(ה) אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן: (פרק יג)
לביטוי "וּבוֹ תִדְבָּקוּן" מציע רבינו בחיי שלושה פירושים: האחד (בעקבות דברי הרמב"ן לעיל יא, כב): "אפילו בשעה שאתם עסוקים בדבר הרשות תדביקו בו מחשבתכם ולא תפרדו ממנו אפילו שעה אחת". כהמשך למצוות שבפסוק (הליכה אחר ה', יראתו, שמירת מצוותיו, שמיעה בקולו ועבודתו) אנו מצווים גם להדביק מחשבותינו בה' בכל עת, אפילו כאשר אנו עסוקים בדבר הרשות.
פירוש אחר מציע רבינו בחיי (בעקבות דברי ראב"ע לעיל יא, כב) שעל פיו הביטוי "וּבוֹ תִדְבָּקוּן" אינו מצווה אלא שכר קיום המצוות; כך הוא כותב:
"או אפשר לומר עוד: "ובו תדבקון", שהיא ההבטחה אל שכר העולם הבא, ובא ללמד שאם אנו מקיימין האזהרות שהזכיר, והוא: שנלך אחר מדותיו, שנירא אותו, ושנשמור תורה שבכתב ושבעל פה, ושנעבוד אותו בתפלה, יבטיח אותנו שנהיה דבקים בו בסוף, והדבקות בו הוא שנדבק בהאל הקדוש שהוא שכר העולם הבא".
הפסוק מונה שורה של מצוות ומסיים בשכר שמגיע למקיימי המצוות הללו: "וּבוֹ תִדְבָּקוּן". הדבקות בה' אינה מצווה בפני עצמה כמו בפירוש הקודם, אלא הדבקות בה' היא כינוי לשכר העולם הבא שבו מקיימי המצוות זוכים לדבקות בה'.
רבינו בחיי מציע גם פירוש נוסף לביטוי "וּבוֹ תִדְבָּקוּן" ועל פיו אין מדובר במצווה מסויימת אלא בקביעת יחס כולל לעבודת ה'; כך הוא כותב:
"או יאמר: ובו תדבקון, שלא תרצו לצאת מעבודתו לעולם, כי בנוהג שבעולם כשהעבד תחת יד האדון אפילו היה האדון טוב ורחמן עליו הרי הוא מתאוה שיפרד ממנו שיצא מרשותו בן חורין לעצמו, ולכך אמר בכאן: "ובו תדבקון", שתהיו דבקים בעבודתו לא תתאוו אל הפרידה ואל החירות ממנו, כי עבודתו היא החירות האמתי".
על פי פירוש זה ישראל נקראים לא להתייחס אל הקב"ה ולעבודתו כפי שמתייחסים עבדים אל אדוניהם. עבד חפץ להיות בן חורין, להשתחרר מעבדותו, אף אם אדונו הוא טוב ורחמן כלפיו. ישראל נקראים לדבוק בה' ובעבודתו ולא להתאוות "אל הפרידה ואל החירות ממנו". אמנם אין הכוונה לחנך את ישראל להיות עבדים כנועים ולוותר על חירותם, אלא הכוונה היא לחנך אותם להכרה "כי עבודתו היא החירות האמתי".
ראינו אפוא שלושה פירושים לביטוי "וּבוֹ תִדְבָּקוּן": מצווה, שכר קיום המצוות וקביעת יחס ראוי לקב"ה ולעבודתו.