מידת הענווה
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"
"ואלה" – מוסיף על הראשונים. מה אלה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני" (רש"י). מכאן שעל דייני ישראל ללמוד את מידת הענווה מהר סיני, עליו בחר ה' לתת את התורה לישראל, על שלא התנשא, והשפיל עצמו להיות הנמוך שבהרים. ומעשה בתלמיד חכם צעיר שבא אל רבי ברוך מלייפניק בעל "ברוך טעם" שיסמיכו לרבנות. בחנו ומצאו תלמיד מופלג, הבקי בארבעה חלקי ה"שולחן ערוך" על בוריים. אך מתוך תשובותיו הבחין, כי אין הלמדן הצעיר מצטיין במידות ובענווה יתירה. אמר לו הרב: מצד בקיאותך, ראוי אתה להיות מוסמך להוראה ולרבנות, אך עדיין עליך ללמוד גם את החלק החמישי של ה"שולחן ערוך". תמה הצעיר: לא שמעתי של"שולחן ערוך" יש חלק חמישי? השיב לו רבי ברוך: זהו החלק שאינו כתוב, אותו שולחן ערוך המלמד את מורי ההוראה בישראל איך עליהם להתנהג עם אנשים, וסעיף ראשון בו הוא "לעולם יהא אדם".
ורבי משה מקוברין היה אומר: אבי היה אומר לי שבנוסף לארבעה חלקי "שולחן ערוך" יש צורך בחלק חמישי, המורה כיצד להתנהג עם בני אדם. ואני אומר שיש צורך גם בחלק שישי, כיצד להתנהג עם בני אדם שאינם בני אדם. (תורת עם, הרב מנחם הכהן).
סדר קדימויות
"ואלה המשפטים"
אמרו חז"ל: כשאדם בא לפני בית-דין של מעלה, שואלים אותו בתחילה: "נשאת ונתת באמונה?", ורק אחר כך שואלים אותו: "קבעת עתים לתורה?". ללמדך, שאם אין אדם מקיים את הדינים שבין אדם לחברו, אין ערך לקביעת עתים לתורה שלו.
עבד כי ימלוך
"כי תקנה עבד עברי"
מה מצאה התורה להביא את דיני עבד, כבר בפתיחת מערכת המשפטים מיד לאחר עשרת הדיברות, וכי לאחר שיצאו, סוף סוף, מעבדות קשה לחירות, לא ניתן היה לצפות שבני ישראל לא ימהרו לקחת לעצמם עבדים, לא זרים ובוודאי לא מאחיהם?. אלא, מפרש "אוזניים לתורה", כי ירדה תורה לסוף דעתו של האדם, כי דווקא מי שסבל קשות והתענה תחת יד עריץ נוקשה, עלול, מיד לאחר שחרור, ליהפך לעריץ ומדכא. לכן קבעה התורה את דיני העבדים כראשונה לאחר עשרת הדיברות.
להיות בריא
"ורפא ירפא"
אמרו חז"ל (בבא קמא פה ע"ב) "מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא" – רשות ולא מצווה, כי אילו הייתה זו מצווה, אסור היה לרופא לקבל שכר, שכן אמרו (עירובין ל"א, א): "מצוות לאו ליהנות ניתנו".
"ורפא ירפא" – על הקב"ה נאמר (טו, כו): "כי אני ה' רופאך" – פעם אחת, ואילו אצל רופא בשר ודם נאמר: "ורפא ירפא" – שתי פעמיים. כי רופא בשר ודם אינו מרפא בבת אחת ועל החולה לבוא אליו פעם אחר פעם. ואילו רפואת ה' כהרף עין, בבת אחת ורפואה שלמה. (הרב מנחם הכהן, שם).
לשון פוגעת
"וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו..."
המלשין ומדבר לשון הרע בחברו – הריהו מכה את רעהו בסתר, והוא גרוע מן המכה את רעהו "באבן או באגרוף". להכאה בידיים יש רפואה – "שבתו יתן ורפא ירפא", אך למלשינות וללשון הרע אין תרופה. לפיכך רמזה התורה: "והכה את רעהו", אף על פי שהכהו – רעהו הוא ויכול להתפייס עמו. אבל אחר לשון הרע אין חיים. (עפ"י רבי יהונתן מאייבשיץ).
קשר ישיר
"כל אלמנה ויתום לא תענון..."
מדרכו של עולם, כאשר אדם נקלע לצרה, הוא פונה תחילה לבקש עזרה מן הקרובים לו ביותר. בן אל אביו ואישה אל בעלה. לא כן אלמנה ויתום, הצועקים מיד אל הקב"ה, שאין להם קרוב ממנו. זהו שנאמר: "כי אם צעוק יצעק אלי" – צעקתו תבוא מיד אלי, ולכן מידת הדין נותנת כי "שמוע אשמע צעקתו". (רבי יצחק מוולוז'ין, ב"שולחן גבוה").
לתפוס מרחק
"מדבר שקר תרחק"
אין שקר שאין בו מקצת האמת, אכן, כל זמן שאין מבררים אותו מקצת ומעמידים אותו בגלוי ובבירור על מכונו, מתפשט כוח השקר על הכל. (הרב אברהם יצחק הכהן קוק)
בכל העולם כולו, לא נמצא אדם שיהיה כולו אמת. העולם מתחלק בין כאלה שהם קרובים לשקר, ובין כאלה שהם רחוקים מן השקר. (רבי מנדל מקוסוב).
