סוד המשכן

עניין המשכן תופס הוא מקום מרכזי בתורתנו - חמשת הפרשיות החותמות את ספר שמות עוסקות הן בעניינים הקשורים בבניין המשכן ובעבודה בו. אלא שעניין המשכן ומהותו אינם פשוטים כלל, ולמעשה העיון בפרשות אלו מעלה תמיהות רבות ביחס למשכן: מדוע זוהי הדרך להביא להשראת שכינה? מהי בכלל המשמעות של העובדה כי הקב"ה שוכן במקום מסויים דווקא? מה משמעות ההקפדה הנדרשת בבנייתו ובבניית כליו? הפרשנים לאורך כל הדורות עסקו בשאלות אלו, והציעו להן תשובות שונות. מן המפורסמות היא תשובתו של ר יהודה הלוי בספר הכוזרי. לדעתו, כפי פשטם של הכתובים, מטרת המשכן היא להביא להשראת שכינה בקרב העם. לפרטים השונים יש משמעות מכרעת בתפיסתו, וכך הוא כותב:

"אולם כבר אמרתי כי אין להתקרב אל האלוה כי אם על ידי מצוות האלוה בעצמן, כי הוא יתברך לבדו יודע שיעורן ומנותן וזמנן ומקומן וכל הקשור בחיובים האלה, אשר רק בהשלמת כולם ירצה האדם לפני האלוה וידבק בעניין האלוהי, כמו שהיה הדבר במעשה המשכן, אשר בכל אחת ממלאכותיו ("ויעש בצלאל את הארון", "ויעש כפורת", "ויעש יריעות") נאמר כאשר ציוה ר את משה - רצונו לומר: בלא תוספת ובלא מגרעת, אם כי אין בכל המלאכות ההן אף אחת שתהיה מחויבת לפי שכלנו וסברתנו... וכאשר כלתה כל המלאכה שכנה שם השכינה..." (כוזרי, מאמר שלישי, כג)

לדעת ריה"ל במעשה המשכן ובתיאור המדוקדק של בנייתו נתן הקב"ה לעם ישראל את הנוסחה כיצד להביא להשראת שכינה בארץ. לדידו אין לאדם יכולת להביא להשראת שכינה, היינו להגיע לדבקות בה, בלא לעשות מעשים מוגדרים אשר עליהם נצטווה מאת ה. כל התיאור המפורט של המשכן הוא בעל משמעות עצומה לשיטתו - העשייה המדוקדקת של המשכן וההקפדה על פרטי העבודה בו הם הנוסחה היחידה אשר יכולה להביא את הקב"ה לשרות בעולמנו.

אמנם, לענ"ד, קשים הם דבריו של ריה"ל - מדוע לו לקב"ה לקבוע כי השכינה תרד לארץ דווקא בדרך זו? מה עניין לו לקב"ה בעשייה מדוקדקת של מעשים חסרי תוכן ומשמעות? יכול הוא הקב"ה לקבוע כי רק בדרך זו תשכן השכינה בתחתונים, אך מדוע לו לעשות כן? איזו משמעות יש לכך שבני האדם ידרשו לבנות מבנה וכלים באופן מסויים על מנת להידבק בו?

תמיהות אלו על הצעתו של ריה"ל מביאות אותי להמשיך במסע להסברת סוד המשכן, ולפנות לפרשנים מהעת החדשה. מצאתי כי ר יצחק שמואל ריגיו, חכם יהודי שחי באיטליה במאה ה-19, פירש אף הוא את עניין המשכן בדרכו של ריה"ל:

"אמר שיעשו לשמו בית קדושה, והוא יתברך כביכול יתעסק עמהם, כי שם ישחרו פניו בעבודה ובתפלה, והוא יענם באור הנבואה ורוח אלהים, יאר פניו אליהם ויחנם... והעיקר הם ישראל עם קרובו שעוסקים בדברי קדש ובמעשים קדושים, ועל ידיהם עיקר שכינה בתחתונים"

(ביאור יש"ר על התורה, שמות כה פס ח)

רש"ר הירש, לעומתו, סלל כבר דרך חדשה בהסברת עניין המשכן. הוא הציע להסביר את כל עניין המשכן לפי תפיסת המצוות כסמלים בה הוא דגל:

