'כל שאין מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות'
בפרשת נח אנו קוראים, בין היתר, על עונשו של דור המבול. בנוגע לסיבת העונש נאמר בירושלמי כי "גדולה מלאכה שלא חרב דור המבול אלא מפני הגזל" (מעשרות ב, ד, נ ע"א).
קביעה זו של הירושלמי נשענת על שתי הנחות: האחת, שדור המבול חרב בעקבות עוון גזל, וכפי שמפורש בדרשה אחרת: "בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל [=על כל העבירות החמורות] ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל..." (סנהדרין קח, ע"א).
ההנחה השנייה היא שיש קשר בין הימנעות ממלאכה לבין גזל, כלומר שאדם שאינו עובד (וממילא אינו מרוויח כסף) עלול להיכשל בגזל.
ההבנה כי המלאכה מהווה תריס בפני הגזל עולה ממקורות רבים בספרות חז"ל, ובייחוד מדברי ר' יהודה בר אילעאי: "כל שאין מלמד את בנו אומנות - מלמדו ליסטות" (תוספתא קידושין א, יא).
על-פי התוספתא (שם) אחת מן החובות של האב כלפי בנו היא 'ללמדו אומנות' [=מקצוע]. ר' יהודה מנמק את חובת האב 'ללמדו אומנות' בכך שאם הבן לא ילמד מקצוע, אזי הוא לא יוכל להתפרנס, וממילא - בלית ברירה - יאלץ הוא לגזול מן הבריות כדי להתפרנס.
בשולי הדברים יש להעיר, כי "גזל" אין משמעו רק לקיחת חפץ מבעליו בכוח הזרוע או גניבת רכוש, אוכל וכד' מן הזולת, אלא גם בעבודה "בשחור" או בהצהרות כזב למוסדות המדינה יש משום גזל ואונאה וד"ל.
'כל מי שאינו עוסק במלאכה בני אדם משיחין בו'
על-פי מדרשי חז"ל לא זו בלבד שהמלאכה מהווה גדר מפני גזל ופגיעה בחברה (כנ"ל), אלא שהיא גם מהווה גדר מפני פלישה לפרטיות ופגיעה באדם. כנלמד מהדרשה הבאה: "רבי אומר: גדולה היא מלאכה שכל מי שאינו עוסק במלאכה בני אדם משיחין בו [=מרכלים עליו], מנין איש פלוני אוכל? מנין הוא שותה?..." (אבות דרבי נתן נוסח ב, כא).
דרשה זו מלמדת כי אדם שאין לו מלאכה חשוף לפגיעה מצד החברה, בהיותו מושא למבטים חשדניים ולרכילות, כגון: מנין פלוני אוכל? שמא הוא גוזל את הבריות (או כדומה)?
יוצא אפוא כי המלאכה הנה ערובה לחברה בריאה, שכן בהעדר עבודה לא רק שעתיד האדם לפגוע באושיות החברה (באמצעות הגזל), אלא גם החברה עתידה לפגוע באדם, בכך שתפלוש לתוך חייו הפרטיים (דרך רכילות וכיו"ב).
'גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים'
במסכת ברכות (ח, ע"א) נאמר כי 'גדול הנהנה מיגיעו [=המתפרנס ממלאכתו] יותר מירא שמים', שכן ביחס לאדם שמתפרנס מיגיע כפיו נאמר: "'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך' (תהלים קכח, ב), אשריך - בעולם הזה, וטוב לך - לעולם הבא" (ואילו ביחס לירא שמים לא נאמר 'וטוב לך').
מובן כי אדם שמתפרנס ממלאכתו נהנה משכר (או ממשכורת) בעולם הזה, אך מדוע שיקבל על כך שכר גם בעולם הבא (אדרבה ניתן היה לצפות כי הבחירה לעסוק במלאכה, במקום לעסוק אך ורק בתורה, תגרום לכך שיפחת שכרו בעולם הבא). דומה כי תשובה לכך ניתן למצוא בדבריו הנחרצים של הרשב"ץ (מגן אבות ד, א) האמורים ביחס למי שמתפרנס ממלאכתו: "'אשריך בעולם הזה' - שאינו חסר כלום ולא נצרך לבריות... 'וטוב לך לעולם הבא' - שאינו בא לידי גזילה ואונאה".
הכותב הינו רכז פעילות תורנית וחבר הנהלת נאמני תורה ועבודה