לפרשת שמות

בפרשתנו מתחיל להתגלות העיקר לידת עם ישראל, הופעת עם ישראל הממשי והעובדתי. כאן מתגלה האנחנו שלנו כלל ישראל. – על ההבדל בין ספר בראשית לספר שמות , על גילוי מהותנו כעם ועוד.

חדשות כיפה 01/09/03 00:00 ד באלול התשסג

תוכן :

1. ספר בראשית פרוזדור.


2. ספר שמות לידת עם ישראל.
3. "'ואלה' מוסיף על הראשונים".
4. גילוי המהות.
5. "לא שינו את שמם".
6. קריאת שם לילד.
7. "הנה עם בני ישראל".

8. קודש אבריך הוא ישראל ואורייתא.

9. שם "אהיה".

ספר בראשית פרוזדור


ספר בראשית הוא ספר האבות. בירור "מעשי אבות סימן לבנים." כל הגדלות וכל התפארת של האבות היא בכך שהם אבותינו, אבות של עם ישראל. ישראל הם התכלית, כפי שנמצא ברש"י הידוע "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם', שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל". ישראל ואורייתא.

ולכן יעקב אבינו, שהוא המעבר בין היחידיות לציבוריות, הוא "בחיר האבות", במובן של תכלית, מטרה, עיקר. עם ישראל נקרא על שם יעקב "בית יעקב", "כי פדה ד' את יעקב". אחרי האבות מופיעים השבטים, שהם "אבות מספר ב'".

אולם כל אלה הן הכנות. האישים האלה הם היסוד הגרעיני של "ואעשך לגוי גדול". יש להבחין בין ספר בראשית שהוא פרוזדור, אמנם פרוזדור גדול, קדוש ונשגב, לבין ספר שמות שהוא העיקר, עצם יצירת עם ישראל בממשיותו.


ספר שמות לידת עם ישראל.
בפרשתנו מתחיל להתגלות העיקר לידת עם ישראל, הופעת עם ישראל הממשי והעובדתי. כאן מתגלה האנחנו שלנו כלל ישראל.

בספר בראשית עם ישראל עדיין לא נמצא בעולם הזה, ועכשיו מתחיל להתגלות במציאות עם אלוהי. ידועים דברי המהר"ל ב"נצח ישראל" על ההבחנה שבין קדושת הפרט לקדושת הכלל. הענין שלנו הוא קדושת הכלל. כלל שהוא קדוש, כלל שהוא אלוהי.

יש מקום לחלק בין שתי מדרגות קדושה. קדושת האבות שבספר בראשית שהם שורש קדושת הכלל, לבין קדושת האתחלתא של הכלל ממש, שבספר שמות. הדברים מובחנים, מיוחדים ומוגדרים, ועם זה הם גם קשורים כפי שמתברר בפרשת "ויחי", שהאבות מתגלים בבנים והבנים נמשכים מיסוד האבות. שלמות ישראל היא אבות ובנים הבנים מתוך האבות. זה מובחן אך גם קשור.

"'ואלה' מוסיף על הראשונים"

אנו רואים זאת מיד במילים הראשונות. "ואלה". "'ואלה' מוסיף על הראשונים", כמאמר חז"ל הידוע "כל מקום שנאמר 'אלה' פוסל את הראשונים" חותך, מחלק ומפסיק. "'ואלה' מוסיף על הראשונים" האחרונים הם המשך הראשונים. הם מקושרים ומוסיפים על הראשונים. נכון שהאחרונים הם דברים חדשים, שהרי לפני כן עדיין לא הופיעה ממשיות הקדושה הכללית, אבל קיים קשר ישר ומובהק, ושלשלת אחת המשתלשלת מ"ואעשך לגוי גדול" עד התחלת הופעת הגוי הגדול עכשיו.

גילוי המהות
"ואלה שמות" אנו נפגשים בענין של שמות. "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב". לפעמים אנו נקראים יעקב ולפעמים ישראל. אין מקריות. יש מדרגות בשמות. ישראל הוא השם שלנו, ייחוסנו האריסטוקרטי. וכן כל ספר במדבר מלא בשמות. ובפרשת "ויגש" "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה".

