הפוך, שחור, אספרסו? עם או בלי סוכר? חוּם, לבן, סוכרזית? חלב? דל-קלוריות? אלה רק חלק ממבחר האפשרויות (ההולך וגדל לאחרונה במחוזותינו) המוצע לנו בבית קפה יחסית פשוט. כשבחרתי, בחרתי. אם הלכתי על אספרסו כפול בלי סוכר - זה מה שאקבל ואשתה, זו המציאות. אני לא יכול לשתות (בו-זמנית) גם את זה וגם תה עם נענע. כי המציאות היא התרחשות אחת מתוך מגוון רחב מאוד של אפשרויות שלא מומשו.
יוצא מזה שקיים כביכול עולם מקביל לעולם המוכר לנו: עולם האפשרויות. בעולם ההוא, מה שלא מומש בפועל עדיין חי וקיים. שם - הכול קיים, הכול אפשרי, אין הגבלה. שם - זה בראש שלנו, בדמיון שלנו.
החלום הוא הנציג של העולם ההוא. פירור מעולם האפשרויות שעושה את דרכו עד אלינו, עד המודעות שלנו. כשאני חולם, הכול אפשרי, אני שוחה שם בעולם שלא מוגבל לכבלי המציאות. לכן כדאי להתייחס ברצינות אל חלומותינו: בתור שגרירים מהעולם האפשרי, הם באים להעביר לנו מסר, לספר לנו סיפור שהיה יכול להיות, שיתכן.
אך המסר לא ברור. לא מדברים שם באותה שפה. האמת - זה קצת מבלבל, כי שם, נהוג להשתמש באותם מילים כמו פה אך לדחוס בהם משמעויות שונות ומשונות, כאילו שטוענים את המילים במטען חריג של פשר. בתוך הדימויים של החלום חבויים אוצרות של משמעויות, כמו בשירה.
לכן התורה מתייחסת אל החלומות כאל חידה: הם טעונים פתרון ("תשמע חלום לפתור אותו"). אם יש פתרון - חייבת להיות חידה. מכאן שתפיסת התורה בנושא חלומות היא שהחלום מגיע בתור משהו סתום שמחכה למתן פשר והסבר (ברכות נ"ה: "חלום שלא נפתר - הריהו כאגרת שלא נקראה"). ומכאן ההתייחסות המכובדת של התורה, של העולם העתיק והמודרני אל פותרי החידות האלה, המומחים היודעים לפענח את מסרו הסמוי של החלום.
כך בפרשה שלנו: אדוני פרעה, חלום חלמת? מיד נביא את פותר החלומות הלאומי! אבל אחרי שהוא ויתר פותרי החלומות המצריים ניסו את כוחם במתן הסבר לחלומו המתמיה של פרעה - קלטו שלא קלעו למטרה ועדיין לא גרדו את פשר החלום הזה. ופתאום, כמו בחלום, שר האופים נזכר ביוסף העברי ובכוחות-העל שהוא ניחן בהם לפתרון חלומות. לדבריו, יוסף כל כך מוכשר ש"כאשר פתר לנו כן היה."
מכאן למדו חז"ל (ברכות נ"ו.) ש"כל החלומות הולכין אחר הפה". הווה אומר: כשפותר החלומות ניגש אל מלאכתו, הוא לא "נקי" - הוא יצבע את החלום בצבע מסוים. כי המציאות שלנו היא בחירה מתוך אפשרויות, לכן הוא יבחר פתרון שנראה לו. זה לא אומר שזה הפירוש היחידי, כי הדימויים מלאי תוכן שניתן לכוון לכיוונים שונים. הפה הוא הנותן כיוון ("החיים והמוות ביד הלשון"). לכן פותר החלומות מכוון את הבלתי מוגבל אל משמעות מוגבלת, אחת מיני רבות. כאילו שהפותר הוא סוג של מתורגמן - שנותן גם פרשנות אישית, מכוונות.
חזון הוא סוג של חלום. חזון הוא בעצם חלום. הוא יתכן. כשיש לנו חזון, אנחנו גם צריכים לפתור אותו: לשתף אדם נוסף כדי לפתור את חידת החלום. פתרון החזון הוא לא רק מתן הסבר או פשר - הוא גם ביישום. החזון הוא הנעה (וגם הנאה) לפעולה. במימוש החזון ישנה פריקה של המתח החבוי בתוכו.
זהירות! גם את החזון שלנו חייבים להקפיד לשמור (ואביו "שמר" את הדבר...) ולהפקיד רק בידי אנשים שיפתרו אותו באופן חיובי ויעזרו למימושו. כל כך הרבה אנשים סיפרו את החלום-חזון שלהם לאנשים הלא נכונים, שמיהרו לסתום את הגולל על עולם האפשרויות ועל החולם עצמו.
האנשים הגדולים שקידמו את העולם - כולם היו בעלי חלומות שלא התרשמו מ"מכבי-האש" שניסו לצנן את התלהבותם ואת מרצם.
ג'ון קנדי אמר: "אנשים רואים דברים כפי שהם ושואלים: למה? אני חולם על דברים שמעולם לא היו ושואל: למה לא?"
תמשיכו לחלום בהקיץ - תתחילו להגשים, ואל תרוצו לספר לקטני האמונה.
הכותב הינו מאמן אישי וזוגי ליצירת שינוי משמעותי, מטפל בדמיון נובע, מרצה ומנחה סדנאות