היא חיבקה אותי חזק ברגע שנכנסתי לבית הכנסת בעיצומה של שמחת ההקפות ולחשה לי באוזן בדמעות: בזכות ה:"אושפיזין הזוגי" ששלחתם (קבוצת וואטצאפ של 800 זוגות שבה שלחנו טיפ יומי בשם זוג האושפיזין), בעלי ואני ישבנו יחד בסוכה שלוש פעמים למפגש זוגי של רגעים ספורים וקסומים. אנחנו נשואים כמעט שלושים שנה ומעולם לא ישבנו כזוג בסוכה. זה תמיד נורא משפחתי, מלא אורחים ועומס גדול של ענייני חג..
כשהוצאנו הזמנה של הצטרפות לקבוצת האושפיזין הזוגי, מיד התחלתי לקבל הודעות כואבות ומתוסכלות מנשים על החג הלא זוגי הזה שמפריד בין בני הזוג. ומישהי אף כתבה לי שחוויית הסוכות שלה היא להירדם בוכיה לבד במיטה. ודווקא בסוכות?
על הסוכה כתוב שהיא כמו חופה, והמסגרת שלה היא כמו חיבוק, ושמיני עצרת זה ה"חדר ייחוד" עם ה' שכתוב, הביאני המלך חדריו (על פי הכתוב בפנימיות התורה). וכתוב בספרי הלכה שראוי שהסוכה תהיה מספיק מוצנעת כדי לאפשר אינטימיות זוגית. ושוב בחג זה הזוגיות מתפספסת?
סוכות זו הזמנה לעורר את הפן האינטימי, החוויתי, החושי, האוהב ושמח של הקשר שלנו עם הבורא. ואנו יודעים שהשער לרבדים רוחניים אלו עוברים דרך חוויה מוחשית זוגית בקשר הזוגי בעולם הזה אשר הוא שער לעולמות עליונים יותר.
ולפני שאנו קופצים ראש מהחגים לשגרה, אנו רוצים לגעת בשני סוגים של פספוסים, שבהם לב הדברים מתמסמס. החגים עוצרים אותנו ממירוץ החיים כדי לא לשכוח את הפנים. "לפני ה' תטהרו..." "להיראות פני ה'..." "נוכח פני ה'..." וכך גם בכל שבת- אנו מוזמנים לעצור ו"פני שבת נקבלה..." ולצערנו גם בהזמנה ייחודית זו של החגים והשבת לגעת בעומק ובעונג של החיים, של האדם, של הזוגיות, של ההוויה אנו קופצים גבוה מידי או שוקעים לפרקטיקה מידי..
אנחנו באופן אישי, למרות שגדלנו דתיים, ואנו נשואים 20 שנה, וזה אומר שיש לנו פז"ם של איך ומה עושים בחגים, יושבים יחד כזוג לפני כל חג! כדי לתכנן ולהתכוונן מה חשוב לנו בחג הזה? מה המהות שלו עבורנו? ואיך נחווה את הפנים והבפנים האישיים, הנשמתיים וגם הזוגיים בהזמנה שהזמן הזה מזמן ומזמין. אחרת נצלול לפרקטיקה והרוטינה הדתית והלוגיסטית, או שנעוף כל אחד לכיוונו מבלי להיפגש.
ועכשיו חגיגת השגרה עומדת בפנינו עם שפע של ברכה, רוטינה, פרקטיקה, הרגלים ועם כל זאת- כיצד נמשוך חוטים של נוכח פני ה' ופנים אחד של השנייה גם ברצף השגרה? עד כמה אנחנו מסתכלים אחד לשנייה בפנים? עד כמה אנו רואים חווים ושומעים את הבפנים? של עצמנו של אהובים וקרובים? ואיך אנו יכולים לחיות כך חיים שלמים בלי לגעת, לפגוש ולראות את הבפנים והפנים. רק להגיב, להספיק, לספק, להצדיק, לעשות, לרצות.. המפגש הפנימי הולך לאיבוד במירוץ הפרקטי והלוגיסטי, ומאידך החוויה הפנימית המורגשת יכולה ללכת לאיבוד גם היא ברעיונות הרוחניים הגדולים.
אז רגע לפני ההרגלים ההספקים והשגרה, אולי בשבת בראשית - שבו פנים אל פנים, אפשר אולי גם להניח יד על הלב, לחוש את הפעימות, את הקצב הפנימי של כל אחד ואחת מכם ותתחייבו לשבת זוגית, למפגש זוגי שבועי שבו: פני אהבה, פנימיות וזוגיות נקבלה..
ואם תרצו, נשמח ללוות אתכם במפגשון שבועי זוגי. קיבלנו על עצמנו, בכל שבוע, לקראת שבת, לשלוח לזוגות חברותא/ שאלה/תרגיל/ התבוננות זוגית לקבוצה הנקראת "עונג שבת זוגי", כדי לחיות שיגרה, חיים וזוגיות של בפנים. אין בקבוצה שיח ואפשרות לתגובה, רק הזדמנות לקבל הזמנה למפגשון זוגי של השראה. לקבלת קישור הצטרפות לקבוצת הוואצאפ, שלחו בקשה לכתובת המייל: orpnimi1@gmail.com.
הכותבים: יהונתן ויסכה שומר - בעלי "כלים שלובים", מרכז להתפתחות אישית וזוגית.