מה זה שם? השם הוא הנשמה, העצם, המהות. באמת כל עם ישראל הוא אחדות אחת. הדבר בולט מפשוטו של מקרא "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים". כל השבעים הם נפש אחת, שמתפרטת ברשימת אנשים, ואחר כך בריבוי גדול של "וירבו ויעצמו במאד מאד".

הפעם הראשונה שנפגשים בענין של קריאת שם על ידי אדם היא בפסוק "ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו, וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו". בחכמתו וברוח קודשו ידע אדם לקבוע את השם, את המהות. המושג של שם אינו דבר פשוט. באופן פשוט השם הוא מלה שמונחת על איזה דבר זה נקרא ספר וזה שולחן.

בסדרי הדיבורים שסידר לעצמו "האדם המדבר", שני הדברים הראשונים בהם אנו נפגשים הם השמות והפעלים, ומן היסודות האלה יש אחר כך התרחבות. ידוע שיש אנשי מחקר במדע הלשון המבחינים בין שמות לפעלים. יש פעולות בעבר, בהווה, בעתיד אבל אין זה מתחיל מהפעולות אלא מהפועל. ישנו דבר שקיים ומתגלה בפעולות. יש איזה אדם שפועל פעולות, יש איזה חפץ שמשפיע קור או חום. רבונו של עולם מתגלה בפעולות, ונפגשים עם הפועל בשם שלו. שם זו ישות! יש שמות שאנו קוראים, ויש שמות שקוראים מן השמים. השם הוא גילוי של העצם, המהות.

מתוך כך אפשר להבין ש"כל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו". כל אשר קרא אדם על ידי ידיעה אלוהית הוא באמת שמו האמיתי הוא השם שצריך לקרוא בלשון הקודש, הוא גילוי עצמותו. כאשר שמים
לב ניתן לראות שענינו של שם הוא לעילא ולעילא. השם שייך לעצם מציאות הדבר או האדם. הדברים מגיעים עד כדי כך שמזכירים את הקדוש ברוך הוא במלה "השם".


אנו מכנים את ד' בהרבה שמות שבעה שמות, עשרה שמות, ד', אלוהים, הבורא, גם "שלום הוא שמו של הקב"ה" כל אלה מובנים, אבל גם מזכירים ביטוי דקדוקי נוסף על הקדוש ברוך הוא "השם יתברך"! לכאורה זה דבר משונה ונורא. אלא שהביטוי הפילולוגי הזה, שם, הוא מלה מופשטת שמגלה את עצם הדבר.

הנפש האחדותית האחת של "כל הנפש לבית יעקב" מתחילה להתגלות ב"אלה שמות בני ישראל". הבנים מתחילים להופיע בשמותיהם, קדושת הכלל מתחילה להופיע, מתחילים להכיר שבני ישראל הם עם "הנה עם בני ישראל".

"לא שינו את שמם"


שאלה. מה מבטא הנוסח "שלא שינו את שמם"? תשובה. הוא אשר דיברנו. השם היהודי הוא אמיתי ועצמי. אי אפשר לשנותו. חלילה לשנותו. השם הוא המהות של הנשמה.
שאלה. האם זה היה תלוי בהם? האם היה ביכולתם לשנות שם עצמי, לשנות סגולה פנימית.
תשובה מבחינה אמיתית פנימית לא היו יכולים, אבל מבחינה מעשית זה כאילו היו יכולים. כך הוא לגבי הרבה דברים שעושים אותם. כאילו אדם מישראל יכול להיות חוטא... הכוונה היא שבצד המעשי לא שינו את שמם, לא עשו חטא וקלקול זה.

קריאת שם לילד

שאלה כשאב קורא שם לבנו בברית מילה האם הוא קורא אותו עלפי מהותו? תשובה. יש מדרגות בכל, ומדרגות בכל דבר שבקדושה. גם פה יש מדרגות בגילוי המהות ובגילוי העצם. יש מצבים שבשעת קריאת השם זוכים לסייעתא דשמיא של התכוונות למהות הנשמה בכל תוקף. זוכים לגילוי אלוהי שמימי, וקוראים בשם האמיתי שקרא הקדוש ברוך הוא.