"בהודעה הזאת: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם - כלולים אפוא שני מושגים, שכל בנין המשכן וכליו יהיו ביטוים הסמלי. המושגים האלה הם: מקדש ומשכן. מקדש מבטא את מיכלול התפקיד שעלינו למלא כלפי ה, משכן מבטא את היעודים המובטחים לנו מה בעקבות מילוי תפקידנו. מקדש מורה על קידוש כל חיינו הפרטיים והציבוריים והקרבתם על מזבח קיום תורת ה, משכן מורה על השכנת השכינה המיועדת לנו והמתגלה בהשראת ברכת ה ושמירתו על שגשוג כל חיינו הפרטיים והציבוריים" (רש"ר הירש על התורה, שמות כה פס ג)

לשיטתו אין המשכן אלא סמל, כאשר כל הפרטים והפרטי פרטים המופיעים בפרשות העוסקות בו הם חלק מסמל זה. "סמלים" כתב רש"ר הירש בריש ספרו המצוות כסמלים, "הנם חפצים או תופעות שימחישו רעיונות ומחשבות מסויימים. החפצים והתופעות אינם כוללים מה שהם מסמלים לפי טבעם - הם נקבעו לסמל כדי להביע את הרעיון המסויים בכלל איזה קשר שיש להם עם הרעיון".

שיטה אחרת בהסברת מהות המשכן היא שיטתו של שמואל דוד לוצאטו, חכם יהודי איטלקי, בן המאה ה-19, שהסביר כי

"אחר שקיבלו עליהם המשפטים והתורות והיה ה בישורון מלך, ראוי שיעשו לו מקדש כאילו מלכם שוכן בתוכם, כי יהיה סיבה חזקה לשמירת האחדות באומה והתמדת דבקותה בתורה"

(פירוש שד"ל על חמישה חומשי תורה, שמות כה פס א)

לדעת שד"ל אין המשכן נועד באמת להביא להשראת שכינה ולדבקות בה, ואין העבודה בו אלא כעין הערמה שמטרתה האמיתית היא השמירה על אחדות האומה וקישורה לתורה.

מיותר לציין כי אין בתשובות אלו בכדי להניח את הדעת: קשה איפוא לטעון כי אין עניינו המרכזי של המשכן השראת השכינה ממש, ואין הוא אלא סמל לרעיון זה או אחר, או אמצעי למטרת אחרת, חשובה ככל שתהיה. אי לכך, בשורות הקרובות אנסה להציע הסבר אחר לסוד המשכן אשר אם כי הוא איננו מסתמך על אף אחד מן הפרשנים הללו, הרי שהוא מכיל עקרונות העולים מדבריהם.

הכתוב אומר: "ועשו לי מקדש - ושכנתי בתוכם" - מטרת הקמת המשכן והעבודה בו היא, כפי שהסבירו ריה"ל ויש"ר, להביא להשראת שכינה במחנה ישראל. אמנם שלא כשיטתם נראה כי אין בכל הציוויים הנלווים למשכן נוסחה להורדת השכינה. לקב"ה אין צורך באמת בכל ההגדרות הקונקרטיות הללו. מבחינתו של אל עליון אין לכל ההגדרות והדקדוקים האלו כל משמעות, שהרי לית אתר פנוי מיניה והוא נמצא למעלה מכל הגדרה ומעשה מסויים. אמנם לאדם יש צורך בהם. האדם זקוק להגדרות קונקרטיות ופרטניות על מנת לחוש את החוויה של דבקות בה. הוא זקוק שיגדירו לו זמן ומקום בהם השכינה שורה, ושיגדירו לו אילו מעשים נדרשים על מנת להידבק בה. הוא צריך משהו ממשי, בו ניתן לגעת ולאחוז, על מנת להתקרב לקב"ה. להבדיל, כשם שביום העצמאות אנו צריכים לרקוד עם דגל המדינה כדי לבטא את האהבה שלנו אליה ואת השמחה שלנו על הקמתה, הרי שעל מנת להידבק בה ולבטא את רגשותינו כלפיו עלינו לבנות משכן ולעבוד בו בדרך מסויימת ומוגדרת. אכן, מבחינת עולם האמת אין ההגדרות הקשורות לבניין המשכן ולעבודה בו אלא אשליה בלבד. אמנם, אנו, בני האדם, זקוקים לאשליות מעין אלו בכדי שנצליח להתגבר על הפער שבין הסופי והגשמי לאין-סופי הרוחני. כל התיאור המפורט והמדוקדק של בניית המשכן והעבודה בו המופיעים בפרשיות אלו, הרי הוא איפוא מתנה אותה נתן ה לבניו על מנת שיוכלו לזכות להידבק בו ולהביא להשראת שכינתו בתוכם.

אייל ברגר, ישיבת ההסדר אהבת ישראל בנתיבות