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"
"ואלה" – מוסיף על הראשונים. מה אלה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני" (רש"י). מכאן שעל דייני ישראל ללמוד את מידת הענווה מהר סיני, עליו בחר ה' לתת את התורה לישראל, על שלא התנשא, והשפיל עצמו להיות הנמוך שבהרים. ומעשה בתלמיד חכם צעיר שבא אל רבי ברוך מלייפניק בעל "ברוך טעם" שיסמיכו לרבנות. בחנו ומצאו תלמיד מופלג, הבקי בארבעה חלקי ה"שולחן ערוך" על בוריים. אך מתוך תשובותיו הבחין, כי אין הלמדן הצעיר מצטיין במידות ובענווה יתירה. אמר לו הרב: מצד בקיאותך, ראוי אתה להיות מוסמך להוראה ולרבנות, אך עדיין עליך ללמוד גם את החלק החמישי של ה"שולחן ערוך". תמה הצעיר: לא שמעתי של"שולחן ערוך" יש חלק חמישי? השיב לו רבי ברוך: זהו החלק שאינו כתוב, אותו שולחן ערוך המלמד את מורי ההוראה בישראל איך עליהם להתנהג עם אנשים, וסעיף ראשון בו הוא "לעולם יהא אדם".
ורבי משה מקוברין היה אומר: אבי היה אומר לי שבנוסף לארבעה חלקי "שולחן ערוך" יש צורך בחלק חמישי, המורה כיצד להתנהג עם בני אדם. ואני אומר שיש צורך גם בחלק שישי, כיצד להתנהג עם בני אדם שאינם בני אדם. (תורת עם, הרב מנחם הכהן).
סדר קדימויות
"ואלה המשפטים"
אמרו חז"ל: כשאדם בא לפני בית-דין של מעלה, שואלים אותו בתחילה: "נשאת ונתת באמונה?", ורק אחר כך שואלים אותו: "קבעת עתים לתורה?". ללמדך, שאם אין אדם מקיים את הדינים שבין אדם לחברו, אין ערך לקביעת עתים לתורה שלו.
עבד כי ימלוך
"כי תקנה עבד עברי"מה מצאה התורה להביא את דיני עבד, כבר בפתיחת מערכת המשפטים מיד לאחר עשרת הדיברות, וכי לאחר שיצאו, סוף סוף, מעבדות קשה לחירות, לא ניתן היה לצפות שבני ישראל לא ימהרו לקחת לעצמם עבדים, לא זרים ובוודאי לא מאחיהם?. אלא, מפרש "אוזניים לתורה", כי ירדה תורה לסוף דעתו של האדם, כי דווקא מי שסבל קשות והתענה תחת יד עריץ נוקשה, עלול, מיד לאחר שחרור, ליהפך לעריץ ומדכא. לכן קבעה התורה את דיני העבדים כראשונה לאחר עשרת הדיברות.
להיות בריא
"ורפא ירפא"אמרו חז"ל (בבא קמא פה ע"ב) "מכאן שניתנה רשות לרופא לרפא" – רשות ולא מצווה, כי אילו הייתה זו מצווה, אסור היה לרופא לקבל שכר, שכן אמרו (עירובין ל"א, א): "מצוות לאו ליהנות ניתנו".
"ורפא ירפא" – על הקב"ה נאמר (טו, כו): "כי אני ה' רופאך" – פעם אחת, ואילו אצל רופא בשר ודם נאמר: "ורפא ירפא" – שתי פעמיים. כי רופא בשר ודם אינו מרפא בבת אחת ועל החולה לבוא אליו פעם אחר פעם. ואילו רפואת ה' כהרף עין, בבת אחת ורפואה שלמה. (הרב מנחם הכהן, שם).
לשון פוגעת
"וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו..."המלשין ומדבר לשון הרע בחברו – הריהו מכה את רעהו בסתר, והוא גרוע מן המכה את רעהו "באבן או באגרוף". להכאה בידיים יש רפואה – "שבתו יתן ורפא ירפא", אך למלשינות וללשון הרע אין תרופה. לפיכך רמזה התורה: "והכה את רעהו", אף על פי שהכהו – רעהו הוא ויכול להתפייס עמו. אבל אחר לשון הרע אין חיים. (עפ"י רבי יהונתן מאייבשיץ).
קשר ישיר
"כל אלמנה ויתום לא תענון..."מדרכו של עולם, כאשר אדם נקלע לצרה, הוא פונה תחילה לבקש עזרה מן הקרובים לו ביותר. בן אל אביו ואישה אל בעלה. לא כן אלמנה ויתום, הצועקים מיד אל הקב"ה, שאין להם קרוב ממנו. זהו שנאמר: "כי אם צעוק יצעק אלי" – צעקתו תבוא מיד אלי, ולכן מידת הדין נותנת כי "שמוע אשמע צעקתו". (רבי יצחק מוולוז'ין, ב"שולחן גבוה").
לתפוס מרחק
"מדבר שקר תרחק"אין שקר שאין בו מקצת האמת, אכן, כל זמן שאין מבררים אותו מקצת ומעמידים אותו בגלוי ובבירור על מכונו, מתפשט כוח השקר על הכל. (הרב אברהם יצחק הכהן קוק)
בכל העולם כולו, לא נמצא אדם שיהיה כולו אמת. העולם מתחלק בין כאלה שהם קרובים לשקר, ובין כאלה שהם רחוקים מן השקר. (רבי מנדל מקוסוב).