שאלה האם יתכן שנותנים שם לא מתאים, שם מזויף? תשובה. אין מקרה, אין זיוף אלא שבדברים גדולים יש אלפי מדרגות. יש מדרגות בסייעתא דשמיא, בהתכוונות לגילוי הנשמה, אבל באופן כללי השם הוא המהות.

"הנה עם בני ישראל"


אנחנו מתחילים להיפגש בצעדיה הראשונים של האומה. בספר עמוס אנו נקראים משפחה "על כל המשפחה אשר העליתי מארץ מצרים". והמשפחה הפכה להיות עם. הביטוי הזה יוצא לראשונה מפיו של גוי, מפי פרעה "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו".

לכאורה זה משונה, מכל מקום העובדה שזה מתגלה לראשונה על ידי גוי, על ידי הסטרא אחרא אינה משנה את הענין. וכי פרעה אינו שייך לרבונו של עולם וכי הוא העושה הוא המסדר. אחר כך מתגלה מפי ד' שאנחנו באמת עם. "שלח את עמי ויעבדני". "אשר בחר בנו מכל העמים".

קודש אבריך הוא ישראל ואורייתא


"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו ."יש חילוק בין שם יעקב לבין שם ישראל. "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל ." יש מדרגות. אנו נפגשים בשמותיהם של בני ישראל ובשם אלוהות, וזה ענין אחד שמות לישראל ושמות לקדוש ברוך הוא ושמות לתורה. "קודש אבריך הוא ישראל ואורייתא".

בענין שבעים הזקנים שבפרשת "בהעלותך", מוזכרת אצל חז"ל רשימה של שבעים שמות של הקדוש ברוך הוא. אנו מכירים שבעה שמות, עשרה שמות. יש שמות, תארים, כינויים, ופה יש ריבוי גדול של שבעים שמות! וכמוכן שבעים שמות לישראל ושבעים שמות לתורה. כי ענינם של ישראל הוא "ואתם הדבקים בד' אלהיכם". הדבקות הזאת היא מציאות, היא עצם מציאותנו. "בנים אתם לד' אלהיכם". בפרשתנו מתחיל להתגלות משהו מן העובדה הזאת. יש תזוזה לקראת הופעת אומה אלוהית בעולם. מתחילים להופיע השמות של עם ד', בפרטיותם ובכלליותם. גילוי שם ישראל וגילוי שם אלוהות, הם שני דברים שהם אחד. לכן אנו פוגשים כאן בגילוי שם אלוהים בעולם, דרך משה רבינו השקול כנגד כל ישראל "ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם."

שם "אהיה"
לפעמים יש לימודים והרצאות דברים שבתורה, כגון בפרשת "בהעלותך". גם פה יש הרצאה של שנים שלושה פסוקים ד' בורא עולם מתגלה בשמו. "זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור."


ועל זה מאמר חז"ל "לעלם כתיב". שם זה הוא מצד אחד גילוי, ומצד אחד נסתר ונעלם. יש אופנים שונים ומדרגות שונות בהופעת שמו של השם ית'. יש פה ידיעה ולימוד ששמו של הקדוש ברוך הוא, שם הוי"ה, שמתגלה לאדם בעולם. יש בו צד של העלם. בעולם יש העלם כך הוא בסדרי שנות דור ודור, ובאחרית הימים יש חידוש התגלות
הנעלם. כל זה נמשך מהרצאת ד' פעם אחת ויחידה "אהיה."

משמעות עצם הביטוי הזה היא עתיד. בתרגום יונתן "עתיד לאתגלאה". יש כאן הודעה אלוהית בבחינת עתיד, במובן עתיד. זהו השם שיש לומר לבני ישראל.

מתוך אתר ישיבת עטרת כהנים : http://www.ateret.org.il/