים. לא לתת לאנשים אחרים לדבר אליי לא יפה כבר מהרגע הראשון. ובעיקר, הסיפור הזה נתן לי מוטיבציה להשתפר בכתיבה שלי, במה שאני אוהבת ויודעת לעשות הכי טוב, כדי להוכיח לאנשים כמוהו שאני דווקא כן יכולה. נזכרתי בכל הסיפור הזה כשישבתי מול תיבת המכתבים. את המכתב שלו זרקתי לפח, מרגישה שהצלחתי לסגור מעגל. אני יכולה רק לקוות שהוא השתפר והצליח להתנהג יפה יותר לבחורה הבאה שפגש. ומי יודע, אולי הוא אפילו קורא את הטור הזה ממש ומבין כמה הוא טעה.